פתאום צריך משקפי קריאה: מה קורה לעיניים אחרי 40 ואילו פתרונות יש

זה מתחיל ברגע קטן ומעט מביך. התפריט במסעדה נראה מטושטש, ההוראות על אריזת התרופה כתובות באותיות זעירות מדי, והיד מרחיקה את הטלפון עוד ועוד, עד שהזרוע כבר לא מספיק ארוכה. מי שתמיד התגאה בראייה מצוינת מגלה פתאום, אי שם אחרי גיל 40, שהוא צריך משקפי קריאה. התופעה הזאת נקראת פרסביופיה, ובעברית לעתים "רוחק ראייה של גיל מבוגר" או פשוט "עיניים של גיל 40".

החדשות הפחות טובות הן שזה קורה כמעט לכולם. החדשות הטובות הן שיש היום מגוון רחב של דרכים להתמודד עם זה: ממשקפי קריאה פשוטים, דרך עדשות מולטיפוקליות ועדשות מגע, ועד טיפות עיניים וניתוחים. לכל אחת מהאפשרויות יתרונות, מגבלות ומחיר, והבחירה תלויה באורח החיים, בבריאות העין ובמה שהאדם מוכן לקבל בתמורה.

מה קורה לעין אחרי 40

כדי לראות היטב מקרוב, העדשה הטבעית שבתוך העין צריכה לשנות את צורתה ולהתעבות. התהליך הזה, שנקרא התאמה או אקומודציה, נשען על גמישות העדשה ועל שריר קטן שסביבה. עם השנים העדשה מתקשה ומאבדת מהגמישות שלה, וכך היכולת למקד עצמים קרובים נחלשת בהדרגה.

לפי ארגוני רפואת העיניים, התסמינים מופיעים בדרך כלל זמן קצר אחרי גיל 40. הסימן המוכר הוא הצורך להרחיק ספר או טלפון כדי לקרוא. לצדו מופיעים לעתים מאמץ בעיניים, כאבי ראש אחרי קריאה או עבודה ממושכת מקרוב, וצורך באור חזק יותר. התופעה ממשיכה להחמיר בהדרגה, ולפי גופי בריאות העין היא בדרך כלל מפסיקה להחמיר סביב גיל 65.

חשוב להבחין בין פרסביופיה לבין רוחק ראייה רגיל, שנובע ממבנה העין ויכול להופיע גם אצל ילדים. אצל מי שיש להם קוצר ראייה, המצב מעט שונה: לעתים הם מגלים שקל להם יותר לקרוא כשהם מסירים את המשקפיים. זה לא סימן לכך שהראייה השתפרה, אלא שילוב של שני מצבים שונים.

הפתרונות הפשוטים: אור, גופן ומשקפי קריאה

בשלבים הראשונים, צעדים פשוטים יכולים לעזור. הגדלת הגופן בטלפון ובמחשב, תאורה טובה יותר בזמן קריאה והרחקה קלה של החומר הם לעתים כל מה שצריך בהתחלה. אבל ברוב המקרים, בתוך כמה שנים, מגיע הרגע של משקפי הקריאה.

משקפי קריאה מוכנים, שנמכרים בבתי מרקחת ובחנויות, הם פתרון זול ונגיש למי שראייתו לרחוק תקינה ושתי העיניים דומות זו לזו. הם מגיעים בדרגות שונות, וכדאי לבחור דרגה נמוכה שעדיין מאפשרת לקרוא בנוחות. אבל יש להם מגבלות: הם אינם מתקנים צילינדר, כלומר אסטיגמטיזם, ואינם מתאימים כשיש הבדל משמעותי בין העיניים. וחשוב מכך, הם אינם תחליף לבדיקת עיניים.

הכלל המקובל אצל רופאי עיניים הוא שמגיל 40 כדאי לעבור בדיקה מקיפה, גם אם הסיבה היחידה היא קושי בקריאה. הבדיקה מאפשרת לגלות בזמן מצבים כמו גלאוקומה, שבשלביה הראשונים אינה גורמת לתסמינים. הורדת המשקפיים מהמדף בבית המרקחת אינה צריכה להחליף את הבדיקה הזאת.

מולטיפוקל, ביפוקל ועדשות מגע

מי שכבר מרכיב משקפיים לרחוק עומד בפני בחירה: להחזיק שני זוגות ולהחליף ביניהם, או לעבור לעדשה אחת שמתקנת כמה מרחקים. עדשות ביפוקליות, עם קו ברור שמפריד בין החלק העליון לרחוק לבין החלק התחתון לקריאה, הן הפתרון הוותיק. עדשות מולטיפוקליות, שנקראות גם פרוגרסיביות, עוברות בהדרגה בין המרחקים בלי קו נראה.

העדשות המולטיפוקליות נוחות מאוד אחרי תקופת הסתגלות, אבל הן דורשות לימוד. בהתחלה יש מי שמרגישים סחרחורת קלה או טשטוש בשולי העדשה, וצריך ללמוד להזיז את הראש ולא רק את העיניים. ההסתגלות אורכת בדרך כלל כמה ימים עד כמה שבועות. איכות העדשה, ההתאמה למסגרת והמדידה המדויקת של מיקום האישונים משפיעות מאוד על התוצאה. מדריך מפורט על השיקולים האלה אפשר למצוא בכתבה מה כדאי לבדוק לפני שבוחרים עדשות למשקפיים.

גם עדשות מגע יכולות לעזור. אפשרות אחת היא עדשות מגע מולטיפוקליות, שמשלבות כמה אזורי מיקוד באותה עדשה. לפי ארגוני רפואת עיניים, הן עשויות לספק ראייה פחות חדה מעדשות רגילות. אפשרות אחרת היא מונוויז'ן: עין אחת מתוקנת לרחוק והשנייה לקרוב, והמוח לומד לבחור ביניהן. רבים מסתגלים לכך היטב, אבל אצל חלק מהאנשים יש פגיעה בתפיסת העומק. ההתאמה של עדשות מגע לפרסביופיה מורכבת יותר מהתאמה רגילה ודורשת לעתים כמה ניסיונות.

טיפות עיניים: מה הן עושות ומה לא

בשנים האחרונות אושרו בכמה מדינות טיפות עיניים במרשם לטיפול בפרסביופיה. הטיפות מבוססות על חומרים כמו פילוקרפין, ובחלק מהמדינות גם אצקלידין, שמכווצים את האישון. אישון קטן יותר מגדיל את עומק המיקוד, בדומה למצלמה שבה צמצם קטן משאיר יותר מהתמונה בפוקוס.

יש גם שאלה של ציפיות. הטיפות אינן מחזירות את העין לגיל 30, והתוצאה משתנה מאדם לאדם. אצל חלק מהמשתמשים השיפור מספיק לקריאת הודעות בטלפון או תפריט במסעדה, אבל לא לקריאה ממושכת של ספר באור חלש. יש מי שמשלבים: טיפות לאירועים או לימים מסוימים, ומשקפי קריאה לשגרה.

ההשפעה זמנית. לפי מקורות רפואיים, טיפות הפילוקרפין מתחילות לפעול בתוך כרבע שעה ופועלות כשש שעות, ואצקלידין עשוי להחזיק עד כעשר שעות. צריך להשתמש בהן מדי יום, והן מתאימות בעיקר למי שהפרסביופיה שלו קלה עד בינונית. הן אינן עוצרות את התהליך, אלא רק מקלות עליו בזמן שהן פועלות.

לטיפות יש גם תופעות לוואי. ארגוני רפואת העיניים מונים צריבה, אדמומיות, כאבי ראש וראייה חלשה יותר בחושך, ולכן נדרשת זהירות בנהיגה בלילה. אצל מי שיש לו קטרקט בשלב מוקדם הן עלולות להחמיר את הראייה, ובמקרים נדירים דווח על היפרדות רשתית. מכאן שאין להשתמש בהן בלי בדיקה ומרשם. מי שמתעניינים באפשרות הזאת צריכים לברר עם רופא עיניים אם היא זמינה ומתאימה להם.

ניתוחים: למי זה מתאים

למי שרוצים להיפטר ממשקפי הקריאה לגמרי יש גם אפשרויות ניתוחיות, אבל הן אינן מתאימות לכל אחד. האפשרות הנפוצה היא לייזר בשיטת מונוויז'ן, שבה עין אחת מתוקנת לרחוק והשנייה לקרוב. ההמלצה המקובלת היא לנסות קודם מונוויז'ן בעדשות מגע, כדי לוודא שהמוח מסתגל לכך, לפני ניתוח שקשה יותר לבטל.

אפשרות אחרת היא החלפת העדשה הטבעית בעדשה מלאכותית, כמו בניתוח קטרקט. יש עדשות מלאכותיות שמתקנות כמה מרחקים, ויש מי שמשתמשים בהן במסגרת מונוויז'ן. זה ניתוח לכל דבר, עם סיכונים של ניתוח בעין, וחלק מהמנותחים מדווחים על הילות סביב אורות או על ירידה בחדות בתנאי תאורה מסוימים. אפשרות שלישית, נפוצה פחות, היא שתל קטן בקרנית. על ההתפתחויות בתחום הלייזר אפשר לקרוא גם בכתבה החידושים בניתוחי לייזר בעיניים.

הניתוחים כרוכים בעלות גבוהה, ובדרך כלל אינם כלולים בסל הבריאות כשהם נועדו רק כדי להיפטר ממשקפיים. לפני החלטה כזו כדאי לקבל חוות דעת מרופא עיניים, לשאול על שיעורי הצלחה ותופעות לוואי, ולהבין שגם אחרי הניתוח ייתכן שתידרש עזרה בקריאה בתנאים מסוימים.

אופטומטריסט או רופא עיניים?

בישראל, את בדיקת הראייה לצורך משקפיים או עדשות מגע עורך בדרך כלל אופטומטריסט, איש מקצוע מוסמך שמודד את מספר המשקפיים ויכול לזהות סימנים מחשידים. רופא עיניים הוא רופא מומחה, שאחראי לאבחון ולטיפול במחלות עיניים, לרישום תרופות ולניתוחים. לרוב מי שמתחילים להתקשות בקריאה יגיעו קודם לאופטומטריסט, אבל בדיקה אצל רופא עיניים חשובה במיוחד אם יש היסטוריה משפחתית של גלאוקומה, סוכרת, לחץ דם גבוה, או כשמתעניינים בטיפות ובניתוחים.

כדאי להגיע לבדיקה מוכנים. רשימה של הפעולות שבהן יש קושי, כמו קריאה בטלפון, עבודה מול מחשב, נהיגה בלילה או תחביבים כמו תפירה ונגינה, עוזרת להתאים את הפתרון. מי שעובד שעות ארוכות מול מסך, למשל, ירוויח לעתים ממשקפיים ייעודיים למרחק הביניים, שבו נמצא המסך, ולא רק ממשקפי קריאה. כדאי גם לשאול מה ההבדל בין סוגי העדשות, כמה זמן צפויה ההסתגלות ומה קורה אם לא מתרגלים.

עוד דבר שכדאי לדעת: המספר של משקפי הקריאה ישתנה כנראה כמה פעמים בעשורים הקרובים. לכן לא תמיד כדאי להשקיע סכום גבוה בזוג הראשון, ושווה לבדוק מה מדיניות ההחלפה של החנות אם תוך זמן קצר מתברר שהעדשות אינן מתאימות.

טיפים לחיים עם עיניים של גיל 40

• לבדוק, לא לנחש. בדיקת עיניים מקיפה מגיל 40, ואחר כך במרווחים שהרופא ממליץ עליהם.
• להחזיק כמה זוגות. משקפי קריאה זולים במטבח, ליד המיטה ובתיק חוסכים חיפושים.
• להגדיל את הגופן. כמעט כל מכשיר מאפשר הגדלה, ואין סיבה להתאמץ.
• להוסיף אור. מנורת קריאה ממוקדת עושה הבדל גדול, במיוחד בערב.
• לתת לעיניים הפסקה. עבודה ממושכת מקרוב מעייפת. הפסקות קצרות והסתכלות למרחק עוזרות. עוד על כך בכתבה העיניים עייפות מהמסך? כך מקלים על יובש ומאמץ.
• לתת זמן להסתגלות. עדשות מולטיפוקליות דורשות כמה ימים עד שבועות. אם אחרי כמה שבועות עדיין קשה, כדאי לחזור לאופטומטריסט.
• לשים לב לשינויים פתאומיים. טשטוש פתאומי, הבזקי אור, כתמים או כאב אינם פרסביופיה ומחייבים פנייה מהירה לרופא.

מי שרוצים לשמוע מניסיונם של אחרים או לשאול שאלות יכולים לפנות לפורום רפואת עיניים ולפורום עדשות מגע ומשקפיים בתפוז.

מתי גיליתם שאתם צריכים משקפי קריאה, ומה הפתרון שעבד בשבילכם? ספרו לנו בתגובות.