אומנם קצת באיחור..
אבל הנה קטע מהטקס שהיה לנו ביום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל.. מה אתם חושבים? "קל לנו לזכור את מה שאנחנו רוצים קל לנו לזכור שיצחק היה אדם טוב קל לנו לזכור שהוא האמין במדינה,באדם,בשלום,ולא לזכור שהרימו ברחובות כתובות נאצה. קל לנו לזכור את רבין ששיחק טניס, ולא לזכור את השלטים שלו במדי S.S. קל לנו לזכור ולקיים טקס זיכרון ממלכתי, ולא לזכור שחברי כנסת עמדו מעל הבמות ושילהבו את הקהל בקריאות שנאה. קל לנו לזכור את העצרת למען השלום, ולא לזכור שחברי כנסת עמדו מעל למצב, ואת האנשים שסירבו לראות את הכתובת שהייתה על הקיר. קל לנו להגיד שאז, אנשים לא היו מוכנים לתת למען השלום. אבל הכי קל,הכי קל להגיד שהנוער,אנחנו, היינו קטנים ולא יכולנו לעשות כלום. לא להגיד שהיום,ישראל 2006, אנחנו חיים במציאות של חברה אלימה, אדישה, מושחתת ואגואיסטית. ואנחנו לא עושים כלום גם היום. אפשר לקבור את העבר מאחורינו, לתת לו להשכח, להעלם, להיות לא רלוונטי לחינו. להגיד:מה שהיה-היה, ואפשר לגרום לו לגעת בנו. להבין שההסתה מאז חוזרת גם היום. גם היום אנחנו מתעסקים בטפל ולא בעיקר. גם היום אנחנו נותנים לדמוקרטיה שלנו לשחק,להרמס ולהתפרק. אם אנחנו רוצים שיהיה סיכוי לחיים במדינה הזו, לחיסול הרעב והעוני,למדינת רווחה ומדינה מתקדמת, למדינה בטוחה, אם אנחנו רוצים סיכוי לשלום, אנו זקוקים לדמוקרטיה. אנחנו חייבים לשמור עליה מכל משמר, להתנגד לכל גילוי גזענות, חוסר שוויון, הסתה שאנו עדים לה, לכל אלימות או כפייה בכוח, בין אם בבית ספר, במשפחה, בקרב חברים,ברחוב. רק עם סובלנות נוכל לשמור על החשוב מכל-החיים"
אבל הנה קטע מהטקס שהיה לנו ביום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל.. מה אתם חושבים? "קל לנו לזכור את מה שאנחנו רוצים קל לנו לזכור שיצחק היה אדם טוב קל לנו לזכור שהוא האמין במדינה,באדם,בשלום,ולא לזכור שהרימו ברחובות כתובות נאצה. קל לנו לזכור את רבין ששיחק טניס, ולא לזכור את השלטים שלו במדי S.S. קל לנו לזכור ולקיים טקס זיכרון ממלכתי, ולא לזכור שחברי כנסת עמדו מעל הבמות ושילהבו את הקהל בקריאות שנאה. קל לנו לזכור את העצרת למען השלום, ולא לזכור שחברי כנסת עמדו מעל למצב, ואת האנשים שסירבו לראות את הכתובת שהייתה על הקיר. קל לנו להגיד שאז, אנשים לא היו מוכנים לתת למען השלום. אבל הכי קל,הכי קל להגיד שהנוער,אנחנו, היינו קטנים ולא יכולנו לעשות כלום. לא להגיד שהיום,ישראל 2006, אנחנו חיים במציאות של חברה אלימה, אדישה, מושחתת ואגואיסטית. ואנחנו לא עושים כלום גם היום. אפשר לקבור את העבר מאחורינו, לתת לו להשכח, להעלם, להיות לא רלוונטי לחינו. להגיד:מה שהיה-היה, ואפשר לגרום לו לגעת בנו. להבין שההסתה מאז חוזרת גם היום. גם היום אנחנו מתעסקים בטפל ולא בעיקר. גם היום אנחנו נותנים לדמוקרטיה שלנו לשחק,להרמס ולהתפרק. אם אנחנו רוצים שיהיה סיכוי לחיים במדינה הזו, לחיסול הרעב והעוני,למדינת רווחה ומדינה מתקדמת, למדינה בטוחה, אם אנחנו רוצים סיכוי לשלום, אנו זקוקים לדמוקרטיה. אנחנו חייבים לשמור עליה מכל משמר, להתנגד לכל גילוי גזענות, חוסר שוויון, הסתה שאנו עדים לה, לכל אלימות או כפייה בכוח, בין אם בבית ספר, במשפחה, בקרב חברים,ברחוב. רק עם סובלנות נוכל לשמור על החשוב מכל-החיים"
