בישראל המוסד של המינויים הפוליטיים הוא חלק משיטת הממשל
והגבול היכן זה חוקי והיכן לאו - מעורפל למדי.
ואיך לי נראים הדברים. למפלגה בישראל אין קיום ללא היכולת למנות את פעיליה לג'ובים המפנקים. וזו לדעתי הסיבה מדוע המפלגות החדשות מתארגנות רק למערכת בחירות אחת או שתיים ונעלמות. כי המפלגות הוותיקות הן אלו ששולטות ביד רמה במגוון המינויים המתוקים, החל מעובדי תחזוקה בעלי קביעות בחברות ממשלתיות ועד למנכ"לים.
ישראל ביתנו פעלה באגרסיביות רבה בהשגת המשרות למינויי פעיליה במערכת הציבורית. יש לי כמה וכמה מכרים שהתחילו בתור מחלקיי פלאיירים, משם התקדמו למועצות עירוניות ובהמשך - למשרות מפנקות בתאגידים ממשלתיים, וזאת מבלי להבין דבר וחצי דבר בתחום עיסוקם החדש. מדובר בקריירה מאוד מפותלת ובעלת סיכונים רבים. כך או כך, המפלגה הציגה אופק ברור לפעיליה ובזכות כך הצליחה לשרוד כמה וכמה מערכות בחירות.
אבל לא רק ישראל ביתנו. כך למשל אחד מראשי הערים המובילים שנעצר לא מכבר - הרי מדובר בדיוק באותם הדברים. וכך גם שמעתי על מכרזים בכול מיני גופים (לאו דווקא עירוניים, לא רק הפארק העירוני) שנמצאים באותה העיר ואליהם ניגשו (ואף זכו) מועמדיו של אותו ראש העיר. ושמעתי גם על שמחה וצהלה בקרב העובדים באחד הגופים הללו כאשר לאחר מעצרו של אותו ראש העיר מועמדיו לא התייצבו למכרז שנקבע יום לאחר מכן, מה שאיפשר זכייה לאחד העובדים הוותיקים.