אני רגילה לגרוע ביותר...
בעברי הייתי צרכנית הופעות כבדה בישראל, גם בסצנת האינדי. חלק גדול מההופעות בארץ רק התחילו בשעות שבהן בלונדון כבר ההופעה הסתיימה - הבארבי עד לפני שנים ספורות היה מתחיל הופעות רק ב-23:00, והיו שלל מקומות שבהם האמן לא טרח לעלות לבמה לפני חצות. וזה באמצע השבוע גם, במדינה שבה אפילו באמצע היום אין תחבורה ציבורית מתפקדת.
אחרי קיץ שבו גרתי בלונדון, אין שום סיכוי שאוכל לחזור לאחור ולפקוד הופעות גדולות כאן: ההופעות שהלכתי אליהן היו זולות מהמחיר שהיו לוקחים בישראל (ואני מדברת על הופעות גדולות, כמו ניל יאנג שהיה עתיד להופיע שבוע אחר כך בארץ), הן התחילו בזמן, הן הסתיימו עם מספיק מרווח (לרוב שעה לפחות) כדי שכל הקהל העצום יספיק לנסוע חזרה בנחת ברכבת התחתית (שאז פעלה עד חצות וממילא היו אוטובוסי לילה אחר כך), היה הרבה יותר סדר, פחות לחות, אפילו האוכל בדוכנים מגוון וטעים יותר... ובנוסף לכל - מים זמינים ללא תשלום. מסתבר שאם אתם עומדים בשורה הראשונה בהופעה בבריטניה אתם אשכרה יכולים לומר למאבטח מולכם "אני צמא" והם מחויבים על פי חוק להביא לכם כוס מים. כנ"ל בסוף ההופעה, החבר'ה המקומיים שפגשתי שם ניגשו לדוכנים, ובמקום שיגנבו אתכם כמו בארץ במחיר מופקע על בקבוק, מיד הגישו לכולנו מים עם קרח בכוסות גדולות בחינם.
כשאני משווה את ההייד פארק לזוועות פארק הירקון* - לא ברור לי למה לעזאזל לשלם על הסבל בה כרוכה הופעת חו" גדולה בארץ.
*בהופעה האחרונה, מעבר לאיחור הנוראי, הלחות והחום של הקיץ, הצפיפות, הקהל המעצבן, לקח לי יותר משעתיים ורבע להגיע הביתה באוטובוס שקופסת סרדינים היא מרווחת לעומתו (מרחק של 30 דקות ברכב), והנהג עוד נקלע למריבה עם נוסע, קילל אותו ואותנו, ואחר כך עצר בצד וסירב לנסוע במשך רבע שעה עד שהנוסע יירד. כבר אחרי חצי הופעה חיכיתי שזה ייגמר...
