../images/Emo11.gif הצעה מהפכנית ../images/Emo42.gif
"סנוורים" מופיע פעמיים במקרא, בסיפור לוט: "וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח הַבַּיִת, הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים, מִקָּטֹן, וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּלְאוּ, לִמְצֹא הַפָּתַח" (בראשית יט); ובסיפור אלישע: "וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר, הַךְ-נָא אֶת-הַגּוֹי-הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים ... וַיְהִי, כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, יְהוָה פְּקַח אֶת-עֵינֵי-אֵלֶּה וְיִרְאוּ" (מל"ב ו). בשני המופעים אין שום אזכור של אור אלא רק של עיוורון זמני ממקור אלוהי, והפרשנות הקושרת בין סינוור לאור חזק היא מאוחרת וחסרת בסיס. בהלכות ביאת המדש, למשל, מצוין בין בעלי המומין "מִי שְׁאֵינוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו אוֹ בְּאַחַת מֵהֶן רְאִיָּה בְּרוּרָה, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בָּהּ סַנְוֵרִים קְבוּעִים", ז"א שמדובר בסוג של עיוורון כגון קטרקט. הרמבם ב'מורה נבוכים' מסביר את הפסוק "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם" - לא אמר "ותפקחנה... ויראו", כי אשר ראו קודם הוא אשר ראו אח"כ, לא היו שם סנורים על העין שהוסרו. מכיוון שהאטימולוגיה של המילה אינה ידועה (קליין מביא כמה השערות לא משכנעות במיוחד), משני האזכורים הללו עולה שמדובר יותר במעין "כיסוי" זמני, וזה מביא אותי למחשבה על קשר ל"סינר", שגם לה אין אטימולוגיה ברורה. יתכן שיש קשר בין השתיים? הצעה מעניינת מביא יאיר שימרון בספרו "כיצד נתהוותה השפה וכיצד העברית", בפירושו לפסוק הסתום בסיפור כיבוש ירושלים: "וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל-מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר". לטענתו, "ויגע" היא במובן של גרימת נזק או מחלה, ואילו הצינור אינו מנהרה וכד' אלא צורה של המילה "סנור", אמצעי ענישה אלוהי שפגיעתו קשה כמוזכר בסיפורים לעיל. אז בפעם הבאה שאתם שומעים על מישהו שחטף את כל הצינור, יתכן שמדובר במשהו שונה לגמרי...