לענ"ד
אפשר לומר שאני אפי' מסכם את דבריכם, והתחדדו לי מעט הדברים מדברי הרב שלמה אבינר, שראיתי לא מזמן. כשאנו נוגעים בנושא זה, ורוצים להעבירו וללמדו גם לאחרים, כדוג' הדיון שהעלנו, צריך להסתכל על שני מישורים. הבירור ביני לבין עצמי, והלימוד לזולת. ישנם עניינים שהם טבעיים לנו, איננו צריכים עליהם שום ראיה או מופת, כמו למשל אדם שקם בבוקר- הוא אינו צריך לבדוק אם אכן זה הוא שהתעורר במיטתו ולא סבתו, או שמא נעשה בו איזה דיבוק של חברו לכיתה, כי הוא חש שזה הוא עצמו, ואף ילד קטן שלא מבין כ"כ עניינים אלה יודע בפשטות כי הוא עצמו. כנשאל עצמנו- מי זה מוישה זוכמן, או מי זו אלטע זעכן וכו'- לא נאמר זה ההוא עם הכלב, והיא עם השמלה הירוקה, כיוון שדברים אלה משתנים, הם אינם מהותיים להם, אפי' אם אני אומר שראיתי שמוישה סטר לחבירו, או שאלטע צעקה על חמותה לא אוכל לשפוט אותם ולקבוע את אופיים, ראשית- כי מחר אני יכול לראות אותם עוזרים לזקנה לחצות את הכביש או לפעול באיזה גמ"ח, ואם אשפוט באופן זה תהיה לי סתירה, שנית- ייתכן ומוישה סטר לחבירו כי הוא זלזל ברב גדול ושאלטע צעקה על חמותה כיוון שאינה שומעת. אלא שמוישה ואלטע הם האישיות שלהם, ואת אישיותם אני מנסה להכיר ולהבין על פי מעשיהם, דיבוריהם, הנהגותיהם וכו', וכשהכל מצטרף לפסיפס אחד גדול- אני יכול לנסות ולראות את התמונה במלואה. סגולת ישראל אף אם אינה נראית על פני השטח, היא קיימת בנו, היא טבענו, היא אשיות האומה. גם המעשים שאנו רואים כיום מעידים על רוח האומה, כפי שאומר הרב זצ"ל במאמר הדור (אין המקום להאריך כאן) , וכמו שמעידה ההיסטוריה כפי שאמרתם אתם (נוית, טליה ו'ליחנוש'). א) כעת- אם אנו מבררים את הדברים בינינו לבין עצמנו- עצם האמונה שלנו בקב"ה היא האמונה בכך שאנו עם הסגולה. ואולי זה המקום לברר את המושג באופן בסיסי. יש שתי בחינות לסגולתנו- מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. א. היותנו סגולה מכל העמים אומרת שאנו אוצרו הטוב של הקב"ה (ר' רש"י שמות יט,ה), כלו'- עצם הבחירה של ה' בנו מתוך כל העמים. ב. סגולה זו מבטאת את הקשר שלנו לה', דבקותנו בו (ר' רמב"ן שם), הופעת שמו בעולם. ב) אם אנו רוצים להסביר עניין יסודי זה גם לאחרים, ישנן שתי שיטות. א. אפשר לנסות לשכנע להאמין ברבש"ע, ומתוך כך להאמין שבחירתנו מכל האומות. אך דרך זו היא ארוכת טווח, וניתנת לוויכוחים ומחלוקות. ב. להציב עובדות (רעיון שחידד לי הרב אבינר). 'ללמד' יסודות ועניינים על עם ישראל. כשם שכשאני מגיע למוזיאון ויש מי שמתנדב (בתשלום כמובן...) להסביר לי על הציורים, על הכוונות הנסתרות של הצייר, על המידע והתוכן שהציור טומן בחובו וכו', על אף שנראה הציור בעיני כ'קישקוש בלבּוש'. אני אוכל להחליט אם להסכים או לא, אך מה שבטוח- בפעם הבאה כשאתקל בציור, אביט עליו בעין מעט שונה, במבט בוחן יותר, מזווית ראייה שונה וכו'. כאשר יישמעו הדברים- כאשר נדבר "תורה", נביט במשקפיים אמוניות על העם שלנו, וניתן אותם גם לבן שיחנו, שירכיב אותם אך לרגע- במשקפיים אלה הכל נראה אחרת. כמובן שמשקפיים אלה נרכשות ע"י לימוד, עמל רב והשקעה, ע"י לימוד מובנה ושיטתי, לא קריאת חוברת פה, ושטויות שמישהו פירסם באיזה פורום באינטרנט... ב"ה כשדיברתי עם האורטודנט שלי, כיוונתי לדעת הרב אבינר, שלאחר מעשה חידד לי מעט את דבריי ומעשיי, וגם לדעת כמה מכם. בסקירה קצרצרה... במהלך ההיסטוריה האמין העולם בתחילה באלילים רבים, עד שהחדירה עם ישראל את האמונה בא-ל אחד, אך הגיעה תקופה בה נסוגו האומות וכפרו לגמרי במציאות אלוקים בעולם, ואחריהם ל"ע נגרר גם עם ישראל. עם ישראל כשאינו חי את חייו הטבעיים יכול ליפול לשפל המדריגה כפי שאמרה הילה, וזאת כפי שהזכרנו בעניין אחר- השורש של הדברים הוא אחד, והכל תלוי באופן בו מנתבים את אותו כח הגנוז בנו. ואם איננו מוליכים עצמנו בנתיב הנכון, נגררים אנו אחרי האומות, דבר הרסני ביותר בשבילנו, ואת התוצאות לצערנו אפשר לראות בחוש. (הדבר תלוי גם, כפי שאומר הרב במאמר הדור, בגישה אל התורה שהייתה בגלות, אשר בה מאס הדור החדש, אך לא נאריך בזה). וכאן נכנסים הדברים שאמרנו בהתחלה, על כך שצריך לראות מתוך הדברים האלה, לנסות ולהתבונן ב'אישיות' של העם שלנו. בעז"ה שנזכה להוציא מן הכח אל הפועל את טבענו האמיתי, את הגנוז בנו- לגלות באופן הנכון ובנתיב הישר והטוב.
כדתי, בגלל שהעלה נראה כמו כיפה.. אתה יכול לפנות לפורום משוב ולהציע את זה להנהלת הפורומים.
