חייו של פרנסיסקוס הקדוש- בעברית ../images/Emo141.gif
תפילת פרנסיסקוס האסיסי או, אדון, עשה אותנו למשרתים של שלומך כך שנוכל לאהוב, היכן שאנשים שונאים כך שנוכל לסלוח, היכן שאנשים מאשימים כך שנוכל לאחד, היכן שהמאבק מפריד כך שנאמר את האמת, היכן שמעיק הספק כך שנעורר תקוה, היכן שהיאוש מענה כך שנצית את אורך, היכן שהחשכה שוררת כך שנפיץ שמחה, היכן שהצער שוכן. או אדון, תן לנו לשאוף לא שננוחם, אלא שננחם לא שנובן, אלא שנבין לא שיאהבונו, אלא שנאהב. כי מי שנותן, הוא מקבל מי שאת עצמו שוכח, את עצמו מוצא מי שסולח, לו יסולח מי שמת, יקום לחיי נצח
חייו והקריאה שלו ע"י אלוהים פרנסיסקוס הוא הבן של פיטרו ברנארדוני, אחד סוחרי הבדים העשירים בעיר אסיסי האיטלקית. בצעירותו, פרנסיסקוס חי חיי מותרות ועושר והוא חולם להצטרף למעמד האצילים באמצעות ניצחונותיו במלחמות. הוא למד שתי שפות: לטינית וצרפתית והשתתף במלחמה בין עירו אסיסי לבין העיר בירוג'א ובה נלקח בשבי למשך שנה וסבל במהלך השנה ממחלה קשה וזה אולי אחד הסיבות לשינוי אשר אירע בחייו. בשנת 1206 הוא חזר לאסיסי והשתנה לגמרי כך שזנח את חיי המותרות והקדיש את זמנו כדי במעשי צדקה לעניים ולחולים, זה היה בניגוד לרוחו של אביו אשר לא אהב איך הכספים מתבזבזים על הצדקה ושם תבע את בנו וביקש מהבישוף של אסיסי לשפוט ביניהם. אז בחצר של העיר הוריד פרנסיסקוס את בגדיו ונתן אותם לאביו ובכך מכריז שהוא מוותר על זכיותיו כבנו וההתמסרות המלאה שלו לאלוהים וכי הוא מעכשיו נצמד לחיי העוני. מאותו זמן הוא לבש בגדי נזירים ועבר לגור בהר "סובאאסיו" ובילה את זמנו כדי לשרת את העניים והחולים. בשנת 1209, בזמן המיסה בכנסיית "מלכת המלאכים" הוא שמע את האינג'יליון של מתי 10:5-14
אֶת שְׁנֵים־עָשָׂר אֵלֶּה שָׁלַח יֵשׁוּעַ בְּצַוּוֹתוֹ עֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: "אַל תֵּלְכוּ לְדֶרֶךְ הַגּוֹיִים וְאַל תִּכָּנְסוּ לְעִיר שֶׁל שׁוֹמְרוֹנִים, 6 אֶלָּא לְכוּ אֶל הַצֹּאן הָאוֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל. 7 וּבְלֶכְתְּכֶם הַכְרִיזוּ: 'קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם!' 8 רַפְּאוּ חוֹלִים, הָקִימוּ מֵתִים, טַהֲרוּ מְצֹרָעִים, גָּרְשׁוּ שֵׁדִים; חִנָּם קִבַּלְתֶּם, חִנָּם תִּתְּנוּ. 9 לֹא תִּקְחוּ זָהָב וְלֹא כֶּסֶף וְלֹא נְחֹשֶׁת בְּכִיסֵי חֲגוֹרוֹתֵיכֶם; 10 לֹא תַּרְמִיל לַדֶּרֶךְ, לֹא שְׁתֵּי כֻּתָּנוֹת, לֹא נַעֲלַיִם וְלֹא מַקֵּל, כִּי רָאוּי הַפּוֹעֵל לְלַחְמוֹ. 11 בְּכָל עִיר וּכְפָר שֶׁתִּכָּנְסוּ אֲלֵיהֶם בָּרְרוּ מִי רָאוּי בְּתוֹכָם וּשְׁבוּ שָׁם עַד צֵאתְכֶם. 12 כְּשֶׁאַתֶּם נִכְנָסִים לְבַיִת בָּרְכוּהוּ בְּ'שָׁלוֹם'. 13 אִם רָאוּי הַבַּיִת יָבוֹא עָלָיו הַ'שָּׁלוֹם' שֶׁלָּכֶם, אַךְ אִם אֵינֶנּוּ רָאוּי יָשׁוּב הַ'שָּׁלוֹם' שֶׁלָּכֶם אֲלֵיכֶם.
הוא קרא בשמחה: "זה בדיוק מה שהייתי רוצה, מה שייחלתי בכל לבי" והוא שמע לדברי ישוע וויתר על בגדי נזיר המסתגר והחליט לעזוב ללא כל רכוש כדי להכריז את הבשורה לכולם.
הכרזת הבשורה לאחר שחזר לאסיסי והחל לבשר בבשורה במסעו, התקבץ סביבו כמה צעירים אשר הושפעו מצורת החיים שלו ובקדושתו והם הצטרפו אליו ועזבו את הכל כדי לללכת אחרי ישוע. בשנת 1210, נסעה הקבוצה החדשה לרומא כדי לפגוש את האפיפיור "אנושינסיוס השלישי" אשר הסכים לבקשתם לחיות את אורח החיים הזה (באותה עת כל הנזירים היו מסתגרים במנזרים). וכך נולד המסדר הפרנסיסקאני הראשון, בשנת 1212 ואחרי ששמעה קלרה האסיסית דרשה מאת פרניסיסקוס היא החליטה גם לעזוב את הכל כדי לחיות את חסד העוני בשביל מלכות השמיים וכך נולדה המסדר הפרנסיסקאני השני או מסדר הקדושה קלרה. בשנת 1212 נסע פרנסיסקוס לארץ הקודש ובמצרים פגש את הסולטן הפאטמי, מפגש אשר כלל הרבה חיבה וכבוד לראשון אחרי מסעות הצלב אשר הגדילו את הפער בין המזרח למערב, אחרי שנתיים הוא חזר לאיטליה ושם מצא שיש מחלוקות בקבוצה לגבי טבע הרוחניות שהם אמורים לחיות אותה ולכן הוא העדיף להתפטר מתפקידו כמשרת כולל של המסדר.
הסטיגמטה ורדימתו בספטמבר 1224 פרש פרנסיסקוס להר וירנה כדי להתפלל ואחרי צום שארך 40 יום הוא קיבל חסד מאלוהים את הסטיגמטה כלומר הפצעים של ישוע בידיו, רגליו וצדו. וזה נשאר גם שנתיים אחרי מותו. אחרי המקרה של הסטיגמטה הוא הועבר לאסיסי ושם נשאר וסבל מהמחלה וגם איבד את יכולת הראייה שלו. לפני מותו הוא ביקש מהנזירים שלו לקחת אותו לכנסיית "המדונה של המלאכים" שם הוא שמע את קריאת האינג'יל לו וביקש כי ישימו אותו ללא בגדים כדי לדמות את המשיח העני והצלוב במותו כפי שהוא ניסה להידמות לו בחייו. ושם באווירה של הרבה תפילה וח'שוע המעורבבת עם עצב ונחמה הוא נרדם ועבר למקומו בשמיים ב 4 אוקטובר 1226. הוא הוכרז כקדוש שנתיים אחרי מותו ע"י האפיפיור גריגריוס התשיעי
כתביו בשנת 1214 הוא כתב "שירת הבריות" שזה נחשב אחד המסמכים הכי חשובים בהיסטוריה של הספרות האיטלקיות, ההיסטוריונים מייחסים לו את לידת הז'אנר הזה. זה בעצם שירה פרוזה שבה קורא הקדוש כל הבריות להלל את בורא העולם.