דלקת באשכים

דלקת באשכים

שלום וברכה. רציתי לדעת האם יש איזה שהוא טיפול טבעי או תוספי תזונה לדלקת באשכים. תודה.

אולי

צריך כמובן לאבחן ולראות מה חומרת הבעיה, בגדול, הרפואה ההוליסטיתיכולה לטפל במגוון של בעיות בכמה וכמה גישות שונות זו מזו ושונות מהרפואה המערבית, יחד עם זה, במצב אקוטי שבו יש סכנה לאובדן האשך, צריך להתנות את הטיפול ההוליסטי בהסכמה ומעקב של הרופא המטפל. כיוונים אפשריים לדוגמא: רפאוה סינית (שילוב של דיקור עם צמחי מרפא), צמחי מרפא מערביים ואולי שמנים (לפנות לנטורופת או הרבליסט)

בהחלט כן

דלקת באשכים מגיבה מאד יפה לטיפול בדיקור ו/או לטיפול הומאופתי. אני משלבת בין השניים, אבל לא חובה. גם כל אחת מהשיטות לחוד נותנת אחוזי הצלחה גבוהים מאד. במקרה, ודלקת מעורבת עם זיהום, יש לטפל גם בזיהום - בהתאם לטיב הזיהום.

ממש לא חובה

בד"כ דיקור זה שייך לרפואה סינית וכדאי לקבל אותו בשילוב עם אבחון על פי הרפואה הסינית וטיפול משלים בהתאם, הומאופתיה זו שיטה בפני עצמה , שגם אותו לומדים 4 שנים להעמקה ושליטה מלאה בשיטה. ודלקת (חוץ מדלקת מפרקים או שרירים כרונית) הינה בד"כ תגובה של הגוף לזיהום. לא ?

לשאלתך:

יש סיבות שונות לדלקת, וזיהום הוא רק אחת מהן.

איזה?

איזה סוגים של סיבות יש עוד לדלקת?

יש גם דלקת מכנית

אבל באשכים כנראה שהסבירות לזה נמוכה...

כשמדובר באשכים,

הסיבה הכי נפוצה היא טראומה (למשל, פגיעת כדור באשכים). אחריה באים קור (התקררות האיזור),חוץ מזה, דלקת באשכים יכולה להתפתח כתוצאה מפעולות חדרניות שונות (קטטריזציה של שלפוחית השתן, ציסטוסקופיה, אורטרוסקופיה וכו') או סיבוך מניתוחים שונים באיזור, זיהומים ועוד כמה סיבות נפוצות פחות. יש 3 סוגים עקריים של דלקות באשכים: אורכיטיס, אפידידימיטיס ואורכואפידידימיטיס. בכל מקרה, אם טרם אובחנת, אני ממליצה לך לפנות לאורולוג (רופא, שמומחיותו באבחון וטיפול בעיות אלה). כל סוגי הדלקות ניתנות לטיפול, כאשר מניסיוני הרב בטיפול בבעיות הללו, ככל שאתה מתחיל את הטיפול מוקדם יותר, כך אחוזי ההצלחה עולים בצורה משמעותית ביותר ואילו סכנת הסיבוכים של הדלקת יורדים משמעותית. אני לא רוצה להפחיד אותך, ח"ו או ללחוץ עליך, ח"ו, אבל מרגישה מחובתי להזהיר אותך, שאחד הסיבוכים של דלקת באשכים (מכל סוג) הוא בעיות פוריות. לסיכום: אני ממליצה לך בחום לא לדחות את האבחון והטיפול של הבעיה. תרגיש טוב יעל

אני מכירה את הסיבות לדלקת

ואכן דלקות פרקים או דלקות שריר כרוניות אינן תמיד זיהומיות, אבל לגבי איזור האשכים אני לא חושבת שזה תקף, ובאיזור כה רגיש אני חושבת שלא צריך לקחת סיכון

לא הבנתי:

על איזה סיכון את מדברת?

סיכון של הזנחה

לפעמים אנשים חושבים שאם הם נמצאים בטיפול שלמדקר או המאופת אז אפשר לא לטפל בבעיה - כי הם בטיפול. אני מאמינה שבבעיה אקוטית ובכלל זה דלקת ובפרט זיהומית, זה צריך להיות בהסכמה של הרופא שניתן בשלב זה לדחות את הטיפול בבעיה הבדרך הקונבנציונלית. בל נשכח שרוב הפעמיבמקרים רבים דלקת באשך נובעת מכלמידיה וזה מסכןגם את האשה והפוריות שלה, וגם את הגבר עם עוד כמה איברים שלו.

אני ממש לא מבינה אותך

אכן, אכן, אם אדם נמצא בטיפול אצל הומאופת או מדקר - הוא בטיפול! הוא מקבל טיפול בבעיה! אחרת, מה את חושבת, שהוא מקבל? אני לא מדברת על רפלקסולוגיה או עיסוי וכיו"ב, שאלה הם שיטות תמיכה. אני מדברת על שיטות טיפוליות! ואם לדבר על הזיהומים, אז או שמטפלים בזיהום גם בשיטה אלטרנטיבית זו או אחרת - או שמשלבים טיפול כימי עם טיפול אחר. כל מטפל והשיטות שלו. וחשוב גם, איזה סוג של זיהום. בזיהום ויראלי, למשל, לאורולוג אין מה לעשות בכלל, ולהומאופת - המון. ולגבי מצבים אקוטיים, גם הומאופתיה וגם דיקור עובדים מעולה במצבים אקוטיים.אביא לך דוגמא קטנה מדיקור: בהתקף אסתמטי, התקף נפסק וחולה נושם נורמאלי כבר אחרי המחטים הראשונים. כלומר, עוד לפני שמספיקים לשים לו את כל מה שצריך. והינה דוגמא קטנה מהומאופתיה: באורכיטיס ויראלי, למשל, המחלה מתקצרת משבועיים ליומיים. שנה שעברה היתה מגפת חזרת, כאשר רוב רובם של חולים היו אנשים מחוסנים, כלומר, כבר לא ילדים. כתוצאה מכך, היו הרבה סיבוכים, בעיקר אורכיטיס. דיקור מוריד את הכאבים מיידית - בכל המקרים, ללא יוצא מין הכלל. תסמיני המחלה חלפו אצל כל המטופלים הומאופתית תוך יומיים. אצל רובם גם ירד חום ולא חזר כבר אחרי לקיחה הראשונה. דרך אגב, שמעתי על חבריהם, שהגיעו לא לטויפול, אלא לבית חולים והיו שם (למעשה, בהשגחה) שבוע ואף יותר, כאשר כל מה שהיה להציע לחולים, זה ניסיונות להוריד חום, שעלו לפעמים יותר טוב ולפעמים פחות. ועוד דבר חשוב: לעומת חולים אחרים, אף אחד מאלה שטופלו בהומאופתיה ודיקור לא סובלים מסיבוכי מחלה האפשריים. במקרה של אורכיטיס זה נראה לי חשוב במיוחד.

רפלקסולוגיה היא שיטת טיפול ממדרגה ראשונה

במקרים מסויימים אפקטיבית יותר מאשר הדיקור, ובמקרים אחרים אני אמליץ דוקא על דיקור מסיבות שונות, ובכל זאת אני לא אקח על עצמי טיפול במחלה במצב אקוטי ללא אישור הרופא המטופל (אפילו אם אני לוקחת סיכון של רופא שלא מבין - במקרים אלו אני אולי אציע לבקש חוות דעת שניה). גם אני לא מבינה. באמת לא מבינה למה כלל פשוט כזה של קשר עם הרופא המטפל (שגם יגן עליך מבחינה ביטוחית) מעורר אצלך כל כך הרבה התנגדות. עם כל הכבוד לבטחון שלך ביכולתה של ההומאופתיה, הרי כולנו מכירים מקרים רבים בהם היא לא פעלה בכלל.

אני בעד קשר עם הרופא המטפל

ובעד שיטוף הפעולה. על איזה התנגדות את מדברת? לא אמרתי חצי מילה נגד! אין לזה שום קשר לכך, שאני נותנת טיפול - ולא שום דבר אחר. אני לא ממעטת ביכולתיה של הרפלקסולוגיה. נראה, שאני מאמינה בה יותר ממך: לפחות, אין לי שום ספק בכך, שמה שאת עושה - זה טיפול... מבחינה ביטוחית - אני לא עושה שום דבר בעל סיכון. ולגבי הצלחות טיפוליות: כולנו יודעים, שאין טיפול שעובד תמיד על כולם. ואין תרופה (מי כל סוג שלא תהיי) שתמיד תעזור לכולם. את צודקת, יש מקרים, בהם הומאופתיה לא עזרה, אבל אין לה תופעות לוואי וגם אין חשש אינטראקציות. זה יתרון ענקי! חוץ מזה, אני עובדת עם הומאופתיה כבר 35 שנה, כך שיש לי ניסיון מסויים, שעוזר גם לבחור טיפול וגם להעריך אחוזים נמוכים להצלחה ולבחור או להפנות לטיפול אחר.

אני שמחה לשמוע

מתוך דבריך הקודמים השתמע משהו שואלי לא התכוונת אליו.

שיטות טיפול

היי יעל, ממה שאת כותבת משתמע שהומאופתיה ודיקור הן שיטות טיפול ורפלקסולוגיה, שיאצו, עוצמת הרכות הן שיטות תמיכה. האמת, לא ממש ברור לי לאן משתייכת הקינסיולוגיה שיש בה גם מזה וגם מזה...מה ההבדל ביניהן בין שיטות הטיפול ושיטות התמיכה? והאם השיטה היא זו שמטפלת במחלה? ואיפה האדם שמאחורי המחלה? ממה שאת כותבת אני מבינה שבמחלות אקוטיות עדיף לטפל בכל מקרה בדיקור או בהומיאופתיה וההצלחה מובטחת ובמחלות כרוניות שם אולי יש מקום לשיטות התמיכה. ומה עם כל המקרים שבהם אנשים פנו עם בעיות אקוטיות לאחד משני התחומים האלו והוא לא ממש עזר ברמה הסימפטומטית? האם זה המטפל? מאיה

שלום מאיה,

לא, זה בכלל לא מה שאמרתי. אני אבהיר. קודם כל, שום דבר לא מובטח בשום שיטה - כפי שכולנו יודעים. הרי בסופו של דבר, אנחנו רק משתדלים, אבל מי שרופא חולים באמת, זה לא אנחנו, אלא זה היושב במרומים. כאשר "אנחנו" - הכוונה גם למטפל (בין אם זה רופא, הומאופת, מעסה או כל מטפל אחר) וגם לחולה, כי אם חולה לא עושה את שלו, ככל שכולנו יודעים, זה תמיד פוגע בטיפול. כשאני מדברת על טיפול - אני מדברת על טיפול בחולה. אני לא מפרידה אותו לחלקים (מחלה, נשמה, לא יודעת מה עוד...). לעניות דעתי, לכל שיטה יש את התחום, בו היא טובה במיוחד ויש תחומים אחרים, בהם היא פחות טובה. וזה לא ממעיט מערך השיטה בכלל. זה טבעי. כל השיטות הן שיטות טיפוליות. אבל חלק מהם ברוב המקרים הן שיטות תומכות לטיפול בסיסי. אין עובדב זו ממעיטה מערכן ואני לא רואה בזה מקום לעלבונות. אביא גם דוגמא לדבר. נגיד, ברוב פעמים שאני מטפלת במישהי עם בעיות פוריות, אני ממליצה לה גם על קבוצת תמיכה ו/או טיפול מגע. במקרה זה קבוצת תמיכה/טיפול מגע תורם הרבה, לפעמים הרבה מאד, אבל אפשר בהחלט לטפל גם בלי ולפעמים גם אין בהם צורך כלל. לצורך העניין שיטות אלה - שיטות תמיכה. דוגמה אחרת: אנשים חולים פסיכיאטרית. אני לא מטפלת בחולים פסיכיאטרים (חוץ מכמה סוגי דיכאון בלבד). שוב, לא אמרתי, שזה בלתי אפשרי, אני אישית לא מטפלת. אז בא אלי חולה פסיכיאטרי. אני נותנן לו טיפול כנגד תופאות לוואי של התרופות שלו (ויש תמיד בשפע) ואחר-כך - טיפול למניעת הווצרותם בעתיד. במקרה זה, הטיפול הוא ע"י הפסיכיאטר, וטיפול שלי הוא טיפול תמיכה (ואני נהנית לתת אותו, כי לפעמים מרוב תופעות לוואי אנשים מסכנים אלה ממש לא לסוגלים לתפקד, אבל חולה יסתדר גם בלעדי טיפולי). כל טיפול יכול להיות במקרה אחד טיפול בסיסי ובמקרה אחר תמיכתי. לכל שיטה יש את היתרונות ואת החיסרונות שלה. לכן אני בעד שילוב בין השיטות (גם אבחון וגם טיפול), כי אז, לדעתי, החולה מקבל את המירב. במקרים אקוטיים, העזרה שאנחנו מגישים - וזה נכון לכל שיטה, לדעתי, זוהי עזרת חירום. ואחריה יש מקום לפעול לכוון הטיפולי. למשל, אדם בא בהתקף של המחלה. כשאני מוציאה אותו מההתקף - זה טיפול במצב אקוטי, עזרה ראשונה מבחינתי. ואם לא לטפל במחלה, שגרמה להתקף זה, נשאר מקום להתקפים עתידיים, ולרוב הם אחר לא מאחרים לבוא. כמו גם במצבים כרוניים, גם במצבים אקוטיים אין טיפול ואין תרופה שעוזרים תמיד. אני לא יודעת איך את, אבל אני אומרת, מה אחוזי הצלחה אצלי בכל מקרה, שאני מטפלת וגם אומרת, כשאין לי ניסיון טיפולי במקרים אחרים. ואת יודעת מה, במקרים, בהם עד עכשיו היו 100% הצלחה, אני אף פעם לא אומרת 100%, כי תמיד יכול לבוא חולה, שדוקא לו, משום מה לא אצליח לעזור. מי אנחנו? נאמר, שלרופא ניתן זכות לרפא. זכות לרפא, אבל לא להבריא. רופא חולים - אחד ויחיד הוא. ואם לחזור לשיטות מגע, הם חשובים במיוחד בימינו, כי היום כמו אולי אף פעם קודם, אדם זקוק למגע. לכן הם תומכות בצורה מאד יפה מגוון רחב ביותר של טיפולים. ויש גם מצבים, בהם אלה הם שיטות טיפול בלעדיות, כמובן. לגבי קינסיולוגיה, זוהי שיטה מעניינת, ואני מכירה אנשים, שמגיעים איתה להשגים מאד יפים. יש מקרים בהם זוהי שיטת טיפול בלעדית. אני אישית לא התחברתי לשיטה ומשתמשת בה לצרכח אבחון בלבד. הדבר לא אומר על שיטה שום דבר. הדבר אומר רק עלי - שבשבילי אישית זוהי שיטת אבחון בין שאר שיטות אבחון שלי, זה הכול. אני מאריצה את השיטה וראיתי השגים טובים בה, וגם שלחתי לא מעט אנשים להיעזר בה. מקווה, שכעת הבהרתי את עמדתי. המשך יום טוב יעל

מה שכתבת, לי לפחות נשמע כמו הבטחה

היי יעל, ממה שכתבת בהודעה הקודמת שלך נשמע לי כמו הבטחה: "באורכיטיס ויראלי, למשל, המחלה מתקצרת משבועיים ליומיים".(לא דיברת על האדם שיש לו את המחלה אלא על המחלה) "שנה שעברה היתה מגפת חזרת...היו הרבה סיבוכים, בעיקר אורכיטיס. דיקור מוריד את הכאבים מיידית - בכל המקרים, ללא יוצא מין הכלל. ". אם אלה היו דוגמאות של הצלחה בטיפול היית משתמשת בזמן עבר, מאחר שהשתמשת בזמן הווה זה נשמע כאילו זה תמיד כך וכך גם היתה ההודעה החד משמעית שלך בקשר לנושא השרשור. לא מסכימה עם ההפרדה בין שיטה טיפולית ובין שיטה תומכת. כל השיטות תומכות באדם ומאפשרות לו לטפל בעצמו. זו לדעתי מהות השיטה ההוליסטית. רפלקסולוגיה היא שיטה מאפשרת בדיוק כמו ההומיאופתיה וכמו כל שאר הטיפולים ההוליסטים שאני קוראת להם טיפולים רק בכדי לדבר בשפה מוכרת לרוב האנשים. המטפל האחד והיחיד הוא האדם עצמו - המטופל. לא השיטה, לא המטפל. מאיה

מכבדת את דעתך

לדעתי, לא חשובים ההגדרות, חשוד לעזור לאדם. כל טוב, יעל

חשוב לי מאד לחדד

החלוקה הזו שמפרידה בין שיטות טיפול לשיטות תמיכה בכלל בכלל לא מקובלת עלי, ולדעתי על עוד רביים - אם לא רוב המטפלים. אם חלק מדבריה המתקנים של יעל אני מסכימה: אמנם אנו מטפלים באדם ולא בבעיה, אבל לעתים קרובות לאדם מסויים עם בעיה מסויימת שיטה מסויימת תתאים יותר, ואחרת פחות. על כל פנים, אני חושבת שגם את וגם אני ורבים אחרים כאן מודעים לעוצמות הטיפוליות שניתן להשיג ברפלקסולוגיה. שיטה שמצליחה לפתור מהשורש בעיות רפואיות קשות וסבוכות, והכל בדרך עדינה ומשתלבת עם זרימת החיים. אני מאד מכבדת ומעריכה את החשיבות של תמיכה במצבים בהם לא ניתן "לפתור את הבעיה" - לעתים קרובות גם זה הישג כביר שעושה את השינוי המציל חיי ונפש האדם - אבל בהקשר שבו הדברים נאמרו, אין ספק שהם גרמו לזילות של השיטה המופלאה הזו.