רוצים לטוס בטרקטורון מעופף? - הארכנו את התחרות

הנהלת הפורומים · 3/12/14

שימו

התחרות היא עד ה 7/12!

פנתרית סגולה · 4/12/14

כשהייתי צעירה, הלכתי ללמוד טיסה.

המקום אליו הופניתי היה שדה התעופה הקטן של כפר שמריהו. המטוס - ססנה. המסגרת - אנשי מועדון תעופה.
לא קיבלו אותי יפה. הבחור הממונה על רישום הפונים החמיץ פנים, היה ברור שכואב לו כי אשה מבקשת זכות להמנות על חברי המועדון.
דיבורו היה מזלזל.
הטיסה הראשונה עברה באופן רגיל, המדריך העלה את המטוס לאויר, במרומים אני נהגתי (ז"א הזזתי את מוט-ההיגוי), המדריך הנחית את המטוס. לא משהו.
בפעם השניה שבאתי, נתקלתי במדריך מטרידן. הוא יצר אוירה של חרמנות... . הוא פירש כל תנועה שלי באופן זנותי. מאחר שלא היה עמי כסף לתשלום, הוא ביקש את כתובתי, כדי לגבות את הכסף, וכעבור ימים אחדים הופיע בביתי עם שפת גוף ברורה מאד של מי שמחפש פגישת זנות.....כן, האיש היה איש-טינופת. מה שאני מכנה היום זכרזבל. (אותו יום ואותה שעה היו אצלי חברות, כוונתו "להתלבש" עליי לא צלחה, ואכזבתו היתה ניכרת. קיפל זנב והסתלק).
לא הוספתי לבוא לשדה התעופה.
כך נסתיים הנסיון שלי ללמוד טיסה.
מגיע לי נסיון חיובי כטייסת, אינכם סבורים?
אגב, אחי שירת בחיל האויר בסדיר.

שרון דרורי · 4/12/14

לי לא מגיע, לזוגתי מגיע, אני מאד רוצה להפתיע אותה.

לגרום לה להטיס משהו, זה יהיה תענוג אדיר ומחווה נהדרת לאשת חיל ואמא
מדהימה לילדים שלה וחברה טובה של הילדים שלי.
מה יותר כיף מלאתגר אישה מדהימה ?

חובטת שטיחים · 5/12/14

עפתי על עצמי

אז זהו, שנראה לי שחסר פה מימד הזמן... כמו עוד נעלם במשוואה האין-סופית של הדמיון האנושי, שאיך-שהוא מפסיק כשצריך אותו. אני לא יודעת אם זה עכשיו, בזמן שהמילים האלו נכתבות, או מזיכרון מיותר של תווים עקומים על מחברת נגינה, ניסיון של המורה למוזיקה ביסודי ללמד אותי משהו. אבל זה נמצא לי במוח, או שזה כבר היה ונגמר לפני שעות. לא מסוג המחשבה הקודרת על כמה החיים חסרי היגיון ואני צריכה הפסקה מהם, אלא משהו עדין יותר. אולי סתם, שבא לי להתנתק. ואם הקרקע היא מה שמחבר אותי למציאות, אז כמה גרוע זה היה אם אפילו לדקה לא הייתי חלק ממנה? אך זו, אני מניחה, מנת חלקן של הציפורים. אך אם רק הייתה נפרצת לי דרך, וסוריאליסטית ככל שתהיה, להטיס אותי משיעור הספרות הזה בסוס מעופף של המאה ה21.

(מאת ד.מ. בת 13 עם חלומות גדולים, נכתב מהניק של אמא שלי)

bensand · 5/12/14

מאוד מרגש ונוגע ללב ואפילו מפתיעים חלק מהסיפורים

אבל אל תשברו פה, יש עוד 3 ימים

דבירדר · 7/12/14

להתמודד עם הפחד

לפני כשנה וחצי רציתי לעשות לאשתי הפתעה ולהזמין אותה לטיסה על כדור פורח. הכל היה מוכן, שילמתי, תכננתי, הסתרתי ואמרתי לה להיות מוכנה ב3 לפנות בוקר. נסענו לבית השיטה והגענו מיד עם הזריחה, אשתי הבינה וכ"כ שמחה.. ישבנו, הכרנו את הח'ברה שם, שתינו לחיינו ואז כשעלינו לכדור קיבלתי בין רגע התקף חרדה ופחד.. חשבתי שאתמודד עם זה אבל הסתחררתי וירדתי משם כמו ילד בן שנתיים.
לאשתי לא ויתרתי היא עלתה ונהנתה עד הסוף. אני כ"כ מצטער שקילקלתי חלק מהאירוע המיוחד שאירגנתי לה, והכי מאוכזב שאין לי אומץ להתמודד עם אתגרים מסוג זה. אשמח לנסות לטוס בטרקטורון או משהו אתגרי מעניין אחר כדי לנסות שוב להתמודד על הפחד ולחוות חוויות חדשות עם אשתי היקרה, לנסות להראות לה שכן השתנתי ותמיד יש פעם ראשונה. תודה לכולכם ושבוע טוב.

הנהלת הפורומים · 7/12/14

והזוכים הם

ואו!!
קראנו את כל ההודעות שכתבתם ובאמת שהתרגשנו!
הבחירה כל כך קשה... אבל לבסוף היינו צריכים לבחור רק בשלושה...
&nbsp
ובכל זאת, הזוכים הם:
&nbsp

מקום ראשון: The new me9

&nbsp

מקום שני: עוז לעמו יתן

&nbsp

מקום שלישי: PrincessAurora

&nbsp
ברכות לזוכים ותודה לכל מי שהשתתף!
&nbsp
מסרים אישיים נשלחו לזוכים.. נתראה בתחרות הבאה

עמוס 2cv3 · 7/12/14

איזה מזל יש לי, אני מזה גרוע בליכתוב

רמי בר1 · 7/12/14

ואני חשבתי שהבחירה תהיה עי' הרמת אצבע של הקוראים

לשלושה שמצאו חן ביותר בעיניהם.
אז חשבתי.....

שחרזדה האחת · 3/12/14

למה לי מגיע לטוס?. אז ככה

יש לי כמה חלומות שרציתי להגשים עד גיל 70 ולא הספקתי.
עברתי כבר בכמה שנים.
לעוף עם כדור פורח או לצנוח, וזה אני מפחדת.
אז זה הכי קרוב לטיסה.
ואולי בזכותכם אצליח אגשים חלום? ומודה לכם

adi00011 · 3/12/14

ברור שאני!

בתור אחת שמאוד מאוד אוהבת כלים מוטוריים ובעלת רישיון לאופנוע ולטרקטורון אני חייבת לנסות את הטרקטורון המעופף!
כל סופ"ש שאני יוצאת לטיולים עם הטרקטורון שטח אני מרגישה מחדש מה זה לחיות, מה זה להנות מהחיים, להרגיש את הרוח ואת האוויר הרים ופשוט להיות עם חיוך בלי הפסקה! אז אני לא מתארת לעצמי בכלל איך זה להיות בטרקטורון המעופף, אבל אני בטוחה שנסתדר ביחד מעולה

אפרת המפזזת · 3/12/14

"ככה!"

"אבל ככה זה לא תשובה!"
"בטח שככה זה תשובה, ואפילו תשובה טובה מאוד!. ותאכל כבר את הגזר שלך!"
"לא רוצה לאכול את הגזר"
"למה? זה טוב לך"
"ככה!!"
"ככה זה לא תשובה!!!"
"לא נכון, כרגע אמרת שככה זה תשובה לגיטימית!"

אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה לעשות את זה. בטח יהיה משעמם. וקר. ובתמונה אני אצא עם תלתלים פרועים וסנטר כפול. ויהיו לי אדים על על המשקפיים. ובכלל אמא שלי עשתה את זה בגיל 60 לפני אז אפילו שוויץ משפחתי לא יצא לי. ואין לי פייסבוק בטלפון אז אני לא אוכל לדווח בסרטון בזמן אמת לחברה שיעשו לי לייק ו OMG. ובבלוג יהיו לי תמונות מאפנות כי אני ממש לא טובה בצילום, וגם כולם יחשבו שאני בלוגרית שחצנית ואולי אני אפילו אפסיד איזה מנוי אחד או שניים, ובכמות המנויים שלי זה ממש אחוז גבוה מהקוראים...
מה אני צריכה את זה..
מצד שני אתם לא מבינים איזה מהומה יש לי עכשיו בויטרינה ובקופסאות הקרטון של הפזים. כששאלתי אותם מי רוצה לבוא ולהיות הפז המעופף בשמיים, ולהצטלם ולזכות בתהילת עולם בינלאומית וכלל גלקטית התחילה כזו מהומה. מיד טוויטי ארגן תחרות "הפז שייטוס בשמיים עם המפזזת", והיה ויכוח גדול נורא אם פז שכבר כתבו עליו ברשומה למשל יכול להשתתף בתחרות או לא. ומה עם פז שכבר טס במטוס לחו"ל, ואולי צריך פז ישראלי ייצוגי לצורך זה.. לא יודעת. נראה לי אם אני זוכה אני לוקחת איזה עשרים שלושים חברה מה 1700 שיש לי. לא בטוחה שכל יתר ה 1670 ידברו איתי אחר כך. בטח יסתובבו בויטרינה ויראו לי את הגב. מזל שהם מודבקים למדף...

אפרת המפזזת · 3/12/14

למי שתהה - ככה נראה פז למשל

vanna · 3/12/14

טוב

אז למה דווקא אני?
זו שאלה טובה
אבל
הרבה יותר חשובה התשובה

אני בחורה די רגילה
ובא לי לזכות בהפתעה

לבעלי בדיוק יש יומולדת
וקצת נמאס לחרוש על מסעדות
הפעם בא לי באמת לחגוג!

ממ"ג זו אחלה חגיגה
חגיגה נפשית ורוחנית
מאוד מתאים לבעלי
שאותו בא לי להדהים.

עופר דואק · 3/12/14

אמיתי לחלוטין

שלושת החיילים שלי משתחררים בעוד מס' חודשים .
חשבתי להעניק חוייה זו לאשתי רחל על הטיפול למופת בשלושת ילדינו החיילים.
הכי אמיתי שיש!

שרון דרורי · 4/12/14

ישר כוח

Kutaly · 4/12/14

אני אני אני!!

כי אחרי שבשנה האחרונה נסעתי ללונדון, פריס, אודסה, וינה, אמסטרדם, בוקרשט ומדריד, מגיע לי לסיים את השנה הזאת בלהחזיק את ההגאים ולטוס בעצמי

כי העבודה שלי זה לטייל ולהנות מהחיים, ואני לוקח את העסק ברצינות!
כי תמיד אמרו שאני מתרומם, אז לפחות להצדיק את זה

כי יש הרבה אנשים שאני פשוט אוהב לתייג בתמונות ולגרום להם לקנא

(אולי ככה הם סופסוף ילמדו לחיות סופסוף)
&nbsp
ותכלס, כי בא לי

PrincessAurora · 4/12/14

אז... מדוע?

בכל פעם, ממש כמו שעון, כבר שנים,
לבן זוגי יש יומולדת, ולי, המון עבודות ומבחנים...

וכך גורלו נקבע להיות רע ולא כל כך נחמד,
שבכל שנה שיא החגיגה הוא לא יותר מקניית עוגת שוקולד...

אז אולי אולי אולי השנה, טפו טפו טפו
בזמן שעל הנרות הוא יעשה פוו
אפתיע אותו במתנה מהחלומות התפוזים

ואסביר לו שישבתי וכתבתי שירון בחרוזים!
אז מדוע דווקא לי מגיע לזכות בטיסה בטרקטורון שפיץ?!
כדי שאוכל להעניק לו סוף סוף מתנה שבה יוכל להשוויץ!!!
ואז הוא יצטרך להשתתף בתחרות אחרת,
כי לי יש יומולדת אחריו ואני אצפה גם למתנה מפוארת!

LeonardoDeVinci · 4/12/14

13 ביוני 1505 - יומני היקר

היום, לאחר עבודת חקר ממושכת אודות מעוף הציפור, העטלף וסוגי החרקים השונים, אחרי שעמלתי חודשים על בניית מכונת הציפור שלי - הגיע היום - יצאתי לטיסת הניסוי!
הבוקר היה בהיר, הרוח קלילה ואני ושני עוזריי היינו במצב רוח מרומם. יחד העמסנו על העגלה את מכונת הציפור - פאר הטכנולוגיה של המאה ה-16, ויצאנו לדרך אל האחו. הכל נראה כל כך מושלם ומבטיח... כל ציר שומן היטב, כל כפיס עץ חוזק למקומו ויריעות הנייר המשומנות נמתחו והודקו.
אני נחגרתי למקומי במכונת הציפור, רתמתי את ידיי אל הכנפיים המלאכותיות והתחלתי לנפנף במרץ, שני עוזריי החלו לדחוף ולגלגל את מכונת הציפור במורד הגבעה והנה, כבר חשתי את הרוח בפניי וכמעט כמעט שהמראתי... אך לא... זה לא קרה, נפלנו יחד, אני ומכונת הציפור המופלאה שלי לערוץ הנחל. אני נחבלתי והיא נשברה.
כעת יושב אני חבול בסדנא שלי, בוחן את התרשימים ומחפש היכן טעיתי... אך רוחי איננה נשברת, יודע אני שאגע יום אחד בשמיים, אם לא באמצעות מכונת הציפור שלי, אז לבטח בעזרת מכונת הציפור שלכם...

עוז לעמו יתן · 4/12/14

כי הגיע הזמן להתפייס עם עצמי

מאז שהייתי ילד חלמתי להיות טייס, בנעורי קראתי את ספרה של דבורה עומר "לאהוב עד מוות" ובליבי גמלה ההחלטה - אני אהיה טייס!
את שנות התיכון ביליתי בגדנ"ע אויר ובאימונים לקראת הגיוס. התרגשתי עם בוא הצו הראשון וחגגתי כאשר התבשרתי שהתקבלתי לגיבוש טייס. את הגיבוש עברתי בהצלחה, הקורס עצמו היה קשה - פיזית ומנטאלית, אך כח הרצון שלי גבר על כל הקשיים.
עד לאותו יום ארור, שבועיים לפני תום הקורס, מבחנים אחרונים, התרגשות ומתח... עשיתי טעות... עוד יכולתי להתוודות אך פחדתי... לבסוף זה התגלה, זה לא היה דבר גדול, אבל בקורס טייס אין מחילה על פאק באמינות... עוד באותו היום עליתי לוועדת הדחה. שבועיים לפני הסוף עפתי מקורס טייס.
יכולתי כמובן להישאר בחייל, בתפקיד קרקע, אך לא הייתי מסוגל להתמודד עם החרפה. ביקשתי לעבור חייל, לא רציתי לראות מטוס או טייס, כל מפגש כזה היה בשבילי כמו אגרוף בבטן...
היום, שנים מאוחר יותר, התבגרתי, סלחתי לעצמי, סלחתי לצבא ואני חושב שאני מוכן שוב להמריא. תעזרו לי להגשים חלום ילדות של ילד גדול?

Administrator

New member

New member

New member

New member

New member

Administrator

New member

New member

New member

New member

New member

New member

New member

New member

New member

New member

New member

New member

New member