נסיון הבהרה (חסר טעם!) בנוגע לדרך הרביעית

נסיון הבהרה (חסר טעם!) בנוגע לדרך הרביעית

"הדרך הרביעית" היא כינוי שטבע גורדייף בכדי להצביע על כל דרכי ההתעוררות שאינן דורשות מאדם להתבודד מחוץ לחייו במקדש מרוחק אלא משתמשות בחיי היומיום שלו כבמקדש התעוררות.

משמעותו של מונח זה השתנתה בהדרגה עם השימוש וחוסר-ההבנה עד שהפכה להיות: "מה שגורדייף ושות' לימדו". אולם במקור המונח "הדרך הרביעית" מצביע מבחינתו על טווח רחב לאין ערוך יותר מאשר מה שהוא ספציפית לימד.

עד כאן נסיון (חסר טעם, אני משער) לתקן את המינוח.
לגבי פיסות הידע שעלה בידי גורדייף להעביר הלאה (הרבה מהידע שלו נשאר איתו), הן פותחו בהדרגה בידי פיוטר אוספנסקי, רודני קולין, רוברט ברטון וענקים אחרים.
הן לא פותחו באופן תיאורטי אלא מעשי, רגע אחר רגע.

כל פיסות הידע הזה הן מדהימות ביותר ושייכות למימד בלתי-מוכר כמעט, שאיננו תוצר של המחשבה האנושית. מעצם טיבן, הן אינן יכולות להיות פופולריות או נפוצות. אם מנסים להפיצן "בכוח", הן מיד מתעוותות והופכות להיות שונות מכפי שהן באמת, עד כדי היפוכן המוחלט.

הן לא מהוות "ידע שכדאי להפיץ" או כזה ש"יכול לעזור לאנשים". ממש לא. הן נועדו רק למי שלוקח אותן באופן אישי מאד ונוטל על עצמו להיות אחראי להן. לא רק שהן אינן יכולות בהכרח לעזור לאנשים, הן יכולות אפילו לעשות את ההיפך מכך. בטיפול בלתי נכון הן יכולות אפילו להפוך לאסונו של מישהו.

מכונות המלים והמחשבות המצויות ברשותנו, אינן יכולות להחזיק בידע זה. לא ניתן ללמוד את רובן מספר או מסרטון ביוטיוב, לא משנה כמה מוצלחים הספר או הסרטון. הן פשוט אינן יכולות לעבור באופן חד-צדדי, אלא אם כן הצד הקולט עבר סף מסויים איתן. עד אז ניתן ללמוד את רובן אך ורק בעזרת השפעה חיה, שהינה הרבה מעבר למילולית.

הן כה מעודנות ותלויות באורו החי של זה אשר מחזיק בהן, עד כי טיפול בלתי-נכון מעוות אותן לבלי-הכר. אם מישהו לדוגמה מקדיש אי-אלו שנים בכדי ללמוד אותן בהדרכתו של מורה ובשלב כלשהו עוזב זאת, קרוב לודאי שהידע שקיבל יעבור תהליך מתמיד של התעוותות, מבלי שיבחין בכך.

פיסות ידע אלה, כאשר הן אמיתיות ולא מילוליות, יכולות לסייע לאדם להתעורר מהשינה העמוקה שבה כולנו נתונים. עד שלא מתחילים להתעורר ממנה, איננו יכולים להבין מהי, גם אם יספרו לנו עליה ונסכים עם כך בלהט. כל עוד אנחנו חיים בתוך חלום דמיוני המעורבב לבלי היכר עם המציאות, אנחנו חיים "בסרט" ואיננו יודעים את עצמנו, את המציאות, את היקום, את מה שלפנינו, את הרגע הזה, את זה; וממילא איננו מה שאנחנו חושבים או מדמים שאנחנו. לא משנה כמה נדבר על זה, נתקשקש על זה או נמדוט על זה.

פטריק מקגוהן, השחקן הראשי והיוצר העיקרי של סדרת הקאלט "האסיר" (משנות השישים) אמר: "החופש הוא מיתוס". הוא גם הבהיר שכולנו אסירים בתוך עצמנו. פיסות הידע הקסומות שאותן הזכרתי יכולות לסייע לאדם להיות חופשי לפחות חלקית.
 
לא ממש

ההגדרה שלך מעומעמת "כל דרכי ההתעוררות שאינן דורשות מאדם להתבודד מחוץ לחייו במקדש מרוחק אלא משתמשות בחיי היומיום שלו כבמקדש התעוררות."
בעיני זו הגדרה לוקה בחסר, מעומעמת משהו.
הדרך הרביעית מבוססת על הרעיון של צפיה במצבי התודעה.
ולפיכך, גם בהתבודדות תיתכן דרך כזו.
התודעה היא איבר בתוך החברה. איבר משותף לבני אדם ובעזרתו הם מנהלים חיים משותפים.
וכך, בהתבוננות בתודעה, אדם נכנס לתוך החברה.
את העניין הזה יש להבין- בהתבוננות בתודעה אדם נכנס בחברה.
לאדם המתבונן בהכרה כניסה לחברה אחת.
לאדם המתבונן בידיעה כניסה לחברה שניה.
לאדם המתבונן בתפיסה כניסה לחברה שלישית.
המעגל הפנימי ביותר הוא החברה השלישית.
אין עוד מעגלים.
הדרך היא הכניסה למעגלים הפנימיים.
התפיסה- היא המושגים העולים בתודעתו.
ההכרה- היא האיכות שבזיכרון.
הידיעה- היא הסמלים המקיימים את יחסו למציאות.
דבר אחרון- דרך היא סכום הפעולות ואינה פעולה זו או אחרת ולכן פעולות שונות המצטברות לסכום זהה הן אותה דרך. הדרך מוגדרת בהתאמה לתכליתה ולא בהתאמה לאמצעיה. וכך יש לתפוס את מושג הדרך במסורות השונות. וזאת בניגוד לתפיסה נורמטיבית של דרך והיא על פי אמצעים ולא תכלית.
 
השיתוף אינו העניין אלא הקליטה

אלו מחשבות ברגע שאתה מפרש אותן כמחשבות. אם אין מפרש, אלו מחשבות? או שאין מחשבות?
אם אין מחשבות אין כוח אשר ימלא את החלל ואם אין אותו אז אי אפשר לברוח מהמציאות, מהחיים.
הטבע אינו יכול להשאיר חלל ריק ואין בטבע חלל ריק באופן אבסולוטי. מכיוון שכך, גם בלי מחשבה יהיה דבר או שניים להגיד.
הטבע אינו חלק מהמחשבה אלא ההיפך הוא הדבר הנכון להגיד.
הטבע הוא המקיף את המחשבה והוא הנוהם דרך הדעה והמחשבה העוברת בין הידיעות. הטבע המקיף את הידיעות והמידות הוא הדובר.
 
בקצב הזה, אני לא בטוח שהיית עובר בקלות מבחן טיורינג


אם הבודקים היו אינטליגנטים וקשובים אז כן.
אבל אתה חייב להודות שבודקים ממוצעים יותר - היו ישר חושדים


ולענייננו - אני מוצא שלעתים אין בי רצון לנסות להגיב עניינית לדבריך, כמו לדוגמה הפעם. זה לא שאינני מבין את מה שאתה כותב - להיפך. לפעמים אני ממש נהנה מחלק מהודעותיך ושמח עליהן. אלא שנדמה לי שאתה מזמין לסוג דיון שברוב המקרים אני פחות מעוניין לקחת בו חלק פעיל בעצמי, אז במקרים רבים אני מוצא את עצמי פשוט עוקב בעניין.

אתה יודע מה? קראתי עכשיו את מה שכתבתי פה לפני הלחיצה על "פרסם" ונראה לי שגם לי היו יכולות להיות בעיות, ברגעים מסויימים, עם מבחן טיורינג.
 
נדמה לי

שכשזה מגיע לתכלס, אין לך את הכושרים לקבל ידע שאינו מרוכך לרמת מוסכמות תפיסתיות. זה בסדר, גם לי אין הרבה מזה, אבל יש לי איזשהו כיוון כללי או גישה. השאלה אם גילוי ידע כזה עובר מבחן טיורינג פחות רלוונטית מבחינתי מהשאלה האם כדי להעבירו יש לבצע בו רדוקציה שתפגום בו מבחינה מהותית.
אם התשובה היא כן, אז מן הראוי להשאירו בצורתו המקורית ולבצע את השינוי במפרש עצמו. לקדם את הבנתו כך שיוכל להתמודד עם ביטויים בלתי שגרתיים שמגיעים מרמת תודעה גבוהה בנוסח שעפ רוב מקפל הרבה ידיעה בתוך מעט מילים. ברמת התודעה הרגילה יהיו ביטויים עם הרבה מילים ומעט ידיעה.
גם התפתחות המפרש לעבר הידע מהסוג הזה מייצרת אפקט על הידע. זה לא נמצא בוואקום, זה מגיב. התעמקות במושגים שבאים ממדיטציה מקשרת את המושגים הללו לתודעה הרגילה כמו את התודעה הרגילה למושגים הללו. זה דו כיווני.
זו- העבודה. זוהי הכנת ה"מרכזים הנמוכים" לקליטת רשמים מהמרכזים הגבוהים.
כאמור יש לזה שלושה שלבים-
התבוננות בהכרה- שהיא האיכות שבזיכרון. איכות בזיכרון היא מה שקרוי בסלנג שאתה מכיר מהדרך הבלתי טהורה שהביא גורדייף בשם "מרכזים". זו הדרגה הנמוכה ביותר.
התבוננות בידיעה- למידת ההתניה של ההכרה על ידי סמלים והתעמקות בסמלים.
והתבוננות בתפיסה- התעמקות במושגים. זו הדרגה הגבוהה ביותר של התבוננות בתודעה.
 

ינוקא1

New member
האם תוכל להדגים

חוויה כלשהיא בה עזר לך ידע זה , שינוי כלשהו שחל בך בעקבות ידע זה , תובנה כלשהיא אותה קיבלת בעקבות ידע זה וכו' ?
&nbsp
 
כן.

מרגע שנחשפתי לידע הזה, התמסרתי לו באינטנסיביות מלאה, יום אחר יום, לעתים קרובות שעה אחר שעה ולפעמים אפילו רגע אחר רגע. לעתים מתחת לפני השטח במקביל לעיסוקיי השונים ולעתים מקדיש לכך זמן בלעדי.

אני זוכר את עצמי פוסע ברגע מסויים ליד ביתי הקודם, נזכר בעצמי הקודם שגר שם שנתיים-שלוש קודם לכן. נדהמתי מההבדלים העמוקים בינינו. הוא לא יכול היה להבין במלוא חושיו את מה שאני כבר הוויתי. הוא לא היה. הוא היה אוסף של חלקים נפרדים, קטנטנים, המצויים באינטראקציה בלתי-מודעת, בעוד שמי שצעד עתה ליד הבית הקודם, היה כבר ישות מאורגנת יותר, שחלקיה מודעים לעצמם וזה לזה, במידה רבה לאין ערוך. היו שם שמחה, הודיה ותחושה רבת-עוצמה של בידול וידיעה-עצמית. שני האנשים היו בבירור שונים לחלוטין זה מזה. בנויים אחרת. בהשוואה אליו, הייתי בחוף מבטחים.

הרגע שלכדתי בהודעה זו התרחש אי-שם ב-2005.
 

ינוקא1

New member
לא אהרוס לך את החוויה


אך לדעתי , רוחניות בעלת ערך (ודווקא כזו שאומרים עליה שהיא קשורה לחיי עולם היום יום) , מתבטאת בסופו של דבר במעשים.
&nbsp
היית מביא לי דוגמה למעשה , או לשינוי במציאותך , הייתי שמח הרבה יותר.

&nbsp
העולם הפיזי הוא המבחן האמיתי של הרוח.
&nbsp
כשהתורה באה לתאר את משה לפני שחווה את ה"התגלות" שלו בסנה , היא לא תיארה את חוויותיו הרוחניות (שבוודאי היו) אלא היא תיארה כיצד הוא הציל איש עברי מידי האיש המצרי , או כיצד הוא מציל את בנות יתרו מהרועים.

&nbsp
מעשים.
חוויות יש מכאן ועד אמריקה.
ופגשתי לא מעט אנשים שחווים דברים עמוקים \ מסמרי שיער.
אבל רובם ככולם תקועים ותקועים עמוק.
כי החוויה שלהם איננה יורדת לקרקע , אין לה את העוצמה הנדרשת כדי לשנות את הרובד הפיזי שלהם.
&nbsp
אם משהו במעשיך השתנה כתוצאה מעבודתך הרוחנית (אולי אתה אפילו רק שורך את השרוכים שלך ביתר מודעות , אוכל לאט יותר ......) - לזה כן הייתי מתייחס כדוגמה לשינוי אמיתי ועמוק.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
(אפרופו דון חואן , אני מאמין שלכך הוא התכווין שהמכשפים הקדומים "נלכדו" בתוך עוצמות החוויה והחלימה שלהם וחשבו שהם בלתי מנוצחים , אך בעולם הפיזי פשוט הפכו לחלשים - עד שבאו בני אדם וחיסלו אותם.
וזה יצר את תורת ה"יקוש" שעיקרה הוא שהדרך האמיתית לפתח את כוחותיך ורוחניותך , היא דרך התמודדות עם בני אדם ומצבים בעולם הפיזי , כדוגמת תרגיל "העריץ הקטנוני")
&nbsp
 
אין בעיה
היה לי כיף להיזכר בחוויה ההיא


והמלים שבשאלה שלך הזכירו לי אותה, אז תודה
 

lightflake

New member
מאיר טוב נדיב?

סיפור על דרך כל כך חמקמקה שהסיכוי לטעות איתה גדול... סוג של אזהרה
 
אהה, עכשיו הבנתי את כוונתך


קודם הבנתי פחות לאיזה סיפור התייחסת בדבריך.
 
למעלה