הפחד להחמיץ: למה נדמה שכולם נהנים חוץ מאיתנו

לתחושה הזו יש שם: הפחד להחמיץ, או באנגלית FOMO. זו תחושה של חרדה או אי שקט מכך שאחרים חווים משהו מתגמל, בלעדינו.

למה זה קורה

בני אדם הם יצורים חברתיים, ולהיות חלק מהקבוצה היה חשוב מאוד להישרדות. לכן, אנחנו רגישים לסימנים שאנחנו בחוץ.

הרשתות החברתיות מגבירות את התחושה: הן מציגות רגעים נבחרים ומעוצבים מחיי אחרים, ואנחנו משווים אותם לחיים שלנו כפי שהם, עם השעמום והעייפות.

מחקרים קשרו את הפחד להחמיץ לשימוש רב יותר ברשתות, ולתחושות של חוסר סיפוק. כיוון הקשר לא תמיד ברור: ייתכן שהפחד מוביל לשימוש, ושהשימוש מגביר את הפחד.

להוריד את הווליום

לזהות את התחושה: כשהיא עולה, לקרוא לה בשם. "זה פומו" כבר יוצר מרחק.

לזכור שזו תמונה חלקית: אף אחד לא מעלה את הרגעים המשעממים, הוויכוחים או הלילות בלי שינה.

לצמצם חשיפה: לכבות התראות, לקבוע זמנים בלי רשתות, או להפסיק לעקוב אחרי חשבונות שמעוררים השוואה.

להתמקד במה שיש: לשאול "מה אני רוצה לעשות עכשיו?" במקום "מה עושים אחרים?". בחירה מודעת מחליפה תגובה.

לבחור, לא לרדוף

אי אפשר להיות בכל מקום. כל בחירה היא גם ויתור, וזה לא כישלון אלא חלק מהחיים. מי שמכיר את סדרי העדיפויות שלו, חש פחות צורך לרדוף אחרי כל דבר.

פומו בעבודה ובכסף

הפחד להחמיץ לא מוגבל למסיבות. הוא מופיע גם בקריירה, כשנדמה שכולם מתקדמים מהר יותר, ובכסף, כשכולם מדברים על השקעה חמה. במקרים כאלה, הפחד עלול להוביל להחלטות פזיזות.

כלל פשוט עוזר: לחכות יום לפני החלטה שנולדה מתחושה שכולם כבר שם. אם הרעיון עדיין נראה טוב למחרת, אפשר לבדוק אותו לעומק.

והכי חשוב: לזכור שהחיים של אחרים, כפי שהם נראים ברשת, הם רק חלון קטן. בחוץ, גם להם יש ימים משעממים.

כדאי גם לשאול חבר קרוב אם הוא מכיר את התחושה. לעיתים קרובות מגלים שהיא משותפת כמעט לכולם, וזה לבדו מרגיע.

וכשהפחד להחמיץ מלווה בחרדה, בבדידות או בעצב מתמשכים, כדאי לדבר עם איש מקצוע.

ולהפסקה מהמסכים: סופ"ש בלי מסכים: איך עושים הפסקה דיגיטלית שבאמת מחזיקה.

עוד בסדרה: זמן לבד: למה הוא לא בדידות, ואיך נהנים ממנו | להישאר סקרנים: למה סקרנות טובה לנו בכל גיל

גם אתם מכירים את הפומו? ספרו בפורום אנשים ואינטרנט או בפורום הפסיכולוגית.