מסטיק נחשב לאחד המוצרים התמימים במדף שליד הקופה. אבל בשנים האחרונות הוא הצטרף לרשימה הארוכה של מוצרים שנבדקים בהקשר של מיקרופלסטיק, חלקיקים זעירים שכבר נמצאו במים, במזון ובגוף האדם. במדינת ניו ג'רזי שבארצות הברית הוגשה הצעת חוק שמבקשת לחייב תחילה סימון של מוצרים כאלה, ובהמשך לאסור את מכירתם.
ההצעה, שנקראת 'החוק להגנה מפני מיקרופלסטיק', הוגשה בבית הנבחרים של המדינה בידי שתי חברות בית, אחת מהן רופאה, והועברה לוועדה לאיכות הסביבה ולפסולת. הצעה זהה הוגשה גם בסנאט של המדינה. מדובר בשלב מוקדם בלבד של החקיקה, וההצעה עדיין לא אושרה.
מה ההצעה כוללת
ההצעה בנויה בשלבים. מיקרופלסטיק מוגדר בה כחלקיק פלסטיק בגודל של עד 5 מילימטרים, והיא חלה על מוצרי ניקוי, מוצרי קוסמטיקה ומוצרים שעלולים להיבלע, ובהם מסטיק, אם הוסף להם מיקרופלסטיק במכוון או שהם עלולים לייצר אותו. כמויות זעירות שלא ניתן להימנע מהן מוחרגות. ההצעה כוללת גם תקציב של 3 מיליון דולר ליישום.
| שלב | מה נדרש לפי ההצעה |
|---|---|
| שנה אחרי כניסת החוק לתוקף | סימון המוצרים |
| שנתיים אחרי | הצהרה מפורשת, באנגלית ובספרדית, שהמוצר מכיל מיקרופלסטיק |
| שלוש שנים אחרי | איסור מכירה של המוצרים שעליהם חל החוק |
| חריג | כמויות זעירות שלא ניתן להימנע מהן |
ההצעה נשענת בין היתר על מחקר ראשוני מאוניברסיטת UCLA, שהוצג בכנס של האגודה האמריקאית לכימיה (ACS) ב-2025 ופורסם בכתב עת מדעי. החוקרים בדקו חמישה סוגי מסטיק סינתטי וחמישה סוגים טבעיים. אדם אחד לעס שבע חתיכות מכל סוג במשך ארבע דקות, וכל חצי דקה נלקחה ממנו דגימת רוק. ניסוי נוסף בחן לעיסה ממושכת של 20 דקות.
לפי הממצאים, בממוצע השתחררו כ-100 חלקיקי מיקרופלסטיק לכל גרם מסטיק, ובחלק מהדגימות יותר מ-600. לפי חישוב החוקרים, חתיכה במשקל 2 עד 6 גרם עשויה לשחרר עד כ-3,000 חלקיקים, ומי שלועס 160 עד 180 מסטיקים בשנה עשוי לבלוע כ-30,000 חלקיקים. כבר בשתי הדקות הראשונות יצאו רוב החלקיקים, ועד הדקה השמינית יצאו 94 אחוז מהם. ההסבר הוא שחיקה מכנית בזמן הלעיסה, ולא פעולה של אנזימים.
הידעת?
מהו 'בסיס לעיסה'?
בסיס הלעיסה הוא החומר שנותן למסטיק את המרקם הגמיש שאינו נמס בפה. במסטיקים המכונים טבעיים הוא מבוסס על שרפים של עצים, כמו צ'יקל, ובמסטיקים סינתטיים על פולימרים שמקורם בנפט. ברשימת הרכיבים הוא מופיע בדרך כלל בשם כללי בלבד, בלי פירוט של מה שיש בו.
אחד הממצאים המפתיעים היה שבשני סוגי המסטיק נמצאו אותם סוגי פולימרים: פוליאולפינים, PET, פוליאקרילאמידים ופוליסטירנים. כלומר, גם מסטיק שמשווק כטבעי לא היה נקי ממיקרופלסטיק בבדיקה הזאת. המחקר הוגדר כמחקר ראשוני, והשיטה זיהתה רק חלקיקים בגודל של 20 מיקרומטר ומעלה, כך שחלקיקים קטנים יותר לא נספרו.
מה אפשר לעשות בינתיים
חשוב לשים את הדברים בפרופורציה. מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מציין שלפי המידע המדעי הנוכחי, אין הוכחה שהכמויות של מיקרופלסטיק שנמצאות במזון פוגעות בבריאות. מצד שני, המחקר בתחום עדיין צעיר. למי שרוצה לצמצם חשיפה, יש כמה צעדים פשוטים.
- ללעוס חתיכה אחת זמן ארוך יותר במקום להחליף חתיכות לעיתים קרובות, כי רוב החלקיקים משתחררים בדקות הראשונות.
- להשליך מסטיק לפח ולא לרחוב, כדי שלא יהפוך למקור לזיהום בסביבה.
- לזכור שללעיסה יש גם יתרון: איגוד רופאי השיניים האמריקאי (ADA) מציין שלעיסת מסטיק ללא סוכר במשך 20 דקות אחרי ארוחה עוזרת למנוע עששת.
- לא להסתמך על התווית 'טבעי' כערובה להיעדר מיקרופלסטיק, לפחות לפי הממצאים הראשוניים.
המסטיק הוא רק מקור אחד מני רבים, והמחקר בוחן כיום גם דרכים להפחית את כמות הפלסטיק שנשארת בגוף. דוגמה לכך היא ניסוי שבחן את השפעת הסיבים התזונתיים על ננופלסטיק בגוף, שנערך בעכברים.
האם הממצאים ישנו את הרגלי הלעיסה שלכם? שתפו בפורום שמירת הטבע ואיכות הסביבה, ועל הרגלי תזונה בריאים מדברים בפורום דיאטות ואורח חיים בריא.
