שישלמו לנו קצבת נכות???
ואז נשב לנו בבית לבדנו לא נצא, לא נכיר אנשים, לא נרגיש מועילים נדבר מעט, הגמגום יחמיר כי כל פעם שכן נדבר נתרגש יותר מהרגיל כן, חיים כאלה אכן נראים לי דבש.... קשה למצוא עבודה למי שלא מוכן לעבוד מי שרוצה להרגיש מסכן ולקבל דברים על צלוחית זהב (ואת הצלוחית עצמה, אם אפשר) להתחיל מלמטה, במשרה שלא דורשת דיבור, להראות מחוייבות ויכולת למרות הגמגום והדבר הבא שקורה - הגמגום כבר לא בעל משקל בעיני הבוסים... בצבא הייתה תקופה שהייתי הכי צעירה וחסרת ניסיון במתקן מחשב שלי ובכל זאת אנשים שהתקשרו ביקשו לדבר ספציפית איתי, למרות שבתקופה הזאת, עם כל השינויים של הצבא הגמגום היה בשיא היה להם לא נעים להקשיב אבל הם ידעו שמה שאני מנסה להגיד ב-90% מהמקרים הוא הפתרון לבעיה שלהם וזה בגלל שכשאחרים שיחקו סוליטר אני עשיתי ניסויים מועילים יותר על המחשב לא חושבת שהכרתינו כנכים תועיל לנו חושבת שלהפך