לפני שנתיים וחצי - ארוך...
הייתי מאושפזת בהריון בסיכון כשבוע. מחלקה טובה אך בעלת ראיה מאוד שמרנית (יש לי בטן מלאה על מנהל החטיבה שהוא מאוד דומיננטי שם). מחלקת הUS מעולה.
הגעתי למיון יולדות פעמיים פרט ללידה עצמה והאחיות (גם מתפקדות כמילדות) מקסימות.
בשבוע 34 הגעתי עם ירידת מים. טיפלו בי מאוד יפה אבל לחצו עלי די אגרסיבית ללדת בקיסרי הרדמה מלאה (למרות שהעוברים היו במנח ראש, בגלל שלא יכולתי לקחת אפידורל וחששו מהרדמה מלאה חירום). ילדתי רגיל. הלידה היתה ללא בעלי בחדר ניתוח על ידי שני רופאים שאין לי שום מילה טובה לומר עליהם. המילדת היתה מקסימה- אך לא היתה דומיננטית בכלל, מי שילד אותי היו הרופאים.
בדיעבד נשארה לי שארית שיליה ברחם שגרמה לדימומים וחשש לזיהום, שוחררתי ללא US למרות שנעשתה הוצאה ידנית של השיליה (פאשלה, שהוכרה כפאשלה ע"י הרופא שקיבל אותי במיון אח"כ). עברתי 2 היסטרוסקופיות ניתוחיות בעקבות כך כאשר הילדים שלי היו בני חודש+ בבית.
הקטנים אשפזו בפגיה, שהיא עסוקה מאוד אך עם זאת מעולה. יש שם אחיות מדהימות, וכמה קצת פחות. במשך כמעט 40 יום כמעט גרתי בפגיה. היתה שם בעיה של מקום שהיה להורים, ולעניות דעתי היה מקום לעזרה ותמיכה יותר גדולה בעיניין ההסבר על השאיבות (אני נעזרתי באמהות אחרות).
בדיעבד לא הייתי הולכת לבית חולים אחר- בגלל הקרבה לבית והשהיה הארוכה של הקטנים בפגיה.
בהריון הנוכחי, שאני מקווה שלא יכלול פגיה, אני לא מתכוונת לחזור לאסף הרופא.
