נסיון הבהרה (חסר טעם!) בנוגע לדרך הרביעית
"הדרך הרביעית" היא כינוי שטבע גורדייף בכדי להצביע על כל דרכי ההתעוררות שאינן דורשות מאדם להתבודד מחוץ לחייו במקדש מרוחק אלא משתמשות בחיי היומיום שלו כבמקדש התעוררות.
משמעותו של מונח זה השתנתה בהדרגה עם השימוש וחוסר-ההבנה עד שהפכה להיות: "מה שגורדייף ושות' לימדו". אולם במקור המונח "הדרך הרביעית" מצביע מבחינתו על טווח רחב לאין ערוך יותר מאשר מה שהוא ספציפית לימד.
עד כאן נסיון (חסר טעם, אני משער) לתקן את המינוח.
לגבי פיסות הידע שעלה בידי גורדייף להעביר הלאה (הרבה מהידע שלו נשאר איתו), הן פותחו בהדרגה בידי פיוטר אוספנסקי, רודני קולין, רוברט ברטון וענקים אחרים.
הן לא פותחו באופן תיאורטי אלא מעשי, רגע אחר רגע.
כל פיסות הידע הזה הן מדהימות ביותר ושייכות למימד בלתי-מוכר כמעט, שאיננו תוצר של המחשבה האנושית. מעצם טיבן, הן אינן יכולות להיות פופולריות או נפוצות. אם מנסים להפיצן "בכוח", הן מיד מתעוותות והופכות להיות שונות מכפי שהן באמת, עד כדי היפוכן המוחלט.
הן לא מהוות "ידע שכדאי להפיץ" או כזה ש"יכול לעזור לאנשים". ממש לא. הן נועדו רק למי שלוקח אותן באופן אישי מאד ונוטל על עצמו להיות אחראי להן. לא רק שהן אינן יכולות בהכרח לעזור לאנשים, הן יכולות אפילו לעשות את ההיפך מכך. בטיפול בלתי נכון הן יכולות אפילו להפוך לאסונו של מישהו.
מכונות המלים והמחשבות המצויות ברשותנו, אינן יכולות להחזיק בידע זה. לא ניתן ללמוד את רובן מספר או מסרטון ביוטיוב, לא משנה כמה מוצלחים הספר או הסרטון. הן פשוט אינן יכולות לעבור באופן חד-צדדי, אלא אם כן הצד הקולט עבר סף מסויים איתן. עד אז ניתן ללמוד את רובן אך ורק בעזרת השפעה חיה, שהינה הרבה מעבר למילולית.
הן כה מעודנות ותלויות באורו החי של זה אשר מחזיק בהן, עד כי טיפול בלתי-נכון מעוות אותן לבלי-הכר. אם מישהו לדוגמה מקדיש אי-אלו שנים בכדי ללמוד אותן בהדרכתו של מורה ובשלב כלשהו עוזב זאת, קרוב לודאי שהידע שקיבל יעבור תהליך מתמיד של התעוותות, מבלי שיבחין בכך.
פיסות ידע אלה, כאשר הן אמיתיות ולא מילוליות, יכולות לסייע לאדם להתעורר מהשינה העמוקה שבה כולנו נתונים. עד שלא מתחילים להתעורר ממנה, איננו יכולים להבין מהי, גם אם יספרו לנו עליה ונסכים עם כך בלהט. כל עוד אנחנו חיים בתוך חלום דמיוני המעורבב לבלי היכר עם המציאות, אנחנו חיים "בסרט" ואיננו יודעים את עצמנו, את המציאות, את היקום, את מה שלפנינו, את הרגע הזה, את זה; וממילא איננו מה שאנחנו חושבים או מדמים שאנחנו. לא משנה כמה נדבר על זה, נתקשקש על זה או נמדוט על זה.
פטריק מקגוהן, השחקן הראשי והיוצר העיקרי של סדרת הקאלט "האסיר" (משנות השישים) אמר: "החופש הוא מיתוס". הוא גם הבהיר שכולנו אסירים בתוך עצמנו. פיסות הידע הקסומות שאותן הזכרתי יכולות לסייע לאדם להיות חופשי לפחות חלקית.
"הדרך הרביעית" היא כינוי שטבע גורדייף בכדי להצביע על כל דרכי ההתעוררות שאינן דורשות מאדם להתבודד מחוץ לחייו במקדש מרוחק אלא משתמשות בחיי היומיום שלו כבמקדש התעוררות.
משמעותו של מונח זה השתנתה בהדרגה עם השימוש וחוסר-ההבנה עד שהפכה להיות: "מה שגורדייף ושות' לימדו". אולם במקור המונח "הדרך הרביעית" מצביע מבחינתו על טווח רחב לאין ערוך יותר מאשר מה שהוא ספציפית לימד.
עד כאן נסיון (חסר טעם, אני משער) לתקן את המינוח.
לגבי פיסות הידע שעלה בידי גורדייף להעביר הלאה (הרבה מהידע שלו נשאר איתו), הן פותחו בהדרגה בידי פיוטר אוספנסקי, רודני קולין, רוברט ברטון וענקים אחרים.
הן לא פותחו באופן תיאורטי אלא מעשי, רגע אחר רגע.
כל פיסות הידע הזה הן מדהימות ביותר ושייכות למימד בלתי-מוכר כמעט, שאיננו תוצר של המחשבה האנושית. מעצם טיבן, הן אינן יכולות להיות פופולריות או נפוצות. אם מנסים להפיצן "בכוח", הן מיד מתעוותות והופכות להיות שונות מכפי שהן באמת, עד כדי היפוכן המוחלט.
הן לא מהוות "ידע שכדאי להפיץ" או כזה ש"יכול לעזור לאנשים". ממש לא. הן נועדו רק למי שלוקח אותן באופן אישי מאד ונוטל על עצמו להיות אחראי להן. לא רק שהן אינן יכולות בהכרח לעזור לאנשים, הן יכולות אפילו לעשות את ההיפך מכך. בטיפול בלתי נכון הן יכולות אפילו להפוך לאסונו של מישהו.
מכונות המלים והמחשבות המצויות ברשותנו, אינן יכולות להחזיק בידע זה. לא ניתן ללמוד את רובן מספר או מסרטון ביוטיוב, לא משנה כמה מוצלחים הספר או הסרטון. הן פשוט אינן יכולות לעבור באופן חד-צדדי, אלא אם כן הצד הקולט עבר סף מסויים איתן. עד אז ניתן ללמוד את רובן אך ורק בעזרת השפעה חיה, שהינה הרבה מעבר למילולית.
הן כה מעודנות ותלויות באורו החי של זה אשר מחזיק בהן, עד כי טיפול בלתי-נכון מעוות אותן לבלי-הכר. אם מישהו לדוגמה מקדיש אי-אלו שנים בכדי ללמוד אותן בהדרכתו של מורה ובשלב כלשהו עוזב זאת, קרוב לודאי שהידע שקיבל יעבור תהליך מתמיד של התעוותות, מבלי שיבחין בכך.
פיסות ידע אלה, כאשר הן אמיתיות ולא מילוליות, יכולות לסייע לאדם להתעורר מהשינה העמוקה שבה כולנו נתונים. עד שלא מתחילים להתעורר ממנה, איננו יכולים להבין מהי, גם אם יספרו לנו עליה ונסכים עם כך בלהט. כל עוד אנחנו חיים בתוך חלום דמיוני המעורבב לבלי היכר עם המציאות, אנחנו חיים "בסרט" ואיננו יודעים את עצמנו, את המציאות, את היקום, את מה שלפנינו, את הרגע הזה, את זה; וממילא איננו מה שאנחנו חושבים או מדמים שאנחנו. לא משנה כמה נדבר על זה, נתקשקש על זה או נמדוט על זה.
פטריק מקגוהן, השחקן הראשי והיוצר העיקרי של סדרת הקאלט "האסיר" (משנות השישים) אמר: "החופש הוא מיתוס". הוא גם הבהיר שכולנו אסירים בתוך עצמנו. פיסות הידע הקסומות שאותן הזכרתי יכולות לסייע לאדם להיות חופשי לפחות חלקית.
