דריה שיפילובה הייתה בת 28. היא אושפזה ב-29 בספטמבר עם דלקת ריאות קשה ומתה בלילה שבין 1 ל-2 באוקטובר. מאז, בשלחוב שבסיביר, סגרו מחלקות בבית החולים ועצרו קבלה ושחרור של מטופלים בחלק מהאגפים. המרפאה בעיר ממשיכה לעבוד.
כ-197 בני אדם אותרו כמי שבאו איתה במגע, ו-189 מהם הועברו להשגחה במוסדות רפואיים.
שיפילובה עבדה במכון לחקר הדבר באירקוטסק. המכון הוקם ב-1934 כדי לעצור בדיוק מחלה כזו, ובהמשך גם כולרה וגחלת (אנתרקס). על הדרך שבה נדבקה מסתובבות שלוש גרסאות. לפי אחת, ב-25 בספטמבר נשברה בידיה מבחנה עם החיידק. שתי האחרות מדברות על נסיעת עבודה לבוריאטיה או על חזרה מתאילנד. אף אחת מהן לא קיבלה אישור רשמי.
גם הניסוח הרשמי השתנה. ראש בוריאטיה כתב תחילה שהיא מתה מדבר, ואחר כך תיקן ל״ייתכן״. מושל אירקוטסק דיבר רק על ״זיהום מסוכן במיוחד״, ושם המחלה לא הופיע בהודעה.
בשטח זה נראה רציני. נפתחה חקירה פלילית בחשד להפרת כללי בטיחות שגרמה למוות. ראש רשות הבריאות הרוסית הגיעה ממוסקבה לישיבת חירום. אירועים ציבוריים באירקוטסק בוטלו, תושבים ראו ברחובות אנשים בחליפות מגן, ומסכות חולקו בגני ילדים. עיריית באיקלסק פרסמה אזהרה מנסיעה לשלחוב ומחקה אותה כעבור כשעתיים. בבתי המרקחת נוצר תור לאנטיביוטיקה.
כותרות כאלה מעוררות בעיקר שאלות. מי שרוצה לדבר עליהן, וגם על הדרכים לשמור על הבריאות בלי להיגרר לפאניקה, ימצא שיחה פתוחה בפורום דיאטות ואורח חיים בריא.
שלוש צורות, חיידק אחד
החיידק נקרא ירסיניה פסטיס, על שם הרופא אלכסנדר ירסן, שזיהה אותו בהונג קונג ב-1894, בזמן התפרצות של המחלה שם. הוא חי בטבע אצל מכרסמים קטנים ובפרעושים שלהם, וסוג המכרסם משתנה מאזור לאזור. בגלל זה הדבר מעולם לא נעלם, גם אחרי שהפך לנדיר. אותו חיידק עמד מאחורי המוות השחור בין 1346 ל-1353. באירופה מתו אז, לפי ההערכות, בין רבע ל-60% מהאוכלוסייה.
| צורה | איך נדבקים | בלי טיפול |
|---|---|---|
| בובונית | עקיצת פרעוש או מגע עם מכרסם, נשארת בבלוטות הלימפה | תמותה של 30% עד 60% |
| ריאתית | גם בנשימה, מאדם לאדם | קטלנית תמיד, לעיתים תוך 18 עד 24 שעות |
| ספטית | החיידק מתרבה במהירות בזרם הדם | קטלנית תמיד |
המספר הגבוה של האנשים במעקב קשור לקצב של הצורה הריאתית. תקופת הדגירה (הזמן מההדבקה עד הופעת המחלה) של הדבר היא יום עד שבעה ימים, אבל בדבר ריאתי היא יכולה להיות קצרה כמו 24 שעות. בלי טיפול החולה יכול למות תוך 18 עד 24 שעות מהופעת התסמינים. לכן לא מחכים לחום. הנוהל המקובל למי שהיה במגע קרוב עם חולה בדבר ריאתי הוא שבוע של אנטיביוטיקה מונעת, גם כשהוא מרגיש מצוין. הטיפול עצמו נשען על תרופות ותיקות, כמו ג׳נטמיצין ותרופות ממשפחת הפלואורוקינולונים (סוגי אנטיביוטיקה), ואפשר לטפל בהצלחה אם מתחילים מוקדם.
בין 2019 ל-2025 דיווחו עשר מדינות על קרוב ל-4,000 מקרים חשודים, רובם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובמדגסקר. המקרה הרוסי האחרון שתועד היה ב-2016: ילד בן עשר באלטאי, אחרי שפשט עור של מרמיטה, והחלים כי הטיפול הגיע בזמן.
197 במעקב אינם 197 חולים. ההודעה הרשמית אמרה שהבדיקות יצאו שליליות, בלי סימני מחלה, וטענות על תסמינים אצל חלק מהמאושפזים נשארו בלי אימות. פרט אחד שווה לזכור: המכון באירקוטסק יושב תחת אותה רשות שמנהלת עכשיו את הבלימה.
