כמעט בכל בית בישראל יש רגע כזה: ערב חג, כוס יין על השולחן, ובן או בת ה־15 שואלים אם גם הם יכולים לטעום. יש הורים שמסרבים בתוקף, יש כאלה שמוזגים לגימה סמלית, ויש מי שמגיעים למסקנה רחבה יותר: אם הילדים ממילא ישתו במסיבות, עדיף שילמדו לשתות "נכון" בבית, תחת השגחה. הגישה הזאת מוכרת היטב גם במדינות רבות בעולם, ובשנים האחרונות היא שוב עולה לדיון בקרב הורים שמחפשים דרך ביניים בין איסור מוחלט לבין העלמת עין.
הרעיון נשמע הגיוני. ההורים יודעים מה הילד שותה, כמה ועם מי, והאלכוהול מאבד את הקסם של הפרי האסור. אבל מה אומר המחקר? ומה אומר החוק בישראל על הורה שמגיש בירה לבן 16 במסיבת יום הולדת בחצר? התשובות מורכבות יותר ממה שנדמה, והן שוות היכרות לפני שמחליטים מה הכלל בבית.
מה המספרים אומרים על בני נוער בישראל
המקור המרכזי לנתונים על שתייה בקרב בני נוער בישראל הוא הסקר הבין־לאומי על התנהגויות בריאות של תלמידים, שנערך בישראל מאז אמצע שנות התשעים, במקביל לעשרות מדינות באירופה ובצפון אמריקה. לפי ממצאי הסקר, שיעור התלמידים שדיווחו על שתייה מופרזת, כלומר חמש מנות או יותר בתוך כמה שעות לפחות פעם אחת בחודש שקדם לסקר, עלה בחדות בשנות התשעים והאלפיים והגיע לכ־20.6% ב־2009. באותן שנים ישראל דורגה במקומות הגבוהים בין המדינות שהשתתפו בסקר.
בעקבות הנתונים האלה הופעלה תוכנית לאומית רחבה לצמצום שתייה בקרב צעירים, בתיאום הרשות הלאומית למאבק בסמים ובאלכוהול, שכללה חקיקה ואכיפה, קמפיינים, תוכניות בבתי הספר והתערבויות בקהילה. השיעור ירד בהדרגה, ולפי פרסומים שונים של צוות המחקר הגיע בסוף העשור הקודם לכ־6% עד 7%. בתקופת הסגרים הוא ירד עוד, לכ־5%.
אלא שאחרי החזרה לשגרה המגמה התהפכה. בסקר שנערך אחרי הסרת המגבלות דווח על כ־12.5%, ובסקר העדכני יותר על כ־13% מהתלמידים. השיעור גבוה יותר אצל בנים מאשר אצל בנות, וגבוה יותר בחינוך היהודי, כ־17%, לעומת כ־6% בחינוך הערבי. כ־16% מהתלמידים דיווחו שהשתכרו אי פעם, וכ־10% שהשתכרו לפחות פעם אחת בחודש האחרון. רוב בני הנוער שטעמו אלכוהול עשו זאת לראשונה בגיל 14 ומעלה, אבל כ־14% מהם טעמו בגיל 11 או לפני כן.
הידעת? מה זה סקר HBSC?
זהו סקר בין־לאומי על התנהגויות בריאות של ילדים ובני נוער בגיל בית הספר, שנערך בשיתוף ארגון הבריאות העולמי בעשרות מדינות. בישראל הוא מתבצע בקרב עשרות אלפי תלמידים ובוחן בין היתר שתייה, עישון, אלימות ורווחה נפשית. מכיוון שהשאלות זהות בין המדינות ובין השנים, אפשר להשוות מגמות לאורך עשורים.
הנתונים האלה חשובים לוויכוח על "שתייה בבית", כי הם מראים שהתנהגות בני נוער סביב אלכוהול אינה גזירת גורל. היא עולה ויורדת לפי מדיניות, אכיפה, נורמות חברתיות ומה שקורה בחיים של הצעירים. ההורים הם חלק מהמשוואה הזאת.
מה החוק בישראל אומר
בישראל אסור למכור משקה משכר למי שטרם מלאו לו 18. האיסור קבוע בחוק העונשין וחל על חנויות, פיצוציות, ברים ומסעדות. מוכר שמכר אלכוהול לקטין צפוי לעונש של עד שישה חודשי מאסר, ובעל עסק או עובד שמכרו לקטין יצטרכו להוכיח שהקטין הציג להם תעודה שלפיה הוא בגיר. עידוד או שידול של קטין לשתות הם עבירה בפני עצמה, שהעונש עליה עד שלושה חודשי מאסר.
החוק מתייחס גם לאספקה שלא דרך מכירה. מי שמספק משקה משכר לקטין או קונה עבורו במקום ציבורי, שלא בנוכחות ההורה או האחראי עליו ובהסכמתו, ושלא בחוג המשפחה, עובר עבירה. בנוסף, שוטר רשאי לתפוס או להשמיד אלכוהול שקטין שותה או מתכוון לשתות במקום ציבורי או ברכב, כשהוא אינו בנוכחות האחראי עליו ובהסכמתו או בחוג משפחתו.
המשמעות המעשית היא שהחוק בישראל מבחין בין שתייה בהקשר משפחתי לבין שתייה בחוץ, בלי מבוגר אחראי. כוס יין בארוחת חג בבית אינה עבירה. מבוגר שקונה ארגז בירה לחבורת בני 16 שנפגשים בפארק, לעומת זאת, עלול למצוא את עצמו מול כתב אישום. מעבר לשאלה המשפטית, ההבחנה הזאת לא עונה על השאלה החינוכית: האם זה בכלל רעיון טוב.
הוויכוח: "עדיף שילמדו לשתות בבית"
הטיעון בעד שתייה מבוקרת בבית נשען על כמה הנחות. הראשונה היא שאיסור מוחלט הופך את האלכוהול למושך יותר. השנייה היא שהורים יכולים ללמד "תרבות שתייה": לגימה עם אוכל, בכמות קטנה, בלי להשתכר. השלישית היא שעדיף שהילד יתנסה מול עיני ההורים ולא לבד, עם חברים, בלי מושג מה הגוף שלו מסוגל לשאת. הגישה הזאת מזוהה לעתים עם תרבויות ים־תיכוניות, שבהן יין הוא חלק מהשולחן המשפחתי.
הבעיה היא שהמחקר אינו תומך בהנחות האלה בצורה ברורה. אחד המחקרים הבולטים בתחום הוא מעקב אוסטרלי ארוך, שפורסם בכתב עת רפואי לבריאות הציבור. החוקרים עקבו במשך כשש שנים אחרי 1,927 בני נוער והוריהם, מגיל ממוצע של כ־13 ועד סוף התיכון, ובדקו מאיפה הצעירים מקבלים אלכוהול ומה קורה להם בהמשך.
הממצאים היו חד־משמעיים יחסית. בני נוער שקיבלו אלכוהול רק מההורים היו בסיכוי גבוה בערך פי 2.5 לדווח על שתייה מופרזת בשנה שאחר כך, בהשוואה למי שלא קיבלו אלכוהול כלל. גם הסיכוי לנזקים הקשורים לאלכוהול, כמו פציעה, ריב או בעיה בלימודים, ולתסמינים של הפרעת שימוש באלכוהול, היה גבוה בערך פי 2.5. מי שקיבלו אלכוהול ממקורות אחרים, כמו חברים, היו בסיכון גבוה עוד יותר. וממצא חשוב נוסף: אספקה מההורים הכפילה את הסיכוי שבהמשך הנער יקבל אלכוהול גם ממקורות אחרים.
החוקרים סיכמו שאין עדות לכך שאספקת אלכוהול מההורים מגינה על הילדים מפני שתייה מזיקה. מאמר מערכת שליווה את המחקר הוסיף כמה הסתייגויות: מדובר במחקר תצפיתי, שאינו מוכיח סיבה ותוצאה, וייתכן שהורים שבוחרים לתת אלכוהול שונים בדרכים שלא נמדדו. ובכל זאת, הוא מגדיר את הראיות כמצטברות, גם אם לא שלמות, ובכיוון אחד.
המחקר גם תיאר איך זה נראה בפועל. בגיל 13 כ־15% מבני הנוער קיבלו אלכוהול מההורים, ובגיל 18 כבר כ־57%. לרוב ההקשר היה אירוע משפחתי, והכמות המרבית הייתה בדרך כלל עד שתי מנות. כלומר, גם אספקה "מתונה" ו"משפחתית" לא נמצאה מגינה.
ראוי לציין שהתמונה אינה אחידה לגמרי. מחקרים מוקדמים יותר, כולל של אותו צוות, מצאו שבני נוער שקיבלו אלכוהול מההורים שתו פחות מאלה שהשיגו אותו מחברים, והיו מחקרים שלא מצאו קשר מובהק לשתייה מופרזת. ההבדלים נובעים בין היתר מאורך המעקב, מהגדרת השתייה המופרזת ומהשאלה עם מי משווים. אבל במחקרי המעקב הארוכים והמבוקרים יותר, ההנחה שהבית "מחסן" את הילד מפני שתייה מסוכנת לא קיבלה תמיכה.
למה הגיל משנה
גוף ומוח של מתבגר אינם גרסה קטנה של גוף ומוח בוגרים. המוח ממשיך להתפתח לאורך גיל ההתבגרות ואף מעבר לו, ובמיוחד האזורים שאחראים על שיפוט, תכנון ובלימת דחפים. מחקרים קשרו התחלת שתייה בגיל צעיר לסיכון גבוה יותר לבעיות שתייה בהמשך החיים, אם כי גם כאן קשה להפריד בין השפעה ישירה של האלכוהול לבין גורמים אחרים.
יש גם סיכונים מיידיים. אצל בני נוער, משקל גוף נמוך יחסית וחוסר ניסיון עלולים להוביל להרעלת אלכוהול גם בכמויות שנראות קטנות. שתייה קשורה לתאונות, לנפילות, לאלימות ולמצבים שבהם הצעירים מאבדים שליטה על מה שקורה להם. ארגון הבריאות העולמי מדגיש שאין רמת שתייה שנחשבת בטוחה לבריאות, וזה נכון שבעתיים לגוף צעיר.
הידעת? מהי שתייה מופרזת?
שתייה מופרזת, שנקראת גם שתיית אביסה, היא שתייה של כמות גדולה בזמן קצר. בסקרי בני הנוער בישראל ההגדרה היא חמש מנות או יותר בתוך כמה שעות. הסכנה בה אינה רק בהשתכרות עצמה, אלא בעלייה מהירה של ריכוז האלכוהול בדם, שעלולה להוביל להרעלה.
זו גם הסיבה שחשוב להבחין בין טעימה סמלית בקידוש או בארוחת חג לבין "ללמד לשתות". לגימה מכוס היין בשולחן החג היא חלק ממסורת של רבים, והיא אינה דומה לאירוח קבוע של בירות לחבורת נערים. המחקר לא בדק טקסים דתיים בנפרד, אבל המסר שלו ברור: ככל שהאלכוהול זמין יותר לבני נוער, גם בבית, כך גדל הסיכוי לשתייה בעייתית.
מה כן עובד: מה שהורים יכולים לעשות
החדשות הטובות הן שלהורים יש השפעה רבה, רק לא דרך הבקבוק. מחקרים על גורמי הגנה מצביעים שוב ושוב על כמה דברים: כללים ברורים ועקביים, ידיעה איפה הילד נמצא ועם מי, קשר חם ופתוח, והתנהגות אישית שמשמשת דוגמה. הורים ששותים בעצמם במתינות ולא מציגים שכרות כבידור משדרים מסר שקשה להעביר במילים.
- להגדיר כלל ברור. לפני מסיבה או טיול שנתי, לומר במפורש מה הציפייה. כלל אחיד, שאינו משתנה מערב לערב, קל יותר לכבד.
- לדבר מוקדם. השיחה על אלכוהול צריכה להתחיל לפני שהילד נחשף, ולא אחרי הפעם הראשונה שחזר שיכור.
- להציע "קו חם" הביתה. להבטיח שאם משהו משתבש, אפשר להתקשר ולבקש איסוף, והשיחה על מה שקרה תהיה למחרת, בלי צעקות באותו לילה.
- לא לספק אלכוהול למסיבות. גם כשנדמה שזה "יותר בטוח", אירוח של שתייה לבני נוער מגדיל את הזמינות ועלול גם להיות עבירה.
- להכיר את ההורים האחרים. תיאום בין הורים בכיתה על כללים דומים מוריד את הלחץ החברתי "אבל אצל כולם מותר".
- להכיר סימני הרעלה. הקאות חוזרות, בלבול, נשימה איטית או חוסר תגובה מחייבים פנייה מיידית למד"א. אסור להשאיר נער שיכור לישון לבד.
- לשים לב לשינויים. ירידה בלימודים, החלפת חברים או הסתרה עשויות להעיד על בעיה, ושווה להתייעץ עם יועצת בית הספר או עם גורם מקצועי.
הורים שמתלבטים איך לנהל את השיחה הזאת יכולים להתייעץ עם הורים אחרים בפורום הורים למתבגרים ובפורום בית ספר להורים בתפוז. מי שחושש שהשתייה כבר הפכה לבעיה ימצא תמיכה בפורום התמכרויות. ובתפוז נכתב גם על איך מדברים עם מתבגרים ושומרים על קשר כשהדלת נטרקת.
השיחה עצמה: איך מדברים בלי הטפה
מתבגרים מזהים הטפה מקילומטרים. שיחה שמתחילה ב"אני לא רוצה לשמוע שאתה שותה" נגמרת בדרך כלל מהר. שאלות פתוחות עובדות טוב יותר: מה קורה במסיבות של השכבה, מה עושים כשמישהו משתכר, האם קרה פעם שהרגישו לחץ. ההקשבה לתשובות מלמדת את ההורה הרבה על העולם של הילד, ומלמדת את הילד שאפשר לדבר.
כדאי גם להיות כנים לגבי המחקר. אין צורך להפחיד. אפשר להסביר שההורים שקלו את רעיון ה"שתייה בבית" ובדקו מה ידוע, ושהמסקנה היא שהאלכוהול מחכה בסבלנות לגיל 18. כשנער מבין את ההיגיון מאחורי הכלל, הוא נוטה פחות לראות בו שרירות לב.
ולבסוף, חשוב לזכור שגם אם הכלל נשבר, הקשר הוא הנכס העיקרי. נער שיודע שיכול להתקשר הביתה בשתיים בלילה כשחבר מקיא בפארק הוא נער בטוח יותר, גם אם באותו ערב לא עמד בכללים.
איך אתם נוהגים בבית: לגימה בחג, איסור מוחלט או משהו באמצע? ספרו לנו בתגובות.
