אני מכיר אנשים רבים
שהיו מעונינים "להשתיק את הדיבור הפנימי" , הנמצא בראשם , ולא מצליחים.
וגם אם תגיד להם "שימו לב לים הדממה סביבכם" , הם לא יצליחו בכך.
אצל רובינו זה סתם רצון נחמד ל"התפתחות" , "הארה" וכו' וכו' אך יצא לי לפגוש גם מטופלים עם בעיות כמו OCD , למשל , שאצלם הדיבור הפנימי הוא בגדר של פתולוגיה המשבשת את איכות החיים. וזה די קשה לעזור להם.
גם נסיון "הפניה של תשומת הלב" כפי שאתה כותב , בדרך כלל לא מספיק.
גם אצל אנשים המודעים לאפשרות של הגעה לשקט פנימי , "ראיית הים" או איך שתקרא לזה , דהיינו מחפשי ההארה למינהם , מעטים הם שהגיעו אליה באופן אמיתי , וזה מתרחש בדרך כלל לאחר שנים של תרגול (זו דעתי כמובן).
|לפי דון חואן , אגב , הגורם לכך הינו כח חיצוני. יצור טפילי מסוים שמנצל את הדרמות הרגשיות וחוסר השקט שלנו כדי להפיק מהם אנרגיה (בדיוק כפי שאנו מנצלים חיות לאכילה , הם מנצלים אותנו להפקת אנרגיה).
לכן כדי להשתחרר ממנו נדרש מאמץ מסוים - זוהי מלחמה של ממש , ונדרשים מאבק קשה והתמדה ומשמעת של שנים. היצור הטפילי לא יעזוב ללא קרב. כנ"ל נדרש טיפוח אופי חזק של לוחם על מנת לעמוד בקרב הזה.
בעיני , היצור הטפילי הנ"ל מקביל לנחש מסיפור גן העדן.}
אתייחס לשאלה בסוף דבריך :
"האם חריגה אל מעבר לעולם התופעות איננה תופעה בפני עצמה ?" - היא תופעה בדיוק כפי שה"ים" עליו אתה מדבר או "השקט" הם תופעה , או הפוטציאל הוא תופעה.
בכל אופן , גם אם זוהי "תופעה" , עצם יכולתך להתקדם אל מעבר לעולם התופעות , אמורה להתבטא בגמישות שלהן.
גמישות של המרחב והזמן , למשל.
שהמרחב , הזמן , המסה לא יהיו ערכים מוחלטים עבורך.
אולי זה אומר שתגיע לתופעות אחרות , גמישות יותר , ואולי זה אומר שתשחרר לגמרי מכל תופעה שהיא.
אך ברור שזה אמור להתבטא במציאותך.
מכך שאצל רוב ככל ה"מוארים" אין שחרור מגבולות מציאותיים אלו , אני מניח שהם לא באמת הגיעו לשחרור אמיתי מעולם התופעות ,ולא להגמשתו.
