ראיתי שני משחקים, אחד טוב אחד מגעיל

[rapgamer4ever]

ראיתי שני משחקים, אחד טוב אחד מגעיל

וושינגטון-פילדלפיה היה ממש אחלה של משחק. פילי משחקת בהרכב שמשלב סייז, קליעה ואתלטיות. רק חסר שם ליטוש. ביילס היה חלש אבל בעיקרון נותן קליעה מעמדת ה-PG, סימונס הוא הרכז בפועל שמשחק בעמדה 4, רדיק וקובינגטון בכנפיים כאשר האחרון משתפר בהגנה מעונה לעונה והוא מזכיר את דני גרין ב-verticality שלו.
סימונס נראה מוכן לליגה. הוא לא אתלטי כמו יאניס אבל מזכיר אותו ביכולת לכדרר ולנהל משחק מהפוסט עם יתרון מיסמאצ' על השומר.
אמביד כמובן תופעה שמשפיע על שני צדי המגרש. אם כי השלשות שלו היו מהוססות ולא נכנסו. אני רואה שגם בפריסיזן הוא לא פגע משלוש, זה כנראה עניין של ביטחון כי עונת הרוקי שלו הייתה מוצלחת מהבחינה הזאת.
פולץ עלה מהספסל, בהתחלה היה לו קשה אבל הוא נכנס לקצב וסיים משחק בכורה חיובי.
אני אופטימי עבור פילדלפיה. הם משחקים חזק, מעמידים הרכבים היברידיים ומפציצים שלשות. למיאמי זה עבד נהדר שנה שעברה.

וושינגטון גם הרשימה לטובה. יש להם קצת יותר פלואו במשחק לעומת שנה שעברה. אוטו פורטר קיבל כמה פוזשנים כשחקן מטרה off curl ולא רק עמד בפינה. מרקיף מוריס פצוע ולא שיחק לכן הוויזארדס פתחו עם ג'ייסון סמית', אבל במחצית השנייה פתחו בהרכב נמוך עם אוברה בחמישייה ופורטר PF. הם גם סגרו כך את המשחק ונראו טוב.
ג'ון וול- וואו. לפחות 3 פעמים השאיר אותי בפה פעור עם מהלכי אתלטיות נדירים.


ועכשיו למשחק השני: סאן אנטוניו-מינסוטה.
קוואי עדיין בחוץ מה שאפשר לנו לגנוב משחק. הבעיה שאנחנו משחקים כל-כך לא חכם. זה היה מפגן של אוסף שחקנים שאין להם מושג איך לשחק ביחד.
אין תנועה בלי כדור, אין הבנה של היכן להתמקם על המגרש, הצבע היה סתום. זה היה נראה כמו משחק מהניינטיז עם כמות הבידודים והראש בקיר שהלכו שם.
מנגד עמדה קבוצה לא מוכשרת במיוחד אבל כזו שמבינה איך לשחק יחד, מניעה כדור והגיעה למבטים פנויים או לזריקות מתוך הצבע. מה שכן יש לספרס זה הרבה סייז, הם מצ'אפ קשה עבורנו מהבחינה שאנחנו לא יכולים לשבור אותם בצבע. מצד שני אנחנו כל-כך רחוקים ממשחק drive and kick שלגאסול לא הייתה שום בעיה הגנתית מולנו.
ג'ף טיג היה זוועה בהגנה ות'יבודו ספסל אותו במחצית השנייה.
אני יוצא פסימי מהמשחק כי הרבה זריקות קשות שלנו דוקא נכנסו. השלשות (8-19) בד"כ יכנסו פחות, ג'מאל היה פרודקטיבי שזה קורה אחת ל-3 משחקים.
אני מבין שזו תחילת עונה אבל כרגע אנחנו אחת הקבוצות הכי פחות מאומנות בליגה. ת'יבודו מאוד מוערך אבל הוא בינתיים לא מספק את הסחורה. היו משהו כמו 4 מהלכים בכל המשחק עם טביעת יד של מאמן.
הריצות שלנו היו עם בייליצה בעמדה 4 (+15 בפלוס/מינוס) אבל הקיץ ת'יבס החתים גם את דנג וגם את גיבסון, שראו את סיום המשחק מהספסל. הסגל לא בנוי בהתאם ל-2017 ויחד עם שאר הבעיות שלנו זה מוחמר אפילו יותר.

 

[rapgamer4ever]

מצטער, לא שורשר נכון

 

[Smooth CriminaI]

עדיף לפתוח כל יום משחקים שרשור חדש

 

[fatnoam]

תגיד

איך אמבייד משחק בהגנה? הוא נוכחות? הוא נזהר? הוא מגן על הטבעת?
בכל ההייפ עליו לא שמעתי שום דבר בנושא הזה.
&nbsp
ת׳יבודו מאמן מיושן ומקובע, הוא טעה בבניית הסגל (טיג במיוחד), ומן הסתם הקבוצה נראית לא מסודרת ולא טובה התקפית. כך גם היה בבולס שלו. הקטע זה שהוא אמור לדעת לגבש את השחקנים סביב מסגרת הגנתית נכונה, ואני מקווה בשבילם שזה יקרה. לוקח זמן להתגבש, ורק לאחר מכן תראו פירות של הגנה.

 

[rapgamer4ever]

לאמביד יש הרבה נוכחות בהגנה

הוא גם ענק וגם זז טוב. החושים והמיקום שלו טובים מאוד ביחס לותק. הוא משנה זריקות, סוגר לא רע פיק אנד רול ומצליח לאסוף ריבאונדים גם מעמדה לא אידיאלית.
אני חושב שהוא כיום סנטר הגנתי טוב מאוד, ויש לו את הנתונים להפוך לעלית.
&nbsp
הסגל של הוולבס גם לא בנוי נכון וגם לא מאומן, לכן זה נראה כל-כך מאכזב. קיוויתי לאפקט של ת'יבודו מתישהו במהלך עונה שעברה וזה לא קרה. העונה יש לנו חומר גלם הגנתי משופר וכנראה שגם נשתפר הגנתית אבל לא בטוח שהאפקט של ת'יבודו יתממש במלואו.
&nbsp

 

[צל ענן]

לדעתי שרשור יומי של משחקים זה אחלה

יום חדש שרשור חדש.
תודה על הסקירה.
מינסוטה קבוצה עמוסת כשרון - אבל נראית חסרה ביכולת שהוכחה כחשובה ביותר בשנים האחרונות - אין יכולת משלוש, וכשיש זה אצל שחקן גבוה וורסטילי שאתה דווקא רוצה שישחק בפנים.
&nbsp
איך היו וויגינס וג'ימי? מסתדר ביניהם?

 

[rapgamer4ever]

ג'ימי שחרר כמה מסירות מהפוסט לשלשות של וויגינס

גם היה מהלך שג'ימי מצא אותו בחיתוך לסל. אבל בגדול כמעט שום דבר לא עבד בסינרגיה, כך שקשה להתמקד דוקא בשניים האלה. למרות שבעיני אין ספק שהדימיון בסגנון המשחק שלהם מקשה על ה-flow. היו מהלכי תורי-תורך, מעט מאוד תנועה ללא כדור, והרבה זריקות קשות על השומר מצד וויגינס (שדוקא נכנסו יחסית).

 

[billc]

אני חושב שהסגל של מיני טוב , הבעיה זה המאמן

כמו שכתבת הם לא משחקים ביחד בהתקפה תיבדו אמר שהוא רוצה להאיץ את ההתקפה אבל זה חייב להתחיל בהגנה
דאנטוני מוכיח שלא צריך

כמה דברים בכל זאת אפשר לקחת מהמשחק
1 למרות שהסטט לא יראה את זה ג’ימי באטלר תותח אמיתי חבל עליו
2 אין שום ספק טאונס שחקן מעולה
3 ביליצה שיחק טוב מאוד אבל פתאום הוא לא שיחק טוב
4 וויגניס צלף לא רע הלילה אבל אין לא דומיננטיות במשחק


5 לא קשור, ראיתי גם את סיום השחק של יוטה דנבר, השדרנים של יוטה אוהבים מאוד את רוביו


הצצתי בעוד כמה משחקים, וושינגטון נראית כמו דינוזאורים האלה מהסרטים, חיצונית נראית קטלנית
אבל אז מתברר שהם אוכלים רק דשא,

פילי, אמביד לא מרוצה מהגבלת הדקות שלו, אין ספק שכשרון טהור יש לו, אבל משחק בנוי על יותר מזה
ועד שהוא לא ישחק הרבה יותר דקות, ויהיה יותר חלק מהקבוצה הקבוצה לא ממש תוציא ממנו הרבה
סימונס עדיין סימן שאלה בעיני

סאקרמנטו יוסטון, הקינגס מעניינים העונה גם בספסל , יש. הרגשה שהעונה הם יכולים לעשות צרות להרבה קבוצות

יוסטון , פול לא שיחק , הארדן תותח, ואני לא יודע אם זה רק אני , אבל יש הרגשה שיוסטון משחקים יותר טוב בהגנה

 

[dumby the wizard]

ראיתי את אותם שני משחקים

פילי נראו טוב מאוד. הם הפסידו את המשחק אבל היה די צמוד לכל אורכו ובכל מקרה וושינגטון קבוצה טובה. ג'ף ואן גאנדי טוען שפילי כבר עכשיו הקבוצה החמישית בטיבה במזרח כלומר טובה יותר מטורונטו/מילווקי. אני לא בטוח אם זה נכון אבל בריאים, נראה שהם בהחלט באזור חיוג דומה.
&nbsp
קפצה לי בדיוק אותה ההשוואה של קובינגטון לדני גרין, ברגע שבו הוא כיסה מתפרצת של ג'ון וול תוך כדי ריצה לאחור ומנע ממנו זריקה. שרקו לו לעבירה שלדעתי לא הייתה וכל המהלך הריח כמו דני גרין. לקובינגטון יהיה תפקיד קריטי בקבוצה הזאת, שחקן משלים נהדר. השילוב שלו ושל סימונס כפורוורדים מצא חן בעיני. הם לא הכי חזקים בעולם אבל ארוכים נורא ובליגה של היום זה מספיק.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
המשחק של מינסוטה נראה כמצופה. הרבה כישרון אישי אבל שום מיקסום של התאמה או משו בסגנון. טאג' גיבסון לא מצליח לקלוע את הזריקות הפנויות שהוא מקבל. אף אחד לא נצמד בשיא המחוייבות לטיג/באטלר/וויגינס על השלוש וכתוצאה מכך הצבע פקוק. מילא אם היינו מקבלים הגנה טובה אבל גם היא על הפנים כרגע. רק משחק ראשון של העונה ויש המון התאמות לעשות, ככה שזה לא הזמן להילחץ אבל זה לא נראה אידיאלי.
&nbsp
אחת מנקודות האור בעיני היא דווקא וויגינס. קלע את השלשות שלו, הזריקה שלו נראית די טוב ונע בלי הכדור. נכון שהיו גם הרבה בידודים אבל זה חלק מהמשחק שלו והוא שם אותם יפה בסל. השילוב שלו ושל באטלר לא יהיה אופטימלי אבל להבדיל אלף הבדלות, וויד ולברון שיחקו ביחד, והיו טובים, הם רק היו צריכים שלושה קלעים נוספים לצידם בשביל כך ולא את מה שת'יבודו הרכיב. נראה מה יהיה עם זה.
&nbsp
ס"א לעומת זאת נראו ממש טוב. כבר עכשיו מארי טוב יותר ממה שפארקר נותן בשנים האחרונות. הוא ארוך, שומר מעולה וגם דומיננטי בהתקפה. פארקר גם ככה כמעט ולא רלוונטי נגד גולדן בגלל ההגנה המזעזעת שלו ומארי זה בדיוק מה שהם צריכים בשביל להחזיק מעמד איתם. לדעתי הרבה מהעונה שלהם ייקבע לפי ההתפתחות שלו, אני הייתי נותן לו את המפתחות לחמישייה גם אחרי החזרה של TP.
&nbsp
למרקוס אולדרידג' גם היה טוב. האחוזים בסוף (43%) לא טובים במיוחד לביגמן אבל הנוכחות שלו הייתה מורגשת. הוא בכה לפופוביץ' בקיץ שהוא פשוט חייב עוד נגיעות כי ככה הוא שיחק כל הקריירה שלו. פופוביץ' אשכרה השתכנע, החתים אותו על הארכת חוזה ואפילו הצהיר שטעה כשניסה לשנות את סגנון המשחק של LMA בשנתיים האחרונות. בלי קוואי יש מספיק נגיעות, אם אלדרידג' יישאר שמח גם אחרי החזרה עוד נותר לראות, בכל מקרה יש לו 72 מיליון סיבות בשלוש השנים הבאות להיות מרוצה, אם או בלי נגיעות בכדור אני אגב, אופטימי, עוד עונה של 60 נצחונות בדרך.

 

[billc]

אני חושב שזה היה יותר בסגנון, לפני שאני מנסה ללמד את אולדריג

את ההתקפה שלנו, הייתי צריך ללמוד אותו

בכל מקרה מארי באמת היה טוב מאוד, גם מהנה לצפיה

 

[dumby the wizard]

https://basketball.realgm.com/wiret...-Blame-For-Trying-To-Change-LaMarcus-Aldridge

 

[FrecCo]

השינוי של אולדריג' היסטרי

לאו דווקא בסטט' כי עוד אין מספיק מדגם, אבל בגישה, בסגנון ובדומיננטיות. אני מאוד מופתע שרק אחרי שנתיים פופ, שאמור להיות אמפטי לשחקנים שלו, ישב עם אולדריג' סופסוף לשיחה כדי להבין מה לא מתחבר (ואפילו זו הייתה יוזמה של אולדריג' ממה שהבנתי). השחקנים קיבלו הוראה לחפש את אולדריג' הרבה יותר והוא פתאום מרגיש שהוא דאנקן ותופר את השומרים שלו בפוסט. המנטליות עושה את ההבדל בעיניי, הוא מרגיש שהוא קיבל את המפתחות לקבוצה יחד עם קוואי סופסוף, ומאחר וקוואי הוא כנראה הכוכב הכי נוח בליגה מבחינת אופי- לא סביר לדמיין שיהיו בעיות כשהוא יחזור.
&nbsp
יש הרבה נקודות אור בספרס כרגע, אני בכלל התרשמתי בטירוף מברין פורבס שכבר נמצא שנתיים או שלוש עם הספרס ונתן פרי-סיזן מעולה והראה יכולת קליעה אדירה, ופתאום נוצר עומס רכזים והוא הרכז השלישי אחרי מארי ומילס ובטח יחזור לדי-ליג עם החזרה של פארקר. וחבל. אני חושב שהספרס לפעמים לא נותנים קרדיט לשחקנים שהם כבר לגמרי NBA READY. מארי כמובן ממשיך להראות שיפור. רוגדי גיי נראה מעולה עד עכשיו.
דני גרין התחיל לתפור מיד-ריינג'ים וגם תוקף יותר את הסל זה משהו שלא נראה ב30 עונות שהוא כבר בספרס. אני חושב שאין אוהד ספרס שלא מתלהב לראות את זה, דני היה סופר מוגבל ל3&d והחטיא כל מיני נסיונות מוזרים לטיר-דרופס ושאר ליי-אפים למיניהם לאורך השנים, וסופסוף הגיעה השנה שבה נראה שהמאמנים החליטו לקחת את משחק ההתקפה שלו צעד קדימה וזה סימן מעולה.
&nbsp
עוד נקודה שהבחנתי בה היא שכולם כולל כולם זורקים קצת יותר ל3. הספרס הבינו שזה הכדורסל היום וחייבים להתחיל להגביר את יכולת הצליפה שקבוצות כמו הווריורס ויוסטון שולטות בליגה.
הספרס נראית הרבה יותר טוב מסך השחקנים שלה כרגע. אני מניח שאפשר לומר את זה על כל עונה שלהם ב-20 השנים האחרונות, אבל מאחר והקיץ שלהם היה אכזבה ענקית והסגל שלהם לא השתפר כמו שאוהדים רבים קיוו- זו הפתעה משמחת.

 

[dumby the wizard]

הבעיה עם קוואי היא לא באופי, הוא לא שחקן שמשתלט

על אור הזרקורים או משהו כזה. אבל הוא כן שחקן התקפי מאוד דומיננטי שנוטה לפעמים להיות חור שחור בהתקפה. לעיתים בצדק כי, אלוהים יודע איך, הוא הפך לסקורר אחד על אחד קטלני. אבל בשורה התחתונה זה אומר פחות נגיעות ללמרקוס אולדרידג' וזאת בדיוק הבעיה של אולדרידג', לפחות על סמך ראיון איתו שהראו באמצע המשחק. הוא פשוט רוצה עוד נגיעות.

 

[אליקו בן לולו]

סיכום אינדיאנה - ברוקלין: ישראלי שלישי ב-NBA

אינדיאנה פותחת עם בויאן בוגדנוביץ' ותדיאוס יאנג נגד קבוצתם לשעבר, מיילס טרנר [השחקן הותיק ביותר בסגל של אינדיאנה, והוא רק בן 21], ובקו האחורי ויקטור אולדיפו ודארן קוליסון; ברוקלין, מנגד, עם שלושה רכשים חדשים בדמות דמארי קרול, טימופיי מוזגוב ודיאנג'לו ראסל. ביחד עם ג'רמי לין, שיהיה שחקן חופשי בלתי-מוגבל בסיום העונה, ורונדה הוליס-ג'פרסון המשתפר [הותיק בקבוצה, והוא רק בן 22].

רבע א': דקות ראשונות לישראלי
שתי הקבוצות מחליפות סלים והולכות לספסל בשלב מוקדם.
2:25 לסיום הרבע, טיג'יי ליף, שחקן נבחרת ישראל, נכנס ביתרון נקודה. מחליף את מיילס טרנר ומשחק לצד סאבוניס.

פוזשן התקפה - מוצא את קורי ג'וזף לזריקה נקייה מחצי מרחק, אבל ג'וזף מחטיא. הרס לנו אסיסט.

פוזשן הגנה - קווינסי אייסי מחטיא שלשה עם יד של ליף עליו.

29-30 לנטס אחרי רבע אחד. הנטס עם 8 איבודי כדור נתנה את המשחק, אבל אינדיאנה לא הצליחה להוציא מזה נק'. לאנס סטיבנסון נכנס בדקות האחרונות של הרבע והחטיא כמה זריקות טובות שאתה רוצה שהוא יקח.

רבע ב': אינדיאנה בורחת, אבל ברוקלין חוזרת למשחק
פוזשן הגנה - בצבע, ליף משנה את הזריקה של ספנסר דינווידי. מיד בריבאונד התקפה של הנטס, ליף משנה שוב את הזריקה, יש מגע, אין שריקה, נקי.

פוזשן הגנה - ליף מקבל את כריס לאברט בפיק אנד רול, משנה לו את הזריקה בפלוטר, החטאה. זה נגמר בעבירה של סאבוניס במאבק על הכדור החוזר.

פוזשן התקפה - 8:54 לסיום המחצית, זריקה ראשונה של ליף ב-NBA. מחטיא שלשה מהפינה אחרי פיק אנד רול עם קורי ג'וזף. מיהר את הזריקה.

פוזשן התקפה - התקפה לאחר מכן, ליף עם מסירה קצרה לקורי ג'וזף, מקפיץ, עולה לזריקה מחצי מרחק וקולע. אסיסט ראשון!

8:06 לסיום המחצית, ליף יורד ביתרון נקודה.
בדקות האחרונות של המחצית ריצה של אינדיאנה נותנת לה יתרון שיא של 9. ברוקלין משיבה מיד עם ריצת 0-9 בהובלתו של דיאנג'לו ראסל. במחצית זה 63-65 לאינדיאנה. רבע שני טוב יותר של שתי הקבוצות, אבל התוצאה הגבוהה משקרת, הכדורסל חלש.

רבע ג': הפרש חד-ספרתי, אבל אינדיאנה בשליטה
3 דקות מפתיחת הרבע, אינדיאנה שוב בורחת עם 10 הפרש - יתרון שיא.
53 שניות לסיום הרבע, ליף נכנס ביתרון 8.

פוזשן הגנה - באמפ עם כריס לאברט, שוב נתקע בליף, ושוב מחטיא.

98-106 לאינדיאנה אחרי שלושה רבעים. אינדיאנה מסיימת את הרבע כשהיא קולעת 10 מ-12 הזריקות האחרונות שלה ברבע.

רבע ד': ג'רמי לין נפצע, ברוקלין מורידה את הההפרש, אבל לא מאיימת
פוזשן הגנה - 10 דקות לסיום, כריס לאברט מקבל את ליף בחילוף, לוקח אותו עד לסל, מקפיץ אותו וקולע.

9:44 לסיום, ליף מסיים את חלקו במשחק ויוצא ביתרון 5 של אינדיאנה.
מהרגע שיצא אינדיאנה בריצת 0-8 , ופחות מ-8 דקות לסיום זה יתרון שיא - 13 הפרש.

4:53 לסיום וביתרון 8 של אינדיאנה, ג'רמי לין נוחת לא טוב בחדירה ונאנק מכאבים. יורד בכוחות עצמו, אבל זה לא נראה טוב. הוא לא יחזור עד לסיום. ברוקלין עוד ניסתה, אבל לא הצליחה לייצר סלים ואינדיאנה ענתה מהצד השני בכל פעם שההפרש ירד. אולדיפו, עם בעיית עבירות, ירד כמה דקות לסיום, אבל הבחירה בסטיבנסון כגו-טו-גאיי לא השתלמה ומקמילן בחר להוריד אותו אחרי שתי החטאות. בשלב הזה, מי שלקח את המושכות עד לסיום הוא דארן קוליסון, שעזר לסגור את המשחק. 131-140 לאינדיאנה בסיום. כמות הנק' הגבוהה ביותר של הפייסרס מאז 144 נק' נגד דנבר ב-9 בנובמבר, 2010.

התוצאה משקרת, לא כדורסל התקפי ולא כדורסל גדול. קיבלנו הגנות איסטרן קונפרנס חזקות שהיו אגרסיביות וביצעו עבירות, אבל לא יכול לומר שההגנות היו טובות, ונגד קבוצות איכותיות זה לא יספיק. הנטס איבדו 13 כדורים בחצי הראשון ובכל זאת ירדו למחצית בפיגור 2 בלבד - משחק שלם אי אפשר לשחק ככה, זה בסוף מתאזן, ואינדיאנה גרמה להם לשלם על זה בחצי השני.

8 שחקנים של אינדיאנה סיימו בדאבל פיגרס, ו-7 שחקני ברוקלין [לא כולל קווינסי אייסי שסיים עם 9 נק']. הנטס קלעו את הזריקות שלהם, אבל למעט דקה פה, דקה שם, לא רצו ולא יצרו שום מומנטום בחצי השני, ואינדיאנה לא איבדה את היתרון שלה במהלך כל החצי השני [לעומת 10 חילופי יתרון במחצית הראשונה]. אפשר לקרוא לזה ניצחון קל.

מצטיין המשחק: זה מתחלק בין כמה שחקים שתרמו כמעט באופן שווה, אבל אני הולך עם דארן קוליסון. סחב את הקבוצה בדקות האחרונות כשברוקלין איימה לחזור, ועשה את זה עם אולדיפו על הספסל ב-5 עבירות. הוא מסיים עם 21 נק' ו-11 אס';

אולדיפו עם ליין אול אראונד שאינדיאנה תרצה לראות גם בהמשך העונה, מסיים עם 22 נק', 5 ריב', 4 אס' ו-4 חט', אף-על-פי שאני חייב להודות שהוא לא במשחק גדול שלו, צבר את הנק' בשקט במחצית הראשונה [19 מה-22 שלו] ולא בלט במיוחד; מיילס טרנר במשחק טוב של 21 נק' [באחוזים טובים, ואפילו שלשה אחת], 14 ריב' ו-4 חס' ב-34 דקות משחק. ליף המחליף שלו [גבוה רביעי], כך שכל עוד המשחקים תחרותיים וטרנר בריא, ליף לא בתכניות לדקות גדולות, וזה חבל; מילה טובה גם לספסל: סאבוניס עם 16 נק' [7-7 מהשדה] ב-19 דקות, קורי ג'וזף עם 11 נק' ו-4 אס' הוביל את הסקנד יוניט עם הרבה תנועה ויכולת חדירה, ולאנס סטיבנסון, שהחטיא את הזריקות שלו, זריקות טובות דוקא, מסיים עם 16 נק' ב-24 דקות.

בצד השני, דיאנג'לו ראסל הוביל והיה נהדר, מסיים עם 30 נק' [אחוזים טובים] ו-5 אס' ב-30 דקות משחק. 30 הנק' שלו משווים את שיא המועדון במשחק בכורה - נייט ארצ'יבלד ב-22 באוקטובר, 1976 נגד גולדן סטייט; ג'רמי לין נפצע כאמור לקראת הסיום, אבל גם הנוכחות שלו לא היתה משנה את התוצאה. הוא מסיים עם 18 נק' ב-25 דקות ואם יעדר לתקופה ארוכה זו תהיה מכה אנושה ללא ספק; דמארי קרול, בהופעת הבכורה שלו, איכזב מאוד. הוא מסיים עם 10 נק' בלבד. החטיא שלשות שהיה צריך לקלוע. בחצי השני כבר לא היה פקטור ולא תרם כלום כאילו הוא ממשיך את הדעיכה מהעונה שעברה.

** בתמונה המצורפת -- דיברו על זה הרבה, אבל אני מביא את זה שוב: הקיץ היו לנו 7 שחקנים שקלעו 20 נק' או יותר בממוצע למשחק והחליפו קבוצות. זה שובר את השיא של עונת 1986-1985 [6 שחקנים].

ליין ליף: 0 נק' [0 מ-1 מהשדה], 2 ריב' [2 בהגנה], 1 אס', 1 חס' ב-10 דקות משחק [מינוס 3]. עבודת רגליים טובה, עמד יפה מול החדירות ושינה זריקות, אבל ערב שלא נזכור ממנו כלום ושלא ניקח ממנו כלום. #כיצד_אשתנה

המשחק הבא -- יום ו', בבית, נגד פורטלנד. פורטלנד דרסה הלילה את פיניקס ואני מתאר לעצמי שלילארד יתפוצץ נגד הקו האחורי המוחלש של אינדיאנה. 40 נק' בא בחשבון.

 

[dumby the wizard]

אחלה סיכום. דמארי קארול גמור. הוא לא היה רלוונטי

מאז הפציעה בברך בגמר המזרח נגד קליבלנד לפני 3 שנים. בתאכלס היו לו שתי עונות טובות בכל הקריירה בתור גלגל חמישי בקבוצה הקבוצתית של אטלנטה. היה נראה בפלייאוף של אותה עונה שהוא עלה מדרגה אבל אחרי הפציעה פשוט לא היה אותו דבר.

 

[Cade Foster]

איזה כיף, נראה שהבחירה בליף כבר משתלמת...

 

[OrEl74]

2 מחזורים, 2 שחקנים שסיימו את העונה

משהו אומר לי שהם לא האחרונים