חלק ה'
הקונספט של אין יור האוס, אירוע בן שעתיים במחיר קטן, המשיך ב-24 בספטמבר, בסגינאו סיביק סנטר בסגינאו, מישיגן. במופע השלישי היה קרב ייחודי על כל התארים שבו אלוף ה-WWF קווין נאש והאלוף הביניבשתי שון מייקלס נלחמו מול אלופי הזוגות של ה-WWF, יוקוזונה ואואן הארט במיין איבנט, אבל זה רק השיג את אותו הביירייט כמו האין יור האוס הקודם, למרות ההבטחה הנדירה לחילוף תארים.
וינס נדחק לפינה. הוא ידע שהבטחה להחליף תואר תוכל למשוך צופים, אבל זה אמר להחליף את אחד מהאלופים שלו, וזה היה קשה. הוא לא התכוון לסיים את הכהונה בת השנה כמעט של קווין נאש בקרב זוגות באירוע משני, (תואר ה-WWF לא החליף ידיים באין יור האוס עד לפברואר 1997, וזה התבקש כיוון ששון מייקלס פינה את החגורה שבוע לפני האירוע וה-WWF נאלצו להכתיר אלוף חדש לקראת רסלמניה 13.) ולשכנע את שון להפסיד את החגורה שלו היה כאב ראש שיכול היה להסתדר בלעדיו. זה השאיר רק את תארי הזוגות, שהיו הקלים ביותר מכולם, אבל זה אמר שהקליק יחזיקו בכל התארים של ה-WWF והוא ידע שהמתאבקים יתעצבנו על זה.
במקום, החליט וינס לחזור לשיטות הישנות ולעבוד על הקהל, בכך שביצע אנגל בכל המופע עם אואן הארט שבמהלכו הוא נאלץ לצאת מהקרב כדי שיחליף אותו גיסו, דייבי בוי סמית'. כשאואן הגיע אל הקרב והפסיד עבור הצוות שלו, וינס יכול היה לבטל את התוצאה למחרת היום ברו, ולעצבן את המעריצים ששילמו על האירוע.
באין יור האוס 3 גם הייתה הבכורה באירוע של דמותו הדי חדשנית של דן ספייבי, וויילון מרסי. בהשראת דמותו של רוברט דה נירו, מקס קיידי, ב"פסגת הפחד" של מרטין סקרוסזה, ספייבי הקשוח גילם דמות אפלה ומאיימת. הוא התנהג כמו בייביפייס כשחייך ולחץ ידיים למעריצים, אבל הפך לאלים ומטורף בניגוד לתדמית הג'נטלמנית שלו. הוא דיבר כמעט בחידות עם קול שקט ומהפנט בעל מבטא דרומי, שמשך את הצופה בצורה שלא ראו מאז ג'ייק רוברטס, ודמותו של וויילון מרסי הייתה אחת מהדמויות היותר מוזרות ומשמעותיות שהציגו ה-WWF. הוא היה רחוק מהליצנים, העיסוקים וגיבורי העל של טיטאן, וסימן שהדברים עומדים להשתנות.
לרוע מזלו, ספייבי, שהיה כוכב בשנות השמונים, כבר קרס מבחינה פיזית. בימיו הצעירים הוא רץ בזירה בצורה חריגה עבור אדם בגובה שני מטרים, אבל הסגנון האתלטי והפיזי שלו בזירה יחד עם קריירת הפוטבול באוניברסיטת ג'ורג'יה גרמו לכאב עצום. עכשיו הוא זז הרבה יותר לאט והתקשה להיות בדרכים.
למרות זאת, רבים הופתעו שוויילון מרסי הפסיד בבכורה שלו באירועים לסאביו ווגה המידקארדר. החוק בטיטאן ובכל עולם ההיאבקות היה שהמתאבק החדש צריך לצבור קצת ניצחונות לפני שיוציא אובר את הכוכבים הגדולים, כך שכשיפסיד זה יהיה חשוב יותר. זה שישר ינצחו אותו אמר שתקופתו בטיטאן תהיה קצרה. לפני שהצליח ממש לפתח את האישיות שלו ולהשתמש בדמות הייחודית שלו, נאלץ ספייבי לצאת להפסקה באוקטובר, ובניגוד לאחרים בביזנס, הוא לא ניסה לחזור.
כששון מייקלס גנב את ההצגה באין יור האוס 2 מול ג'ף ג'ארט, זה הכעיס את ברט הארט. לא כי הוא קינא במייקלס או ביכולת שלו - הוא לא - לדעתו הוא היה פרפורמר טוב בדיוק כמו מייקלס. אלא שהארט התעצבן שבכלל לא היה בקארד, אחרי שנלחם בקרב הטוב ביותר במופע מול האקושי באירוע הראשון. כשהוא נחוש לפצות על כך וכשהוא רוצה להתעלות על מייקלס כדי שווינס יראה מי הסוס שיש להמר עליו, נשבע הארט להוציא קרב נהדר מול אויבם של הקליק קארל אולט באין יור האוס 3.
לפני הקרב, אחד מהמתאבקים מאחורי הקלעים התבדח בפני הארט שאפילו לו יהיה קשה להוציא קרב טוב משודד ים שתום עין.
"לא יהיה לי," הוא אמר בקרירות,
"אני ברט הארט." עם כמה שהתגובה תגרום לכמה לגלגל עיניים, היא הייתה צפויה: מעטים לקחו את העסק ברצינות כמו הארט. בתור בן של פרומוטר ומתאבק אגדי, סטו הארט, איש שחששו מיכולתו למתוח אנשים באחיזות שוט כואבות שבקושי ראו בהיאבקות מודרנית, גישתו והתנהגותו של ברט לא הפתיעו. הוא היה מאופק והתמקד בעבודתו, נחוש שהמשפט שהוא "הטוב ביותר שיש, הטוב ביותר שהיה והטוב ביותר שיהיה אי פעם," תהיה אמיתית ולא סתם סלוגן שימכור חולצות.
למזלו של 'ההיטמן', גם לאולט היה משהו להוכיח באותו הלילה. כמו הארט, הוא רצה להוציא קרב נהדר, בתחושה שזה ישפר את מעמדו עם וינס לאחר התקרית במונטריאול מול הקליק, שהתרחשה רק שבוע קודם לכן. כמו הארט, שורשיו של אולט היו בהיאבקות הקנדית, כשמתאבקים כמו אדוארד קרפנטייר, פאט פטרסון והאחים רוז'ו סללו את הדרך למתאבקים צרפתים-קנדים ב-WWF. אולט היה עוצמתי וקשה אבל בטוח בזירה, הוא היה בדיוק כמו הארט ואהב לעבוד ברצינות ולתת קרבות אמינים. באותו הלילה, הם היו יריבים מושלמים אחד לשני.
הארט לא ממש אהב את הסטוריליין שהכותבים של ווינס נתנו לו לקראת היריבות עם לאפיט, במהלכה שודד הים גנב את מעיל העור שלו והארט רצה אותו.
"זה היה פתטי. בטח הסטוריליין הכי גרוע בכל הקריירה שלי. למה שפשוט לא אקנה לי אחד אחר?" תהה אחר כך. באותו הזמן, תהה הארט כיצד בדיוק יוכל להפגין כעס שיבנה סיפור אמין בהתבסס על גניבה מעוררת רחמים.
אולט כבר היה בזירה כשהארט ניסה באופן נואש לעורר עניין בקרב ביניהם בפרומו חי מאחורי הקלעים. כשהוא עטוף במכנסיים כחולים ובמגפי עור בגובה הברך, עם שיער רטוב ורטייה שכיסתה את עין הזכוכית שלו, הוא נראה כמו הרשע התיאטרלי שרוב ההילים של וינס היו.
הארט נכנס לזירה, עטוי אווירה של ביטחון ונחישות, אבל דאג שהאנגל הגרוע ישפיע על תגובת הקהל. כשהוא מודאג שהקרב שלהם יתרחש מול קהל שקט, להארט הייתה תכנית. הוא ראה את שון מייקלס מבצע פלאנצ'ה מסוכנת אבל ממש מלהיבה מול ג'ף ג'ארט באין יור האוס ביולי, והתכוון לעשות גרסה משלו. הוא רצה להוכיח שכל מה ששון יכול לעשות הוא יכול היה לעשות באותה צורה, וגם להתחיל את הקרב במהירות.
כשלאפיט צעד ליד הזירה והתווכח עם המעריצים, הארט שיגר את עצמו החוצה בין החבלים העליון והאמצעי, ונחת על שודד הים במהלך שנודע כטופה. הוא היה מדהים, ומיד הפיח חיים בקרב. פתאום לאף אחד לא היה אכפת שהסיבה בגללה נלחמו הייתה טיפשית: הם רק רצו לראות ברול טוב.
הקרב המשיך כששני האנשים עבדו בצורה סטיפית. כל מהלך שלהם פגע במטרה. הם עבדו בבטחה אבל בעוצמה, ושניהם ידעו שמחר יהיה כואב. בנקודה אחת ביקש הארט מאולט לזוז כשירוץ אל הפינה, ואז צלל ברווח בין החבלים עם הכתף אל עמוד הזירה. היה זה מהלך מרשים שתמיד הביא תגובה, אבל במציאות הרעש המחליא בא מכך שהארט פגע בעמוד בידו. היה זה תכסיס שהוא השתמש בו הרבה, ועבור המעריצים זה הוסיף אלמנט סיכון להפסד שלו, כי עכשיו הוא התאבק עם יד אחת בלבד.
אבל הארט ידע שצריך יותר מזה. אחרי הכול, הוא היה אלוף עולם לשעבר פעמיים והיה אחד מהמתאבקים המובילים ב-WWF כבר ארבע שנים, ואילו דמותו של ז'אן פייר לאפיט הייתה עוד חדשה. המעריצים לא ראו אותם באותה רמה וציפו שהארט יחסל אותו בקלות, אבל לא ככה פעל ה'היטמן'. הוא רצה שלאפיט ייראה טוב, כי כשינצח אותו הוא ייראה עוד יותר טוב.
הארט ביקש מאולט לתפוס אותו בטייטס ולזרוק אותו שוב אל העמוד, ואז ביקש שיזרוק אותו לפינה כך שיוכל לרוץ אליה במהירות. זה היה עוד טריק שהארט השתמש בו במהלך השנים, ואחד מהאהובים עליו כי הוא פגע בפינה במהירות גבוהה ללא כאב רב חוץ משפשוף קטן מהחבל בידיו.
אפילו אז ברט לא גמר, כי הוא ידע שהאנגל שהקרב היה בנוי עליה היה כה חלש עד שהוא היה חייב ממש לחטוף כדי שייקחו את אולט ברצינות. הוא הרשה לעצמו להיזרק אל מדרגות הפלדה החלולות בחוץ, שהשמיעו רעש חזק, למרות שהרעש היה יותר חזק מהכאב.
כשהוא מסופק שדמותו נמצאת בצרות כדי שהמעריצים יעמדו מאחוריו, ויותר מכך, כדי שהם יתעניינו בקרב בגלל האפשרות המציאותית בה לאפיט ינצח, נתן הארט לאולט לשים אותו בצ'ינלוק כך שיוכל לנשום קצת בקרב. אולט היה מנופח, וכמו כל מכורי הכושר הוא התעייף בקלות. להארט לא היו כאלה בעיות והכושר שלו היה גבוה יותר מכמעט כולם בביזנס, אבל הוא ידע ששאר הקרב יהיה קשה אם לא ייתן לאולט לנוח, אז הוא ישב באחיזה וחיכה לשלב הבא בקרב.
אפילו בצ'ינלוק כשתנועתו מוגבלת ופרצופו חסום בזרועו השרירית של יריבו, ידע הארט שיוכל לשמור על הקהל מעוניין. הוא ידע שהבייביפייסים הכי טובים הם אלו שהראו רוח לחימה וסימנים שהם עדיין "חיים" בקרב, אז ניסה לבצע קאמבק, רק כדי שאולט ירביץ לו ויחזיר את האחיזה.
לאחר שנח והרגיש שהגיע הזמן להעלות את הרמה, עלה אולט לחבל העליון וקפץ בלגדרופ, אותה אחת איתה בטעות פגע בקווין נאש בשבוע שעבר. הקהל בסגינאו דאג להארט, וכשאולט עלה שוב על החבלים וניסה את הפינישר שלו, קאנונבול, הם עצרו את נשימתם. אבל כמתוכנן, הארט זז מהדרך, ואולט נחת בזירה כשגבו פוגע במזרן.
