פרוטגוניסט
New member
אל רידא נצרת
על מסעדת אל רידא קראתי בבלוג של טיקטאק כב לפני זמן רב והתלהבתי מאוד מתיאורי המנות, התמונות ודעתו של טיקטאק אותה אני מעריך.
בחודשים האחרונים אכלתי במקום פעמיים ובשתיהן נהניתי מאוד. ולא רק מהאוכל.
המסעדה ממוקמת במבנה אבן ישן ומפואר, שאינו מסגיר שפעם היה מכולת. העיצוב הפנימי מבוסס על קירות האבן הבהירים והמרשימים וריהוט העץ הכהה והאקלקטי. יש במקום שולחן אבירים רחב ידיים, שולחנות עגולים גדולים וקטנים ושולחנות מרובעים ומלבניים בשלל גדלים. יחד עם פסנתר ובר מרשים עם דיספליי אלכוהול רחב וארון קוניאקים וארמניאקים שלא הכרתי, בעייני מדובר באחת המסעדות המרשימות בארץ.
במקום יש תפריט יין לא מטופח, אבל עם כמה וכמה מוצרים שלא יביישו מסעדת עילית ושלדעתי גם מתאימים מאוד לאוכל.
בפעם הראשונה הזמנו:
סלט רוקט, פטריות, פירות יער ופרג(44) - הגיע סלט בצלחת שטוחה רחבה שהכיל עלי רוקט פריכים, רוטב ויניגרט מעט מתקתק, פירות יער מהסוג הקפוא, תותי שדה טריים ופרג שיתכן ועבר קליה קלה מאוד.
אומנם ידעתי שאינני נכנס אל תוך מסעדה ערבית בסגנון חומוס, צ'יפס וכו', אבל במנה כזו מקורית לא ציפיתי להתקל. כצמחוני וכחובב סלטים מקוריים, זה היה אחד הטובים שאכלתי.
טעמם של עלי הרוקט המעט חריפים השתלב מצויין הפרג(אני מת על פרג) והטעמים המתוקים של הפירות. אפילו פירות היער המופשרים השתלבו מצויין. עם הסלט הוגש לחם הבית של המקום. מעין לחם דגנים עשיר מאוד, דחוס אבל לא מדי שהגיע בפרוסות דקיקות מאוד וחמימות. לחם מהשורה הראשונה שיצא לי לאכול.
חציל בתנור עם גבינה ופסטו(62) - מנה גדולה מאוד של חציל שלם מופשט מקליפתו במעין "הקרמה" קצת שנות ה-80' של רוטב פסטו עשיר מאוד, אולי עם שמנת ופיסות גבינה ערבית מהסוג שנמתח. ביקשנו עוד מלחם הבית המופלא בשביל שיעזור לנו עם הרוטב.
מנה מאוד כבדה ועשירה, אפילו הייתי מגדיר אותה מהסוג ה"מנחם". בוודאי אזמין אותה שוב, כנראה בסעודה חורפית. וגם קיצית.
שיראללה(55) - טיקטאק היטיב לתאר אותה: "פיצה ערבית" עם פסטו, פלפלים קלויים וגבינה ערבית. מנה בצקית נהדרת ומנחמת גם היא.
אני שתיתי פרנציסקנר בהירה שמאוד מתאימה לסגנון האוכל לטעמי והיטיבה ללוות את הארוחה.
לקינוח לקחנו את קינוח הדגל של המקום קושטא אלרדא("קרם 17 סודות עם פיסטוק חלבי וצנובר")(33) - בקערה מעט שטוחה הגיע קרם מהסגנות של קרם ברולה לא מתוק מדי עם טעמי וניל מודגשים אך לא משתלטים ומעליו מעין "מרק" עם טעם שאין לי איך לכנותו אלא כאחד הדברים הטעימיןם שאכלתי מעודי. מעין סירופ קל מאוד של פיסטוקים, שקדים וצנוברים(מסוג הקטנטן) עם ניחוחות קלים מאוד ולא משתלטים של מי ורדים מהסוג האמיתי, הל, ועוד עושר ניחוחות שלא בוער לי לפענח.
שתינו אספרסו קצר שהיה מעט שרוף ומשקה בשם "אינר"(17) שזה תה קינמון שבושל זמן רב עם אגוזים וצנוברים.
בפעם השניה הזמנו:
גספצ'ו(35) - גספצ'ו קלאסי וסמיך עם טעמי עגבניות מודגשים ומעליו סלטון דק-דק של עגבינות לפלפלים. איתו הגיעו קרוטונים טעימים, לא שמנוניים ומתובלים.
סלט בייבי(44) - כמו בפעם הקודמת הגיע סלט "שטוח" של עלי בייבי, נבטים מהסוג הגדול, תפוזונים זיניים פרוסים דק-דק, פילטים של תפוז, פיסטוקים פריכים ושבבי בצל פריכים שעושים לבד במסעדה בתהליך מיוחד לדבריהם. הסלט היה טעים מאוד, אם כי מעט מתקתק מדי בגזרת הרוטב. עם הסלט הגיע לחם הבית המדהים של אל רידא.
סלט טוב, אך לא מצויין כמו הסלט הקודם.
פטריות יער ממולאות בבצל וגבינה(58) - 3 פטריות פורטבלו(הכמות משתנה בהתאם לגודל הפטריות) מיולאות בתערובת גבינות ובצל צלויות בתנור, נדמה לי ברוטב שמכיל יין אדום. המנה מוגשת עם סלטון קטן.
מנה טעימה מאוד, אם כי פחות מיוחדת ביחס למנות האחרון שכבר אכלתנו במסעדה.
בפעם הבאה אזמין בוודאות את מנת הפטריות עם הבטטה והשקדים, שאיכשהו הצלחתי לא להזמין עד כה.
סטייק ר'סאן(62) - במחבת נחושת גדולה ומרשימה הגיע מעין תבשיל של ארטישוקים, פטריות, פלפלים אדומים ובצל בתערובות תבלינים ארומתית מאוד אך גם עדינה מאוד. לדעתי קינמון, הל, ציפורן, פלפל שחור ואולי עוד תבלינים. במרכז התבשיל היה נתח בשרני של גבינה ערבית עסיסית. צד הוגשה פיתה קלויה.
מנה שפחות מרשימה בטעמי, אלו לא מעוד מתחנפים, אלא דווקא בטעמי העדינים(תערובת התבלינים) ובשימוש המקורי במילה סטייק. אני אהבתי אותה.
אני שתיתי שוב את הפרנציסקנר הבהירה המעולה.
מבחינת קינוחים, אני, שאוהב לגוון ולחדש לא הצלחתי ואני לא מתחרט לרגע. הקושטא אלרדא היתה טעימה בדיוק כמו בפעם הקודמת אם לא יותר. ויש לי הרגשה שגם בפעם הבאה זה יהיה כך. שתינו אספרסו קצר שגם הפעם היה מעט שרוף ואת משקה האינר.
אל רידא היא מסעדה מופתית! אני ממליץ לכולכם להגיע לשם מכל חלקי הארץ. המטבח של אל רידא הוא אינטרפטציה אישית של דהאר הבעלים לאוכל ערבי מודני(ניסוח שלי, לא שלו), ולאחר שהכרנו וישבנו איתו קצת, מדובר באדם שמעבר לסיפור אישי מרתק, מדובר באדם שמבין אוכל. בלשון המעטה.
מסעדה מרתקת.
על מסעדת אל רידא קראתי בבלוג של טיקטאק כב לפני זמן רב והתלהבתי מאוד מתיאורי המנות, התמונות ודעתו של טיקטאק אותה אני מעריך.
בחודשים האחרונים אכלתי במקום פעמיים ובשתיהן נהניתי מאוד. ולא רק מהאוכל.
המסעדה ממוקמת במבנה אבן ישן ומפואר, שאינו מסגיר שפעם היה מכולת. העיצוב הפנימי מבוסס על קירות האבן הבהירים והמרשימים וריהוט העץ הכהה והאקלקטי. יש במקום שולחן אבירים רחב ידיים, שולחנות עגולים גדולים וקטנים ושולחנות מרובעים ומלבניים בשלל גדלים. יחד עם פסנתר ובר מרשים עם דיספליי אלכוהול רחב וארון קוניאקים וארמניאקים שלא הכרתי, בעייני מדובר באחת המסעדות המרשימות בארץ.
במקום יש תפריט יין לא מטופח, אבל עם כמה וכמה מוצרים שלא יביישו מסעדת עילית ושלדעתי גם מתאימים מאוד לאוכל.
בפעם הראשונה הזמנו:
סלט רוקט, פטריות, פירות יער ופרג(44) - הגיע סלט בצלחת שטוחה רחבה שהכיל עלי רוקט פריכים, רוטב ויניגרט מעט מתקתק, פירות יער מהסוג הקפוא, תותי שדה טריים ופרג שיתכן ועבר קליה קלה מאוד.
אומנם ידעתי שאינני נכנס אל תוך מסעדה ערבית בסגנון חומוס, צ'יפס וכו', אבל במנה כזו מקורית לא ציפיתי להתקל. כצמחוני וכחובב סלטים מקוריים, זה היה אחד הטובים שאכלתי.
טעמם של עלי הרוקט המעט חריפים השתלב מצויין הפרג(אני מת על פרג) והטעמים המתוקים של הפירות. אפילו פירות היער המופשרים השתלבו מצויין. עם הסלט הוגש לחם הבית של המקום. מעין לחם דגנים עשיר מאוד, דחוס אבל לא מדי שהגיע בפרוסות דקיקות מאוד וחמימות. לחם מהשורה הראשונה שיצא לי לאכול.
חציל בתנור עם גבינה ופסטו(62) - מנה גדולה מאוד של חציל שלם מופשט מקליפתו במעין "הקרמה" קצת שנות ה-80' של רוטב פסטו עשיר מאוד, אולי עם שמנת ופיסות גבינה ערבית מהסוג שנמתח. ביקשנו עוד מלחם הבית המופלא בשביל שיעזור לנו עם הרוטב.
מנה מאוד כבדה ועשירה, אפילו הייתי מגדיר אותה מהסוג ה"מנחם". בוודאי אזמין אותה שוב, כנראה בסעודה חורפית. וגם קיצית.
שיראללה(55) - טיקטאק היטיב לתאר אותה: "פיצה ערבית" עם פסטו, פלפלים קלויים וגבינה ערבית. מנה בצקית נהדרת ומנחמת גם היא.
אני שתיתי פרנציסקנר בהירה שמאוד מתאימה לסגנון האוכל לטעמי והיטיבה ללוות את הארוחה.
לקינוח לקחנו את קינוח הדגל של המקום קושטא אלרדא("קרם 17 סודות עם פיסטוק חלבי וצנובר")(33) - בקערה מעט שטוחה הגיע קרם מהסגנות של קרם ברולה לא מתוק מדי עם טעמי וניל מודגשים אך לא משתלטים ומעליו מעין "מרק" עם טעם שאין לי איך לכנותו אלא כאחד הדברים הטעימיןם שאכלתי מעודי. מעין סירופ קל מאוד של פיסטוקים, שקדים וצנוברים(מסוג הקטנטן) עם ניחוחות קלים מאוד ולא משתלטים של מי ורדים מהסוג האמיתי, הל, ועוד עושר ניחוחות שלא בוער לי לפענח.
שתינו אספרסו קצר שהיה מעט שרוף ומשקה בשם "אינר"(17) שזה תה קינמון שבושל זמן רב עם אגוזים וצנוברים.
בפעם השניה הזמנו:
גספצ'ו(35) - גספצ'ו קלאסי וסמיך עם טעמי עגבניות מודגשים ומעליו סלטון דק-דק של עגבינות לפלפלים. איתו הגיעו קרוטונים טעימים, לא שמנוניים ומתובלים.
סלט בייבי(44) - כמו בפעם הקודמת הגיע סלט "שטוח" של עלי בייבי, נבטים מהסוג הגדול, תפוזונים זיניים פרוסים דק-דק, פילטים של תפוז, פיסטוקים פריכים ושבבי בצל פריכים שעושים לבד במסעדה בתהליך מיוחד לדבריהם. הסלט היה טעים מאוד, אם כי מעט מתקתק מדי בגזרת הרוטב. עם הסלט הגיע לחם הבית המדהים של אל רידא.
סלט טוב, אך לא מצויין כמו הסלט הקודם.
פטריות יער ממולאות בבצל וגבינה(58) - 3 פטריות פורטבלו(הכמות משתנה בהתאם לגודל הפטריות) מיולאות בתערובת גבינות ובצל צלויות בתנור, נדמה לי ברוטב שמכיל יין אדום. המנה מוגשת עם סלטון קטן.
מנה טעימה מאוד, אם כי פחות מיוחדת ביחס למנות האחרון שכבר אכלתנו במסעדה.
בפעם הבאה אזמין בוודאות את מנת הפטריות עם הבטטה והשקדים, שאיכשהו הצלחתי לא להזמין עד כה.
סטייק ר'סאן(62) - במחבת נחושת גדולה ומרשימה הגיע מעין תבשיל של ארטישוקים, פטריות, פלפלים אדומים ובצל בתערובות תבלינים ארומתית מאוד אך גם עדינה מאוד. לדעתי קינמון, הל, ציפורן, פלפל שחור ואולי עוד תבלינים. במרכז התבשיל היה נתח בשרני של גבינה ערבית עסיסית. צד הוגשה פיתה קלויה.
מנה שפחות מרשימה בטעמי, אלו לא מעוד מתחנפים, אלא דווקא בטעמי העדינים(תערובת התבלינים) ובשימוש המקורי במילה סטייק. אני אהבתי אותה.
אני שתיתי שוב את הפרנציסקנר הבהירה המעולה.
מבחינת קינוחים, אני, שאוהב לגוון ולחדש לא הצלחתי ואני לא מתחרט לרגע. הקושטא אלרדא היתה טעימה בדיוק כמו בפעם הקודמת אם לא יותר. ויש לי הרגשה שגם בפעם הבאה זה יהיה כך. שתינו אספרסו קצר שגם הפעם היה מעט שרוף ואת משקה האינר.
אל רידא היא מסעדה מופתית! אני ממליץ לכולכם להגיע לשם מכל חלקי הארץ. המטבח של אל רידא הוא אינטרפטציה אישית של דהאר הבעלים לאוכל ערבי מודני(ניסוח שלי, לא שלו), ולאחר שהכרנו וישבנו איתו קצת, מדובר באדם שמעבר לסיפור אישי מרתק, מדובר באדם שמבין אוכל. בלשון המעטה.
מסעדה מרתקת.