לא רוצה להזדהות1
New member
הסקרנות לא הרגה את החתול...
השיעור הראשון עמד להתחיל. אני לא חושבת שהייתי פעם נוכחת בשיעור שהיו בו כל-כך הרבה משתתפים. היו בכיתה קרוב למאתיים סטודנטים. היו לי לא מעט חששות, איך יהיה, האם אסתדר, האם אכיר אנשים חדשים, איך יהיו הלימודים, איך אמצע את הכיתות שלי, ועוד ועוד שאלות. עכשיו אני בכיתה מוקפת אנשים, המרצה נכנס והשיעור מתחיל. לפתע נפתחת הדלת וסטודנטית נכנסת. היא מתנצלת על האיחור ותרה בעיניה אחר מקום ישיבה פנוי, היא עלתה במדרגות כלפי מרכז הכיתה, נכנסה בשורה שלי והתישבה לידי. ''אני ענת'' ''היי, אני מורן'' ''השיעור התחיל מזמן?'' ''לא, הרגע המרצה הגיע, עד שנכנסת הוא אפילו לא הספיק לדבר'' ''מזל'' אמר לי מישהו פעם, שכשמגיעים למקום כלשהו, במיוחד מוסד לימודים, האדם הראשון איתו מתחברים, הוא יהיה החבר הכי טוב שלך. חשבתי בליבי האם ענת תהיה החברה הכי טובה שלי. ההרצאה לא היתה כל-כך מעניינת, גם ענת חשבה כך ואת רוב השיעור העברנו בדיבורים. ניסינו לגלות האם אנחנו מכירות ממקום אחר, משום שנראנו מוכרות האחת לשניה, חלפנו על גבי תקופות בחיינו ונקודות ציון ולא מצאנו משהו מחבר. גילנו שאנחנו לא בנות אותו גיל, ענת מבוגרת ממני בשנתיים וכנראה לא נפגשנו קודם. לרגע התלבטתי, רציתי לשאול אותה, אם היא מתקופה בחיי בה הסתובבתי בעיקר עם בנות ובנות מסוג אחד, לסביות. אבל חשתי שאם אני טועה זה יכול להיות מאוד מביך, ודי חששתי להשאר ללא חברות, אז שתקתי. בסוף השיעור גילינו שאנחנו ממשיכות לאותה כיתה אז המשכנו לדבר גם בהפסקה וגם בשיעור שלאחר מכן וגם במשך כל השנה שבאה בעקבותיה. ענת היתה יפה, נמוכה ומלאה, לא רק במקומות הנכונים ואני אהבתי אותה, אבל לא חשקתי בה, עדיין. ''ספרי לי משהו על עצמך'' ''ואם אספר, תספרי גם את?'' שאלתי, ובתוכי ידעתי שאני הולכת לספר לה על הנטיות שלי ובכלל לא היה אכפת לי אם היא תספר משהו, רק רציתי לספר ולראות את התגובה. ''בטח. תספרי'' ''אני אוהבת נשים'' שתיקה. ארוכה. היישרתי מבט והרגשתי את ענת מתמלאת בשאלות. ''תספרי'' זה היה סיפור ארוך, בתחילה לא רציתי לספר הכל. ניסיתי להסתיר כמה דברים. להציג את כל הסיפור כתקופה שהיתה לי בחיים שמאוד נהנתי ממנה אך היא עברה. בלי ששמנו לב, או שכן, ספרתי לה הכל ולא הלכנו לשיעור, פשוט ישבנו ואני דיברתי ודיברתי וענת התענינה ושאלה המון שאלות. מצאתי עצמי מאוד נהנית לשתף אותה. באותה תקופה עדין לא היתה לי חברה, וכל ההתנסויות שלי עם נשים היו סטוצים ומפגשים מזדמנים, אך ללא ספק היו לי חוויות אטרקטיביות. ענת היתה מרותקת ואני נהניתי להביט בה. התחלנו לדבר כמעט כל יום בטלפון, בתחילה על לימודים ואחר-כך היו מגיעות השאלות. ''איך בנות עושות את זה?'' ''כמו שסטרייטים עושים את זה'' ''אבל בכל זאת זה שונה'' ''בוודאי שזה שונה, אנחנו נשים, אנחנו מבינות אחת את השנייה, אנחנו מדברות באותה השפה'' ענת היתה חוקרת ואני הייתי נהנית להשיב, היא התעיינה באיך ואיך בדיוק ובכל מה שסבב סביב יחסי מין בין שתי נשים. לאט לאט הרגשתי שאני מושכת אותה אלי ע''י סיפוק יצר הסקרנות שלה. ''מורן, הוצאת בחינות מבנק הבחינות?'' ''היתה רק בחינה אחת רלוונטית'' ''יש לך אותה?'' ''כן. גם הספקתי לענות עליה'' ''אז את מקריאה לי'' ''מה, בטלפון?'' ''נו, בבקשה, זה בטח לא ארוך'' ''יש לך מזל שזה אמריקאי'' ''1ב, 2ב, 3ד, 4א ....'' ''זהו. יאללה כבר מאוחר'' ''מורן, למה את אף פעם לא עונה לי איך בנות עושות את זה'' ''כבר אמרתי לך, אותו הדבר'' ''תגידי...'' ''מה?'' שתיקה. ''ענת, מה?'' ''אם.. אם היית לידי עכשיו, היית רוצה לגעת בי?'' ''כן'' ''ומה היית עושה?'' לקחתי נשימה ארוכה ועצמתי עיניים, ראיתי את ענת. ''הייתי מנשקת אותך ומלטפת לך את השדיים, לאט. מעבירה לשון מהשפתיים שלך עד לפטמות, מוצצת אחת אחת. ממשיכה לרדת עם הלשון על גבי הבטן שלך, מגיעה לחור הפופיק וחודרת אליו. מורידה את חולצתי ונותנת לשדיים שלי לפגוש את שלך בדיוק באותה הנקודה. יורדת אל מכנסייך, פותחת את הכפתור ואת הרוכסן עם השיניים, שואפת את הריח שלך, מורידה את המכנסיים ומרגישה את שערות הערווה מבצבצות מבעד לתחתונים, מעבירה לשון במפשעה, מורידה את התחתונים וחודרת אלייך עם הלשון שלי, מוצצת את הדגדגן עד לסיפוק'' שתיקה מביכה, פתחתי עיניי, הרגשתי את הרטיבות בין רגליי וידעתי שהתחלתי משהו שאי אפשר לסגת ממנו. ידעתי שעכשיו לא אני ולא ענת נוותר גם אם לא נודה בכך. ''את שם?'' ''כן'' ''זה היה מוזר. ממש הרגשתי אותך'' ''כן, גם אני'' ''טוב מאוחר, לילה טוב'' ''לילה טוב'' לא הצלחתי להרדם. חשבתי על ענת. פתאום המחשבות קיבלו תאוצה. אף פעם לא הרגשתי כל-כך קרוב רק משיחת טלפון. עשיתי ביד ונרדמתי. למחרת חיפשתי אותה בכל האוניברסיטה, אך לא מצאתי, שאלתי חברים, אך נראה שאף אחד לא ראה אותה, לסוללרי שלה היא לא ענתה. כל-כך היה לי חשוב לראות אותה דווקא לאחר שיחת הטלפון של אמש. כל היום חשבתי עליה. פתאום נדמה לי שעברנו שלב, הייתי צריכה לדבר איתה רציתי לדעת אם היא שותפה למחשבותיי. ''היי. לא היית היום'' ''כן, היה לי משהו חשוב'' ''חשבתי על אתמול ו..'' ''מורן, את מאוהבת בי?'' ''מה?'' ''שמעת נכון'' לרגע, לא ממש ידעתי את התשובה. אתמול היה בינינו משהו, או אולי רק ביני לבין עצמי. אבל פתאום היה לי חשק להגיד כן ולראות לאן זה יוביל. ''כן'' ''חשבתי שכן'' ''זה משנה?'' ''לא''
השיעור הראשון עמד להתחיל. אני לא חושבת שהייתי פעם נוכחת בשיעור שהיו בו כל-כך הרבה משתתפים. היו בכיתה קרוב למאתיים סטודנטים. היו לי לא מעט חששות, איך יהיה, האם אסתדר, האם אכיר אנשים חדשים, איך יהיו הלימודים, איך אמצע את הכיתות שלי, ועוד ועוד שאלות. עכשיו אני בכיתה מוקפת אנשים, המרצה נכנס והשיעור מתחיל. לפתע נפתחת הדלת וסטודנטית נכנסת. היא מתנצלת על האיחור ותרה בעיניה אחר מקום ישיבה פנוי, היא עלתה במדרגות כלפי מרכז הכיתה, נכנסה בשורה שלי והתישבה לידי. ''אני ענת'' ''היי, אני מורן'' ''השיעור התחיל מזמן?'' ''לא, הרגע המרצה הגיע, עד שנכנסת הוא אפילו לא הספיק לדבר'' ''מזל'' אמר לי מישהו פעם, שכשמגיעים למקום כלשהו, במיוחד מוסד לימודים, האדם הראשון איתו מתחברים, הוא יהיה החבר הכי טוב שלך. חשבתי בליבי האם ענת תהיה החברה הכי טובה שלי. ההרצאה לא היתה כל-כך מעניינת, גם ענת חשבה כך ואת רוב השיעור העברנו בדיבורים. ניסינו לגלות האם אנחנו מכירות ממקום אחר, משום שנראנו מוכרות האחת לשניה, חלפנו על גבי תקופות בחיינו ונקודות ציון ולא מצאנו משהו מחבר. גילנו שאנחנו לא בנות אותו גיל, ענת מבוגרת ממני בשנתיים וכנראה לא נפגשנו קודם. לרגע התלבטתי, רציתי לשאול אותה, אם היא מתקופה בחיי בה הסתובבתי בעיקר עם בנות ובנות מסוג אחד, לסביות. אבל חשתי שאם אני טועה זה יכול להיות מאוד מביך, ודי חששתי להשאר ללא חברות, אז שתקתי. בסוף השיעור גילינו שאנחנו ממשיכות לאותה כיתה אז המשכנו לדבר גם בהפסקה וגם בשיעור שלאחר מכן וגם במשך כל השנה שבאה בעקבותיה. ענת היתה יפה, נמוכה ומלאה, לא רק במקומות הנכונים ואני אהבתי אותה, אבל לא חשקתי בה, עדיין. ''ספרי לי משהו על עצמך'' ''ואם אספר, תספרי גם את?'' שאלתי, ובתוכי ידעתי שאני הולכת לספר לה על הנטיות שלי ובכלל לא היה אכפת לי אם היא תספר משהו, רק רציתי לספר ולראות את התגובה. ''בטח. תספרי'' ''אני אוהבת נשים'' שתיקה. ארוכה. היישרתי מבט והרגשתי את ענת מתמלאת בשאלות. ''תספרי'' זה היה סיפור ארוך, בתחילה לא רציתי לספר הכל. ניסיתי להסתיר כמה דברים. להציג את כל הסיפור כתקופה שהיתה לי בחיים שמאוד נהנתי ממנה אך היא עברה. בלי ששמנו לב, או שכן, ספרתי לה הכל ולא הלכנו לשיעור, פשוט ישבנו ואני דיברתי ודיברתי וענת התענינה ושאלה המון שאלות. מצאתי עצמי מאוד נהנית לשתף אותה. באותה תקופה עדין לא היתה לי חברה, וכל ההתנסויות שלי עם נשים היו סטוצים ומפגשים מזדמנים, אך ללא ספק היו לי חוויות אטרקטיביות. ענת היתה מרותקת ואני נהניתי להביט בה. התחלנו לדבר כמעט כל יום בטלפון, בתחילה על לימודים ואחר-כך היו מגיעות השאלות. ''איך בנות עושות את זה?'' ''כמו שסטרייטים עושים את זה'' ''אבל בכל זאת זה שונה'' ''בוודאי שזה שונה, אנחנו נשים, אנחנו מבינות אחת את השנייה, אנחנו מדברות באותה השפה'' ענת היתה חוקרת ואני הייתי נהנית להשיב, היא התעיינה באיך ואיך בדיוק ובכל מה שסבב סביב יחסי מין בין שתי נשים. לאט לאט הרגשתי שאני מושכת אותה אלי ע''י סיפוק יצר הסקרנות שלה. ''מורן, הוצאת בחינות מבנק הבחינות?'' ''היתה רק בחינה אחת רלוונטית'' ''יש לך אותה?'' ''כן. גם הספקתי לענות עליה'' ''אז את מקריאה לי'' ''מה, בטלפון?'' ''נו, בבקשה, זה בטח לא ארוך'' ''יש לך מזל שזה אמריקאי'' ''1ב, 2ב, 3ד, 4א ....'' ''זהו. יאללה כבר מאוחר'' ''מורן, למה את אף פעם לא עונה לי איך בנות עושות את זה'' ''כבר אמרתי לך, אותו הדבר'' ''תגידי...'' ''מה?'' שתיקה. ''ענת, מה?'' ''אם.. אם היית לידי עכשיו, היית רוצה לגעת בי?'' ''כן'' ''ומה היית עושה?'' לקחתי נשימה ארוכה ועצמתי עיניים, ראיתי את ענת. ''הייתי מנשקת אותך ומלטפת לך את השדיים, לאט. מעבירה לשון מהשפתיים שלך עד לפטמות, מוצצת אחת אחת. ממשיכה לרדת עם הלשון על גבי הבטן שלך, מגיעה לחור הפופיק וחודרת אליו. מורידה את חולצתי ונותנת לשדיים שלי לפגוש את שלך בדיוק באותה הנקודה. יורדת אל מכנסייך, פותחת את הכפתור ואת הרוכסן עם השיניים, שואפת את הריח שלך, מורידה את המכנסיים ומרגישה את שערות הערווה מבצבצות מבעד לתחתונים, מעבירה לשון במפשעה, מורידה את התחתונים וחודרת אלייך עם הלשון שלי, מוצצת את הדגדגן עד לסיפוק'' שתיקה מביכה, פתחתי עיניי, הרגשתי את הרטיבות בין רגליי וידעתי שהתחלתי משהו שאי אפשר לסגת ממנו. ידעתי שעכשיו לא אני ולא ענת נוותר גם אם לא נודה בכך. ''את שם?'' ''כן'' ''זה היה מוזר. ממש הרגשתי אותך'' ''כן, גם אני'' ''טוב מאוחר, לילה טוב'' ''לילה טוב'' לא הצלחתי להרדם. חשבתי על ענת. פתאום המחשבות קיבלו תאוצה. אף פעם לא הרגשתי כל-כך קרוב רק משיחת טלפון. עשיתי ביד ונרדמתי. למחרת חיפשתי אותה בכל האוניברסיטה, אך לא מצאתי, שאלתי חברים, אך נראה שאף אחד לא ראה אותה, לסוללרי שלה היא לא ענתה. כל-כך היה לי חשוב לראות אותה דווקא לאחר שיחת הטלפון של אמש. כל היום חשבתי עליה. פתאום נדמה לי שעברנו שלב, הייתי צריכה לדבר איתה רציתי לדעת אם היא שותפה למחשבותיי. ''היי. לא היית היום'' ''כן, היה לי משהו חשוב'' ''חשבתי על אתמול ו..'' ''מורן, את מאוהבת בי?'' ''מה?'' ''שמעת נכון'' לרגע, לא ממש ידעתי את התשובה. אתמול היה בינינו משהו, או אולי רק ביני לבין עצמי. אבל פתאום היה לי חשק להגיד כן ולראות לאן זה יוביל. ''כן'' ''חשבתי שכן'' ''זה משנה?'' ''לא''