מי הם בעלי הקרקעות הגדולים בתכנית חוף התכלת ?

מי הם בעלי הקרקעות הגדולים בתכנית חוף התכלת ?

במסגרת עבודתי הנוכחית בגוש 6590 [ממזרח למרינה בהרצליה] וחלק מתוכנית "חוף התכלת" [למען השקיפות יש לי זכות רשומה ל-2 דונם] אני עוסק באיתור ובחינת בעלי הזכויות הגדולות בגוש, השבוע הוצאתי נסחים מנדטוריים כדי לבחון את מערך העסקאות בגוש הנדון, והמשכן ברישום ממוחשב בטאבו.

גוש 6590 חלקה 15 - 55,671 מ"ר.
אחד מבעלי הזכויות הגדולים ביותר בחלקה 15 [לדוגמה] היא חברה בשם "פיתוח משותף [רסקו - חוף התכלת] בע"מ שרכשה 20,000 מ"ר ב-7 ספט' 1979 מחברה בשם חלקה 15 בגוש 6590 בע"מ, "פיתוח משותף" רכשה גם 8,567 מ"ר באותו מועד במדוייק מחברה בשם מעון שנים בגוש 6590 בע"מ,כלומר סה"כ - 28,567 מ"ר. רישום העסקה נרשם תוך הערה "העברה לפי חוק מס שבח מקרקעין [הוראות מעבר] - 1976..
החברה הרוכשת שינתה את שמה ל- חברה לפיתוח חוף התכלת בע"מ

התעלומה גוברת כמסתבר ש"רשות הפיתוח" נרשמה כבעלים בשלמות ב-27 דצמ' 1956 והחלקה עברה לבעלות מדינת ישראל,האם מדינת ישראל מכרה לגופים עלומים , איך עברו הזכויות באותו יום [5 אוק' 1961] ל-4 חברות שנראות על הסף כאותו גוף.

בעלותה של חברת חלקה 15 בגוש 6590 בע"מ נרשמה כמכר ב- 5 אוק' 1961 על 20,000 מ"ר.
בדיוק באותו יום נרשמו עוד 2 עסקאות מכר ל"מעון שנים בע"מ" - 8567 מ"ר, ולחברה בשם דומה מעון אחד בע"מ - 10,000 מ"ר.
ולחברה נוספת בשם נכסי גוש 6590 בע"מ עך - 17,104 מ"ר.
כלומר מדינת ישראל מכרה את כל שטח החלקה באותו יום...מוזר מאוד.

בבדיקה מול רשם החברות מסתבר שחברת נכסי גוש 6590 חפ. 510281793, היא בעצם החברה לפיתוח חוף התכלת בע"מ. שכתובתה היא רח' יגאל אלון 92 ת"א [מ.אשדר ה'] לחברה זו כתובת נוספת ברחוב ששת הימים 30 בני ברק.
http://441il.com/listco_res/נכסי+גו...+יגאל+אלון+מ+אשדר+ה'+92+67891+/510281793.html

חברת מעון אחד בע"מ נמחקה והפסיקה לשלם לרשם ב-1983. [חברה של רסקו]
חברת מעון שתיים בע"מ כנ"ל נמחקה [חברה של רסקו]

החברה לפיתוח חוף התכלת בע"מ שוב שינתה את שמה ל - החברה לפיתוח חוף התכלת (תל-אביב - הרצליה) בע"מ - ח.פ. 51-035656-1
באתר הדירקטורים ניתן לראות מי שולט בחברת ענק זו - http://directors.dundb.co.il/Details/Company.aspx?duns=533007100
זאב מאיר אבלס, [יו"ר בנק איגוד] יגאל שרייבר [הוא נציג חברת אלייד], נס שלמה [יו"ר איילון], הלפרין יעקב , ווילף ג'וסף , יוסף פרדיס, ליאונרד ווילף, רובין נחמיה
ואז אנחנו מגיעים לחברת ענק בשם "אלייד" חברה זו מורכבת ממס' חברות ,שולטת באמצעות חברות בנות, ונכדות בנכסים וחברות רבות, ראו מאמר משנת 2007 בנדון [לדוגמה יבואנית פולקסווגן, חברת אשטרום ועוד] - http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000171214

הנה כי כן צריך לבחון בזהירות יתירה איך נרכשו אדמות "חוף התכלת" [כ-400 דונם] ע"י גוף עצום זה בדממה וללא רעשים מיותרים.

ערעור לעליון של חברת פיתוח חוף התכלת על חיובה במס שבח.

בפסה"ד משנת 1993 הדן בחבות מס שבח של החברה לפיתוח חוף התכלת , ניתן ללמוד מעט על העסקים שבוצעו בשנות ה-80 בקרקעות חוף התכלת, אגב...את משפחת ווילף ניתן למצוא כשותפים מלאים בחברה לפיתוח חוף התכלת.
פרל דוד
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים - ערעור אזרחי מס' 133/89
השופטים: כבוד השופט דוב לוין, כבוד השופט גבריאל בך, כבוד השופט אליהו מצא

המערערת: החברה לפיתוח חוף התכלת (תל-אביב-הרצליה) בע"מ - ע"י ב"כ עו"ד חיים שטריקס
נ ג ד
המשיב: מנהל מס שבח מקרקעין, נתניה - ע"י ב"כ עו"ד נ' אלשטיין, סגן בכיר [ממונה לעניין סכסוכי עבודה] בפרקליטות המדינה
ערעור על פסק-דינה של ועדת הערר לפי חוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג-1963 (השופט ח' בנטל והחברים מ' כהן, ז' כהן) מיום 20.1.89 בע"ש 197/85 .

פ ס ק - ד י ן
השופט ד' לוין:
1. לפנינו ערעור על פסק-דינה של ועדת הערר לפי חוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג-1963, שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שלפיו דחתה הוועדה את הערר
שהגישה המערערת בעניין שומת מס השבח שהוציא המשיב על שמה.
2. בפתח הדברים ייאמר, שאין בעלי הדין חלוקים באשר לעובדות שברקע הדיון. המחלוקת ביניהם היא לעניין המשמעות המשפטית שיש לייחס לעובדות אלה, וליתר דיוק, האם יש להסיק מהן שהמערערת ביצעה פעולת "מכירה" של מקרקעין כמשמעותה בחוק מס שבח.
תמצית העובדות המוסכמות היא כדלהלן:
(א) ביום 6.6.79 נחתם הסכם (להלן- ההסכם) בין המערערת, שהיא הבעלים של נכסי מקרקעין שונים לבין ה"ה הארי ויוסף וילף- שני אחים, תושבי ארצות-הברית, שהשקיעו וביקשו להוסיף ולהשקיע כספים בנכסי מקרקעין בישראל.
(ב) הצדדים להסכם הסכימו לערוך שתי עסקאות עוקבות- האחת הגיעה, למעשה, לכלל מימוש ואילו השנייה, זו העומדת במוקד הדיון לפנינו, שנויה במחלוקת הן
לעניין טיבה והן באשר למימושה המעשי.
(ג) בהסכם האמור קבעו הצדדים, בין היתר, כי וילף יעבירו למערערת סך של 400,000 $ וזאת,כפי שצוין בהסכם, כפיקדון עבור רכישת קרקעות שבבעלות המערערת. המערערת מצדה התחייבה להודיע לוילף תוך 90 יום ממועד ההפקדה אחת מן השתיים:
(1) כי היא תחזיר לוילף את הסכום הנזכר, וזאת בתנאים שנקבעו בסעיף 7
(א) להסכם; או
(ב) כי השתמשה בסכום הפיקדון על חשבון התשלום עבור קרקעות שתמכור לוילף.
(ד) בעקבות חתימת ההסכם אכן העבירו וילף לידי המערערת כספים על חשבון סכום ההפקדה המוסכם, אולם - זאת יש לציין- מרבית הכספים הועברו לאחר מועד ההפקדה שנקבע בהסכם, והסכום הכולל שהופקד היה בסך 320,000$ בלבד (ולא 400,000$ על-פי המוסכם) זאת ועוד. חלק מן הסכום, בשיעור של
כ- 80,000 $, קוזז על-ידי המערערת כנגד חוב שוילף חבו לה בגין עסקה אחרת שקדמה לנושא דיוננו.
(ה) החזרת כספי הפיקדון לוילף, תוך התייחסות אליהם כאל הלוואה, חייבה, בנסיבות המקרה ועל-פי הדין, אישור של המפקח על מטבע החוץ.
כששקלה המערערת להחזיר את הפיקדון כהלוואה, היא אכן פנתה למפקח וביקשה אישור להחזיר את הכספים לוילף על-פי התנאים שנקבעו בסעיף 7(א)
להסכם. המפקח סירב להעניק את האישור המבוקש, ובכך, למעשה, נמנעה מן המערערת האפשרות להחזיר את דמי הפיקדון לוילף בתנאים המוסכמים.
(ו) על-אף סירובו של המפקח על מטבע החוץ לאשר את החזר ההלוואה, לא טרחה המערערת להודיע כנ"ל לוילף על כוונתה להשתמש בכספים על חשבון מכר הקרקעות – לא בתוך 90 יום, כמוסכם, וגם לא בכל מועד אחר.
(ז) ביום 4.8.80 פנתה המערערת למשיב והודיעה לו על ההסכם שנחתם, וזאת "למניעת ספק ולאור הוראות חוק מס שבח מקרקעין (תיקון מס' 8), תש"מ-1980".
(ח) בעקבות הודעה זו חייב המשיב את המערערת בתשלום מס שבח בגין מכירת מקרקעין, וזאת בהסתמך על האמור בסעיפים 6 ו-7 להסכם וכל המשתמע מהם.
בשל חשיבותם לענייננו יובאו סעיפים אלה בהמשך הדברים.
(ט) המערערת השיגה על חיובה במס לפני ועדת הערר, וערעורה נדחה. מכאן הערעור שלפנינו.
(י) להשלמת מסכת העובדות ועדכונה נציין, כי ה"ה וילף חויבו מצדם במס רכישה בגין המכירה הנטענת, ועל כך השיגו גם הם לפני ועדת הערר. בפסק-דינה
של הוועדה נדחתה השגתם, ווילף ערערו לפנינו על פסק הדין בצוותא [חדא] יחד עם המערערת.
אולם במהלך הליכי הערעור בדרגה זו הגיעו וילף והמשיב לידי הסכם פשרה, שלפיו ישלמו וילף את מס הרכישה ללא קנסות כלשהם. בעקבות הסכם זה חזרו
בהם וילף מערעורם.
אשר-על-כן, במסגרת ערעור זה נדון אך ורק בהשגות המערערת על החיוב שהשית עליה המשיב לשלם מס שבח בגין ההסכם שערכה עם האחים וילף- חיוב
שזכה, למעשה, באישורה של ועדת הערר.

המשך פסה"ד בקובץ המצורף בכותרת.