בואו נחשוב על יתרונות וחסרונות לכל אחד:
חן אהרוני:
מקצוען מקצוען מקצוען. לא מזייף, לא נלחץ, לעיתים רחוקות מפשל. היחיד מבין הארבעה שהייתי מרגישה בנוח לשלוח אותו עם שיר בעברית (וחושבת שכדאי אכן לעשות זאת, אם יזכה).
טכני, לרוב מידי. קלישאתי ונוטה לשעמם. לא מביא שום דבר משלו לביצועים.
 
יונתן מרגי:
חתיך הורס, בעל גוון קול מיוחד, יודע לרקוד.
בשביל הישראלים הוא משהו מיוחד, באירופה הוא פליט מלודי טיפוסי... כבר יש זמר אחד שנבחר שעושה את מה שהוא עושה, וכנראה יותר טוב ממנו. נוטה להיכנס ללחץ. השירה שלו לא מושלמת.
 
נטע ברזילי:
"שונה" ו"מיוחדת", פייבוריטית השופטים. יכולה לסחוף את אוחצ'ות אירופה.
לא שונה ולא מיוחדת. NEXT.
 
ריקי בן ארי:
זמרת מעולה, מלאת בנוכחות בימתית, יש לה קטע דיוואי שנראה שיהיה קצת חסר השנה.
האירוויזיון לא אוהב זמרים מבוגרים
יהיה קשה למצוא כותב שירים מוצלח מספיק בשבילה, ולא מגיע לה סתם שיר מצ'וקמק של קרן פלס.
 
בוטום ליין, תכלס, מי יביא אותנו הכי גבוה? לדעתי התשובה היא חן, עם שיר בעברית מלאה. מקצועי מספיק כדי להרשים את השופטים, מוכר מספיק כדי לייצר הייפ אצל חובבי אירופה והיחיד שהייתי סומכת עליו שלא יפשל ברגע האמת. אם לא חן, אז מרגי עם שטאנץ דומה לנדב גדג' + הרבה יותר ריקוד.