זכות ראשונות בצה"ל.

זכות ראשונות בצה"ל.

במחנה עשה פרויקט על התקדימים של צה"ל חלקם תקדימים שנוגעים לנשים: האישה הראשונה בדרגת תא"ל: 1986 לאמירה דותן קצינת ח"ן ראשית. מאז כל קצינות הח"ן קיבלו דרגת תא"ל. נשים שקיבלו דרגת תא"ל ואינן קצינות ח"ן: קצינת פניות הציבור לשעבר תא"ל שולה ליגום, תא"ל רחל דולב צנזורית צבאית ראשית, תא"ל דרורה פאר רמ"ח נפגעים באכ"א. כמו כן: לפני שנתים מונתה הנספחת הצבאית הראשונה, אל"מ עדי ברשדסקי, הצנזורית הראושנה, מפקדת הבקום הראשונה אל"מ דבורה חסיד, ובחודש הקרוב האישה הראשונה בתפקיד ראש מחלקת מדעי ההתנהגות, אל"מ עפרה בן ישי. הטייסת הראשונה של חיל האויר: מאי 1948, זהרה לביטוב. היתה בצבא ממאי 1948 (למדה טיס בקליפורניה), נהרגה באוגוסט 1948 בתאונת מטוס שלא היא הטיסה. הצל"שניקית הראשונה: אסתר ארדיטי-בורנשטיין, פברואר 1955. חובשת שהוצבה בבסיס חיל האויר ובפברואר 1955 כשמטוס התרסק בבסיס והמטוס החל לעלות באש כולל התחמושת שהיתה בו, ומכוניות הכיבוי והאמבולנס שהגיעו למקום שקעו בבוץ, ארדיטי ירדה מהאמבולנס והחלה לרוץ בבוץ לעבר המטוס הבוער. בגובה 150 ומשקל 39 קילו היא הצליחה לחלץ לבדה את הטייס (ששקל כתשעים קילו) ואת הנווט מתוך המטוס (הגברים נשארו מרחוק וקראו לה משוגעת). קיבלה ציון לשבח ממשה דיין שלימים הומר בעיטור המופת על ידי הרמטכל דוד אלעזר. האישה הראשונה בקורס מג"דים- רעיה טראוב, 1953. דוגמא לשימת מקלות בגלגלים - ראש אמ"ן כתב לראש מנהל הסגל שגם בעלה של הנ"ל טרם הגיע לקורס מג"דים. ציטוט לדוגמא "מפקד הקורס שהייתי חוזרת איתו בטרמפ לתל אביב אמר לי בשיחה בדרך הביתה שלדעתו אני לא צריכה להיות בקורס. לא בגןי חסור כישורים אלא מאחר שנשים מטבע הדברים יולדות ילדים ומשתחררות מוקדם יותר מגברים וחבל על המקום שאני תופסת עבור גבר שהיה משרת 20 שנה ועושה קריירה בצהל. לימים אחרי שהשתחרר ואני עוד הייתי בצבא, באתי אליו והוכחתי אותו שהוא השתחרר לפניי. זו היתה הנקמה הקטנה שלי".

../images/Emo32.gif אותי מטרידה שאלה אחת

מדוע, מדוע הצבא עדיין משמש כסמן למשהו?

מעצם הדינמיקה שלנו כמדינה...

כאילוץ אנחנו עדיין חייבים צבא חזק! ולכן רוב התושבים הינם חיילים בשלב זה או אחר בחייהם... האם היית בצבא? האם אתה נפגש עם אנשי צבא (ואפילו חיילי מילואים) יש את האוירה של "לאכול מאותו מסטינג" גם אם הם "ג´ובניקים" ואולכלים באחת המיסעדות בקיריה.. סיפרתי כאן בעבר שלמרות שהייתי הרבה יותר "קרבית" מכמה גברים כאן ה"סחבקיה" ביניהם היא אחרת- למרות שחלקים כלל לא יודעים היכן נימצאים המקומות המדוברים בעוד שאני שירתתי בהם... את ה"סחבקיה" הזו הם מביאים לחיי האזרחות ושומרים על מעין חברה סגורה בקידום עצמם... דבר נוסף מכיוון שעליהם לעשות עבודגה כל כך אחראית הרי שביציאה לאזרחות הם מתברגים לתפקידים אזרחיים בכירים אחרים - הבאתי כאן (או בימי יואל) מודעת עבודה לעירית נהריה לתפקיד שאינו רלוונטי לנושא ועדיין מבקש קצין בכיר.... כשהביטחון לא יהיה נושא כל כך משמעותי במדינה שלנו גם הקידום בצבא לא יהיה מדד כל כך משמעותי - אלא כמו כל מקום עבודה ממשלתי... ושתהא זו שנת שלום וביטחון!

ומדוע מדוע...

חושבים שהצבא הוא חממה למנהיגות שבגללה יש לנו את החונטה בממשלה... ובגללה גם חושבת כל פמינסטית שכל חילת בתפקיד קרבי / טייסת / חובלת הוא הישג פמינסטי משו משו. אולי זו רגרסיה ?

זה לא ענין של חושבים, ככה זה.

וראוי לשנות את זה. יש שתי מקפצות לפוליטיקה שבהם יש יתרון כמעט מוחלט לגברים. הצבא והדת (ע"ע 17 גברי ש"ס או יהדות התורה או אגודת ישראל).

עכשיו אני מבין את הדילמה...

של בוחרי העבודה... הגנרל או הדוס... (גם כן גנרל וגם כן דוס)

כי הוא התגלמות השוביניזם ../images/Emo88.gif

בגלל שזכותי להגן על עצמי ולא להיות בת חסות של הגברים, קודם כל! וגם בגלל החשיבות שלו בארץ הזו שבה אנחנו עדיין, במידה מסויימת, חיים על חרבנו. וגם בגלל שזו המערכת הכי אטומה, בוטה ורשמית באפלייה שבה וזו המערכת שכולם עוברים בה והיא נוטעת באנשים צעירים את ההיררכיה של גברים עושים דברים חשובים ונשים מגישות קפה.

סיפור "נחמד" על הצבא ועל התבגרות

או מתי באמת הבנתי עד כמה הצבא שוביניסטי ואיך אני לא נשארת בו רגע אחד יותר ממה שהייתי חייבת. התגייסתי מורעלת. רציתי לעשות כל מה שרק אפשר. הייתי סמלת מבצעים. יצאתי לקורס קצינות. הפכתי לקצינת מבצעים של יחידת מילואים שכוחת אל בנגב. בתור קצינת מבצעים, אני הייתי זו שלוקחת את האנשים למטווחים, דואגת שהנשקים שלהם יהיו פרוקים כל זמן שצריך, אומרת "אש" וכו´. אבל מכיוון שהיה חסר לי איבר מאד חיוני להפעלת נשק במצבים רציניים (רמז: הוא נמצא בין הרגליים של קרוב לחצי מהאוכלוסיה) לא נתנו לי לקחת את הנשק האישי הביתה. לעומת זאת לשקמיסט, שאני פרקתי לו את הנשק בכל שמירה, ולקחתי אותו למטווחים, מותר היה. למה? כי כך אמר אלוף פיקוד דרום דאז, מתן וילנאי. הנשים היחידות שהורשו לקחת נשק היו אלו ששירתו או גרו בשטחים/עזה. ואז יום אחד שלחו אותי לישיבה בעזה. ברב טיפשותי התקשרתי לקצינת החן הפיקודית (עוד על דעתי על קצינות חן בהודעה הבאה) לשאול אותה אם מותר לי לקחת נשק. היא אמרה שלפי החוקים, אם בלילה לפני אני ישנה בבית שלי (בעיר השלווה באר-שבע) אסור לי להוציא נשק מהבסיס, רק אם אני נוסעת היישר מהבסיס לעזה מותר לי לקחת איתי נשק. אז נסעתי נטולת נשק לעזה, ביום שהחזירו את 200 המגורשים של החמאס. זה היה מה שנקרא rude awakening.

ועוד על קצינות חן

כשהייתי עוד סמלת מבצעים צעירה, שירתתי בצפון. בבסיס, מאיזשוהי סיבה, לא היו מקלחות לנשים (לפני כן הייתי במוצב יותר שכוח אל שבו כן היו, אז זו לא הסיבה. הסיבה, אם אני לא טועה, היתה שהמג"ד והסמג"ד רצו מקלחת נפרדת, או משהו בסגנון הזה. אני כבר לא זוכרת). מה שעשינו היה ללכת לבד או בקבוצה למקלחות ולנעול אותן כל עוד אנחנו בפנים. לנו לא היתה בעיה עם הסידור הזה. לבנים לא היתה בעיה עם הסידור הזה. לא שאני לא חושבת שזה המצב האידאלי, אבל לא התלוננתי. יום אחד הואילה בטובה קצינת החן לבקר בבסיסנו ואיכשהו נגלתה לאוזניה העובדה המזעזעת שאנחנו מתקלחות במקלחות הבנים. במקום לדאוג מיד שהמפקדים יפסיקו להיות כאלו מפונקים ויפנו לנו את המקלחת, היא דרשה מאיתנו להתקלח באיזושהי מקלחת שדה ג´יפית שלא היתה בשימוש מימי הרומאים, שלא היה בה מקום להחליף בגדים בכלל, ומעולם לא היו בה מים חמים, רק בשביל שחס וחלילה לא יבואו אליה בטענות שבנים ובנות מתקלחים יחד. כמובן ש"הקשבנו" לה. ARRRRRRRGH!

והסיפור שלי מתי הבנתי בצבא

גם אני התגיסתי לצבא מלאת רצון לתרום. התקבלתי לקורס "יוקרתי" בחיל האויר - קורס ל"א, כולנו היינו עם קב"א 56, והיינו רק 9 בנות שהתקבלו. זה קורס משותף לבנים ולבנות בעקרון. (אני הייתי במחזור ניסויי של בנות בלבד). ארבעת השבועות הראשונים היו קשים ומענינים. למדנו על תדרים, על מכ"מ, על ל"א, על גלים, על אונות, על טילים נגד מטוסים ומיקומם בארצות אויב, וכו´. הלימודים היו לא קלים בכלל, כל יום בוחן על היום הקודם, מי שנכשלת פעמים עפה, כל סוף שבוע מבחן שמי שלא עוברת נשארת בבסיס, והלימודים היו עד עשר בערב לכל המוקדם. אחרי ארבע שבועות של תדרים-מכ"מים-מיקומי טילים נגד מטוסים, מתחילה ההפרדה בין הבנים לבנות. הבנים הולכים להיות אנשי צוות אוויר, והבנות הולכות להיות פקידות מבצעים שמספקות להם שירותים. כלומר אחרי ארבעה שבועות של מידע בדרגות שונות של סודיות, אחרי סימולציות בהפעלת תדרים נגד מכ"מים, הבנים עברו למטוסים, והבנות התחילו ללמוד להפעיל את הטלפוניה ואיך מזמינים מדביר למגורים. הפער הזה בין החומר הראשוני לבין "למרכזיה חיגי 1. במקרה שיש צליל תפוס חיגי 8. להפעלת הכרוז לחצי כאן, מספרו של הטכנאי הוא X ולהזמנת מדביר חיגי Y" גרם לנפילת מורל רצינית אצל כל בנות הקורס שלי ולפרישת חלק מהן. אני "חצי פרשתי" כלומר קיבלתי תעודת סיום אבל הוצבתי בסוף הקורס בקריה, במפקדה. את השירות הצבאי שלי אני זוכרת מאוד לשלילה. מאוד.

אז מה עשית בסוף בצבא?

אני חייבת להודות שבתור סמלת מבצעים הרגשתי שאני עושה עבודה מאד חשובה. דווקא בתור קצינה באה הנפילה. לא הייתי מוכנה לזה.

תלוי את מי שואלים. היה לי שם יפה

כזה "מש"קית תכנון" אבל הייתי פקידה, וגם המפקד שלי קרא לי הפקידה שלו. מה שעשיתי היה להקליד, לתייק, לגרוס, שליחויות. בהתחלה עוד ניסו לתת לי הרגשה שאני עושה משהו חשוב, הקפידו לקרוא לי מש"קית תכנון (עם הזמן זה הפך לפקידה וזהו), נתנו לי ספר שאמרו לי שמאוד חשוב שאדע את התכנים (שמדבר על מטוסים/תדרים/מכמים וכדומה), התברר שאני היחידה שטרחה, כי גיליתי שם טעות גורלית (כלומר שאם טייס היה נוהג כפי שכתוב בספר המטוס היה הולך פייפן איך שמכ"מ היה מאתר אותו) ואף אחד אפילו לא טרח לתקן אפילו אחרי שהערתי כי אף אחד לא קורא את זה ממילא . כל פעם שניסיתי להגדיל ראש (קרה רק מספר פעמים מועט מאוד אחרי שנתקלתי בתוצאות) סבלתי. למשל אם הבטיחו לי שאם יהיה זמן פנוי יוכלו ללמד אותי דברים נוספים כדי להגדיל את תחום הסמכויות שלי, כשסימתי הכל מהר מהר כדי שתהיה לי הזדמנות ללמוד דברים נוספים והתיצבתי בפני המפקד, שלחו אותי לגרוס את החומר של כל המחלקה כי יש לי זמן פנוי. אז למדתי להיות איטית ולהקטין ראש. גם ראיתי שם דברים ממש מגעילים כי כל הגברים היו קצינים כל הנשים היו פקידות והיו כמה קצינים שניצלו כמה נשים. על כל החברות שלי עבר גורל דומה. למשל חברתי הטובה ביותר, סטודנטית לרפואה כיום, גם כן קב"א 56, התחילה עתודה ברפואה, אחרי שנה החליטה להתגיס, אישרו לה בצעד יוצא דופן השהיית לימודים באוניברסיטה כי סימה עם ממוצע לימודים מעל לתשעים, ואז הצבא עשה ממנה פקידה בתחזוקה. אל תשאלי מה זה עשה לבטחון העצמי שלה להכין קפה, להקליד קצת, וללכת לחדר של הסגן אלוף כשהוא קורא לה כדי לאסוף את עטיפת הארטיק שלו (שסגן אלוף יזרוק חלילה בעצמו את הפסולת שלו לפח??).

גועל נפש

בקשר ליחסים בלתי נאותים, היו כמה וכמה כאלה ביחידת המילואים שבה הייתי. ממש איכס.

תודה, טל, אכניס זאת לאתר! ../images/Emo45.gif