ליל חניה

ליל חניה

השבת גיליתי כמה דברים שלא ידעתי על השיר הזה: הוא נכתב ע"י אלתרמן ומדבר על יציאה למלחמה. יש בשיר מספר שורות בהן אלתרמן הצליח לבטא עניינים מורכבים במילים קצרות וחריפות, כגון: "המחנה אשר דינו להיות שופך דם האדם ומגינו." מתח אדיר בידיעה שבזמן שהחייל הורג מישהו אחד, אותה פעולה עצמה היא הגנה על מישהו אחר. או: "על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח) ועל חובה וקרב ועול" בעיני רוחי אני רואה מפקד המדבר עם פקודיו לפני היציאה לקרב, על המשמעות והאחריות וכו'. ולבסוף, המילים האחרונות של השיר: " איש זונק ואיש יורה ואיש נופל... " אין מה להוסיף... אבל יש חלקים שלמים בשיר שממש לא הבנתי, למשל: "כמו הווי צוען, חבוי יתד וחבל בו חירותם של מסעות וחירומם בו הכלים והחוקות בעירומם." או השורה "כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים." מחכה לשמוע מה אתם חושבים, ואיך אתם מבינים את השיר. ליל חניה ביצוע: חנן יובל, ירדנה ארזי, אפרים שמיר ושלישיית אף אוזן גרון מילים: נתן אלתרמן לחן: יאיר רוזנבלום ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל בהתפרש המחנה אשר דינו להיות שופך דם האדם ומגינו. ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח בבניינה של ממלכה, ליל נדודים ניצב פרוש על היחיד והגדודים. מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע היה נשקף פתאום מראה המלחמה כמו הווי צוען, חבוי יתד וחבל בו חירותם של מסעות וחירומם בו הכלים והחוקות בעירומם. ליל חניה, ליל זמר... בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא צווחת צבעיו החריפים על חלילו. על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח) ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה של השירה, אבל אומר בקול גדול בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול. ליל חניה, ליל זמר... עת מלחמה גם צלם הדברים האלה היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב נפשו של דור, גם בשדה זרועה לזכור, לא רק לרע, ימי רעה. גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים. כל זה מתל ומגדות נחל יהיה עולה ביעף ושב נקטע בילל של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל...
 
מאוד כדאי לעשות חיפוש הוא עלה לדיון

די הרבה פעמים, עד כמה שאני זוכר. בכל אופן, כשיהיה לי קצת יותר זמן, אנסה להתיחס לשאלות ממוקדות - אם תהינה לך עוד.
 
תודה רבה

לת.ע. ולכינור. זה מה שגיליתי, וזה לא כ"כ הרבה. אבל מה שכתוב כאן הנו התחלה של משהו. אני אנסה להמשיך מהמקום בו שלי ות.ע. הפסיקו: בית שלישי (לא מולחן): פני הגברים המטליאים עלי ברכים חולצה ונעל. פני הלץ. פני הטבח. פני הבדיחה בצוהב בהרות הקיץ שמושבה על הארגז או על הפח ולקדקדה אגן רקיע מהופך המשך ישיר ומהופך לבית השני, בו דובר על בוקר העולה על עיר שהולכת ומוקמת- על העגלונים, הנפחים והאופים העובדים במקום שגגו עדין לא קם. כאן מדובר על המחנה השני- גם הוא חסר גג, לא בגלל שעדין לא נבנה אלא מפני שזהו מחנה זמני, היוצא למלחמה. כאן הכל זמני ולא מאורגן- מטליאים על הברכיים, יושבים על ארגז או פח, ומעבירים את הזמן בבדיחות כדי לא לחשוב על הבוקר שיבוא. מי לוקח את הבית הבא?
 
בסדר,

יש כמה שורות שממש לא הבנתי. למשל: "כמו הווי צוען, חבוי יתד וחבל בו חירותם של מסעות וחירומם בו הכלים והחוקות בעירומם" הווי? צוען? חבוי יתד? חירומם? חוקות? פעם חשבתי שאני מבינה את המילים האלו... תודה רבה!
 
123 נסיון

מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע היה נשקף פתאום מראה המלחמה כמו הווי צוען, חבוי יתד וחבל בו חירותם של מסעות וחירומם בו הכלים והחוקות בעירומם. אשמורת ראשונה - צפרירים, טרום זריחה - עולה השחר. לפתע לדברים יש צורה ולא רק צלילית. ההתכוננות לקרב הופכת מוחשית יותר. מחנה המלחמה הוא מחנה נודד. אם הלילה היה "ליל נדודים" השחר מפציע ב"הווי צוען" - היתד והחבל חבויים (ארוזים) = לא עומד המחנה על תילו. מה שקובע את "חופש המסע" של מסע המלחמה הוא מצב החירום וחוקי המלחמה - אינם חוקים (במלחמה כמו במלחמה). הצלחתי? יצאתי
?
 

מוגג

New member
איך זריחה אם לילה?

להבנתי מדובר על האשמורת הראשונה של הלילה. דבר שני בשיר כתוב "חבור יתד וחבל" ולא חבוי. מראה המלחמה נשקף כמו הווי צוען מחובר בחבלים ויתדות. כל השאר נראה לי נכון.
 

odexad

New member
ניתוח מעניין

אבל לדעתי הוא מוצא הרבה יותר ביקורת "פציפיסטית" מכפי שיש. אלתרמן, אם נלך לפי הגדרות "ליל חניה", היה גם משורר וגם פזמונאי, ולכן אני מעריך שהוא עמד על חשיבות שני הז'אנרים. קשה לי להאמין שאלתרמן שהוציא מקולמוסו כל כך הרבה שירים רוויי פתוס ואתוס יחשוב שהם ודומיהם הרסניים בכך שהם ממסכים את אימי המלחמה. הדילמה המוסרית והפואטית שלו אכן קיימת, אבל נדמה לי שאת הפתרון מספק המשפט "לזכור, לא רק לרע, ימי רעה" - בתוך המלחמה מעוצבים גם רעות הרוח, וגם האתוס הלאומי (בניינה של ממלכה). נפשו של הדור אינה רק בספרי השירה אלא גם בשדה זרועה (קשר לאדמה מחד ולחללים מאידך). הפיזמון (הזמר) אומנם צווחני אך הוא חריף במובן הטוב, כך להבנתי, שכן הוא מציג את ערכי האהבה, החובה והעול אמנם ללא דקויות אך בקול גדול ובלי מורא. אלתרמן, כפי שאפשר ללמוד משירו "מסביב למדורה" למשל, היה מלא הערכה לדור הלוחם שיצא לקרב עם שאר רוח, אחוות רעים ופזמון על השפתיים וגם שילם מחיר דמים נורא: גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד / כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים. / כל זה מתל ומגדות נחל יהיה / עולה ביעף ושב נקטע בילל / של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל. דומני שליל חניה מסביר כיצד הזמר והשירה יכולים להתקיים זה לצד זה באופן כללי, וגם באלתרמן עצמו.
 

shellyland

New member
לא-לא-לא-לא!

אסור ללמוד משירו "מסביב למדורה" דבר על השקפתו או עמדתו! אלתרמן הוזמן לאותו אירוע והשיר הוזמן אף הוא. עד אז, הוא נמנע מלהשתתף בכל ההופלה הלאומית שעטפה את הפלמ"ח. ואם קוראים היטב בין השורות, אפשר מצוא שם הרבה מאוד ציניות.
 

odexad

New member
ובכל זאת

גם אם נתעלם מהשיר האמור (וספק אם צריך להתעלם בהקשר זה) האם בעינייך ייתכן שאלתרמן מבקר כה בחריפות ז'אנר שהוא אחד מאלופיו? האם שיריו עושים נזק?
 

shellyland

New member
מה נוסיף ונמנה?

מדברים פעוטים נוצרות אגדות, זה החומר....
 
למעלה