המשך ״הדיון״ עם נציב מים בעניין היכולת שלנו להתבונן בעצמנו
האדם יכול ללמוד דבר מה מהתבוננות בעצמו, רק בתנאים מסויימים.
התנאי החשוב ביותר הוא, הדרכה חיצונית מתאימה היכולה לכוון את האדם להתבוננות אמיתית ונכונה.
הדרכה זו יכולה למנוע עיסוק בהזיות וחלומות שווא על התבוננות ולמידה עצמית.
שיחה
הוא: האם יכול האדם ללמוד מעצמו ללא עזרה חיצונית, ולהתפתח מבחינה "רוחנית"?
אני: הרעיון של למידה עצמית, בחלקו יכול להיות ממשי.
כאשר אני אומר "יכול להיות" אני מתכוון שיש פוטנציאל ללמידה עצמית.
הוא: למה רק פוטנציאל?
אני: במצבנו, מדובר רק בגדר רעיון שלא ניתן לממש.
כדי שנוכל ללמוד מעצמנו, עלינו תחילה ללמוד לראות את עצמנו.
כל עוד שרוי האדם בחלום ומעסיק את עצמו בשקרים וסיפורים דמיוניים על עצמו, כיצד יוכל ללמוד משהו?
הוא: כולנו מספרים לעצמנו סיפורים דמיוניים?
אני: רובנו, וזה לא משנה במי מדובר: באדם שאין לו כל קשר לעבודה רוחנית או על אדם המנסה לבצע עבודה עצמית, כיוון שהנסיון עדיין לא מבטיח מאומה.
לכן, אין מנוס וכל מי שרוצה להתקדם בעבודתו הרוחנית, צריך לקבל עזרה חיצונית.
הוא: על איזו עזרה מדובר?
אני: העזרה יכולה להגיע בצורות שונות…
אם מדובר במורה או מדריך, הרי שהעזרה בדרך כלל היא לא עזרה שכלית. כלומר, לא מדובר בקבלת חומר עיוני, אלא בקבלת כיוון.
אותו מדריך יכול לכוון אותנו ליצירת מצבים היכולים לעזור לנו להתפתח.
הוא: דיברת על חלום בתוכו אנו שרויים, למה אנו לא יכולים לראות ומה הוא אותו חלום?
אני: החלום הוא רק תוצר, של פילטור.
פילטור של המחשבות שלנו, רגשות שלנו ותחושות שלנו.
אנחנו לא באמת רואים ומבחינים בכל אלה.
אנו מבחינים רק בתוצר של אותו פילטור היוצר תמונה דמיונית – חלום.
מידי פעם, מבעד אותו פילטור / חלום, מצליח האדם להבחין בטיפה קטנה של מחשבות, רגשות ותחושות.
אותן התבוננויות כל כך שיטחיות, מקוטעות וקצרצרות, שכאשר מנסה אותו מתבונן להרכיב אותן יחדיו, נוצרת תמונה מעוותת הלא קשורה למאומה.
יש להבין, שלמידה עצמית לא נוגדת למידה או קבלת עזרה חיצונית.
משום מה מציבים אותן זו מול זו, והמצדדים באחת שוללים מייד את השניה.
לאמיתו של דבר, האחת לא יכולה להתקיים ללא השניה.
אבל כמו בכל תחום, גם כאן הדברים נעשים בשלבים.
עלינו קודם להיעזר במישהו חיצוני כדי ללמוד לראות את עצמנו, ורק לאחר מכן הלימוד העצמי יהיה אפשרי, אבל גם אז כדי למנוע סטיות עלינו להמשיך להעזר במורה.
האדם יכול ללמוד דבר מה מהתבוננות בעצמו, רק בתנאים מסויימים.
התנאי החשוב ביותר הוא, הדרכה חיצונית מתאימה היכולה לכוון את האדם להתבוננות אמיתית ונכונה.
הדרכה זו יכולה למנוע עיסוק בהזיות וחלומות שווא על התבוננות ולמידה עצמית.
שיחה
הוא: האם יכול האדם ללמוד מעצמו ללא עזרה חיצונית, ולהתפתח מבחינה "רוחנית"?
אני: הרעיון של למידה עצמית, בחלקו יכול להיות ממשי.
כאשר אני אומר "יכול להיות" אני מתכוון שיש פוטנציאל ללמידה עצמית.
הוא: למה רק פוטנציאל?
אני: במצבנו, מדובר רק בגדר רעיון שלא ניתן לממש.
כדי שנוכל ללמוד מעצמנו, עלינו תחילה ללמוד לראות את עצמנו.
כל עוד שרוי האדם בחלום ומעסיק את עצמו בשקרים וסיפורים דמיוניים על עצמו, כיצד יוכל ללמוד משהו?
הוא: כולנו מספרים לעצמנו סיפורים דמיוניים?
אני: רובנו, וזה לא משנה במי מדובר: באדם שאין לו כל קשר לעבודה רוחנית או על אדם המנסה לבצע עבודה עצמית, כיוון שהנסיון עדיין לא מבטיח מאומה.
לכן, אין מנוס וכל מי שרוצה להתקדם בעבודתו הרוחנית, צריך לקבל עזרה חיצונית.
הוא: על איזו עזרה מדובר?
אני: העזרה יכולה להגיע בצורות שונות…
אם מדובר במורה או מדריך, הרי שהעזרה בדרך כלל היא לא עזרה שכלית. כלומר, לא מדובר בקבלת חומר עיוני, אלא בקבלת כיוון.
אותו מדריך יכול לכוון אותנו ליצירת מצבים היכולים לעזור לנו להתפתח.
הוא: דיברת על חלום בתוכו אנו שרויים, למה אנו לא יכולים לראות ומה הוא אותו חלום?
אני: החלום הוא רק תוצר, של פילטור.
פילטור של המחשבות שלנו, רגשות שלנו ותחושות שלנו.
אנחנו לא באמת רואים ומבחינים בכל אלה.
אנו מבחינים רק בתוצר של אותו פילטור היוצר תמונה דמיונית – חלום.
מידי פעם, מבעד אותו פילטור / חלום, מצליח האדם להבחין בטיפה קטנה של מחשבות, רגשות ותחושות.
אותן התבוננויות כל כך שיטחיות, מקוטעות וקצרצרות, שכאשר מנסה אותו מתבונן להרכיב אותן יחדיו, נוצרת תמונה מעוותת הלא קשורה למאומה.
יש להבין, שלמידה עצמית לא נוגדת למידה או קבלת עזרה חיצונית.
משום מה מציבים אותן זו מול זו, והמצדדים באחת שוללים מייד את השניה.
לאמיתו של דבר, האחת לא יכולה להתקיים ללא השניה.
אבל כמו בכל תחום, גם כאן הדברים נעשים בשלבים.
עלינו קודם להיעזר במישהו חיצוני כדי ללמוד לראות את עצמנו, ורק לאחר מכן הלימוד העצמי יהיה אפשרי, אבל גם אז כדי למנוע סטיות עלינו להמשיך להעזר במורה.