אין זאת שאלה של הוכחות
אף כי בדקדוק עברי כל שם עצם הוא זכר או נקבה, אין לכך משמעות, להוציא כמובן בני אדם ועוד כמה חיות. המשמעות היחידה - שדיבורך ישמע יפה וברמה. לשם כך אנו מחזיקים במה שהשאירו לנו אבותינו. אלא מה, אבותינו מתקופת התלמוד (שדברו ארמית מעורבת בעברית עם קצת יונית) לא הקפידו על צורות זכר ונקבה. ולא מתוך חוסר ידיעה. אותם הקרויים חז"ל ידעו את המקרא בעל פה וגם ידעו היטב את דקדוק השפה העברית. בכל אופן כך הרחיבו את ירושתנו ויש לנו מלים שמקובלות גם בזכר וגם בנקבה, כוס, רוח, סכין ועוד. היות והירושה היא ההוכחה (ודיו אינו מופיע הרבה במקורות) המובאה שהבאתי לך מתנחומא היא ההוכחה. יש אמנם מקומות שכתוב ברבים דיואות, מה שנראה כמו רבוי של נקבה, אבל זאת הוכחה פחות חזקה. גם אני אומר "דיו" זכר. אל תדאג ואתה יכול להמשיך כך.
