אובססיבית לגבר!
שלום לכולם, האוסידי שלי התחיל בגיל 18 אבל אפשר לומר שמאז גיל ההתגברות אני אובססיבית לגברים.(כיום בת 22 וחצי) מאוד קשה לי לדבר וכולי כאב אך אנסה בכל זאת. בגיל 11 וחצי התאהבתי בילד מהבי"ס שלי.. והוא לא אהב אותי ויצא שכל הזמן רדפתי אחריו. ומאז ועד היום אני רודפת אחרי גברים. היה לי קשה של שנה וחצי בגיל 14 וחצי והייתי אובסיסיבת לגבר. אח"כ בגיל 16 וחצי שוב - אובססיבית לגבר. והקשר האחרון קשר של שנתיים של פרידות וחזרות עם הבחור- ושוב אובססיבית לגבר היום בבוקר ניתקנו את הקשר סופית ( אני מקווה). הוא כבר שונא אותי התעלקתי עליו הייתי מתקשרת אליו בלי סוף. בלי סוף. בלי גבול. ואני מרגישה שהידים האלה שלי אובססיביות ולא יודעות משו אחר מגיל נורא צעיר אני באובססיה אחרי גברים. וכמה פעמים בחיים שקלתי התאבדות. זה נורא ואיום. יש לי חוסר בטחון משווע אני לא מאמינה לעצמי בשום דבר. בכלום. והיו לי מלא כשלונות עצמאיים. אני כל הזמן אומרת למה אני לא פלפלית ביצ'ית שתופסת את הגברים ולא מקבלת את עצמי בחיים. וזה קשה לי! קשה לחיות שאתה לא אוהבת את עצמי בגרוש! הדברים שאני אוהבת בעצמי ספורים על הידיים. וקשה קשה לחיות חשבתי הבוקר לגשת לאשפוז בכוחות עצמי. יש לי חברות טובות שעוזרות לי.. אבל ביננו כמה אתה יכול להיות נטל על אחרים? אני רוצה להיות אישה חזקה! שעומדת ע שלה! שלא מוותרת1 שאוהבת את עצמה! ושלא מחפשת על מי להשען כל הזמן! אני שונאת את ההתנהגות הזאת כמו בערך כל דבר שאני שונאת בי. דיברתי היום עם חברות לגבי טיפול פסיכולוגי. האוסידי אמנם היתה לתקופת של שנה וחצי גג. אבל האובססיה האין סופית לגברים זה משו שאני זוכרת כל כך ממזמן. איך אחרים יאהבו אותי ? איך אני אוהב את עצמי? האם זה המקום לשפוך את ליבי? אשמח לקבל תגובות וברור לי שאני צריכה המשך טיפול רק לא יודעת מה בדיוק.
שלום לכולם, האוסידי שלי התחיל בגיל 18 אבל אפשר לומר שמאז גיל ההתגברות אני אובססיבית לגברים.(כיום בת 22 וחצי) מאוד קשה לי לדבר וכולי כאב אך אנסה בכל זאת. בגיל 11 וחצי התאהבתי בילד מהבי"ס שלי.. והוא לא אהב אותי ויצא שכל הזמן רדפתי אחריו. ומאז ועד היום אני רודפת אחרי גברים. היה לי קשה של שנה וחצי בגיל 14 וחצי והייתי אובסיסיבת לגבר. אח"כ בגיל 16 וחצי שוב - אובססיבית לגבר. והקשר האחרון קשר של שנתיים של פרידות וחזרות עם הבחור- ושוב אובססיבית לגבר היום בבוקר ניתקנו את הקשר סופית ( אני מקווה). הוא כבר שונא אותי התעלקתי עליו הייתי מתקשרת אליו בלי סוף. בלי סוף. בלי גבול. ואני מרגישה שהידים האלה שלי אובססיביות ולא יודעות משו אחר מגיל נורא צעיר אני באובססיה אחרי גברים. וכמה פעמים בחיים שקלתי התאבדות. זה נורא ואיום. יש לי חוסר בטחון משווע אני לא מאמינה לעצמי בשום דבר. בכלום. והיו לי מלא כשלונות עצמאיים. אני כל הזמן אומרת למה אני לא פלפלית ביצ'ית שתופסת את הגברים ולא מקבלת את עצמי בחיים. וזה קשה לי! קשה לחיות שאתה לא אוהבת את עצמי בגרוש! הדברים שאני אוהבת בעצמי ספורים על הידיים. וקשה קשה לחיות חשבתי הבוקר לגשת לאשפוז בכוחות עצמי. יש לי חברות טובות שעוזרות לי.. אבל ביננו כמה אתה יכול להיות נטל על אחרים? אני רוצה להיות אישה חזקה! שעומדת ע שלה! שלא מוותרת1 שאוהבת את עצמה! ושלא מחפשת על מי להשען כל הזמן! אני שונאת את ההתנהגות הזאת כמו בערך כל דבר שאני שונאת בי. דיברתי היום עם חברות לגבי טיפול פסיכולוגי. האוסידי אמנם היתה לתקופת של שנה וחצי גג. אבל האובססיה האין סופית לגברים זה משו שאני זוכרת כל כך ממזמן. איך אחרים יאהבו אותי ? איך אני אוהב את עצמי? האם זה המקום לשפוך את ליבי? אשמח לקבל תגובות וברור לי שאני צריכה המשך טיפול רק לא יודעת מה בדיוק.