פוסט, אפליקציה או קבוצת ריצה: איך מבוגרים מוצאים היום חברים חדשים

פעם זה היה נשמע כמו פרסומת מביכה במדור המודעות: "בן 52, אוהב טיולים ושחמט, מחפש חברים לשיחה ולקפה". היום זה כבר לא מביך כל כך. מבוגרים בישראל ובעולם מפרסמים פוסטים בקבוצות שכונתיות, מורידים אפליקציות שנועדו למצוא חברים ולא בני זוג, ומצטרפים לקהילות ריצה, משחקי לוח וטיולים. מאחורי כל אלה עומד צורך פשוט, שקשה לומר אותו בקול: אחרי גיל מסוים, קשה למצוא חברים חדשים.

בשנות הלימודים והצבא חברויות נוצרות כמעט מעצמן. רואים את אותם אנשים כל יום, יש זמן פנוי, ויש מסגרת. אחרי זה מגיעים העבודה, הילדים, המעברים והשגרה, והמעגל החברתי מצטמק בשקט. מי שעבר דירה, התגרש, יצא לפנסיה או שהילדים שלו עזבו את הבית מגלה לעתים שהחברים הוותיקים רחוקים, עסוקים או פשוט כבר לא שם. הכתבה הזאת עוסקת בכלים: איפה מחפשים, איך פונים, ומה המחקר אומר על הזמן שזה לוקח.

למה זה חשוב יותר ממה שנדמה

הבדידות כבר אינה נחשבת עניין פרטי. ועדה מיוחדת של ארגון הבריאות העולמי פרסמה דוח שלפיו כאחד מכל שישה אנשים בעולם חווה בדידות, והעריכה שבדידות ובידוד חברתי קשורים לכ־871 אלף מקרי מוות בשנה. לפי הדוח, השיעורים גבוהים במיוחד בקרב צעירים בני 13 עד 29, כ־17% עד 21%, ונמוכים יותר במדינות בעלות הכנסה גבוהה, כ־11%, לעומת כ־24% במדינות בעלות הכנסה נמוכה.

סקירה רחבה שפורסמה לפני יותר מעשור, וכללה 148 מחקרים עם יותר מ־300 אלף משתתפים, מצאה שאנשים עם קשרים חברתיים חזקים יותר היו בסיכוי גבוה בכ־50% לשרוד לאורך תקופת המעקב. החוקרים השוו את עוצמת הקשר לגורמי סיכון מוכרים כמו עישון והשמנה, אם כי מדובר במחקרים תצפיתיים, שאינם מוכיחים סיבה ותוצאה.

גם בישראל התמונה ברורה. לפי הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ־20% מבני 20 עד 44 דיווחו שהם מרגישים בודדים לעתים קרובות או לפעמים, כ־21% מבני 45 עד 64, כ־23.5% מבני 65 עד 74, וכמעט 30% מבני 75 ומעלה. שיעור מי שדיווחו שאין להם קשר עם חברים עולה עם הגיל, מכ־5% בקרב בני 20 עד 44 ועד כ־18% בקרב בני 75 ומעלה.

בדוח של ארגון הבריאות העולמי מודגש שבדידות אינה רק תחושה לא נעימה. היא נקשרה לסיכון גבוה יותר למחלות לב, לשבץ, לסוכרת, לירידה קוגניטיבית ולדיכאון, וגם לפגיעה בלימודים ובעבודה. לכן גופי בריאות ציבור רבים מתייחסים אליה היום כנושא בריאותי ולא רק חברתי.

ההבחנה הזאת חשובה, כי היא מסבירה למה "פשוט לצאת יותר" אינו תמיד הפתרון. מה שחסר לרבים אינו עוד מכרים, אלא קשר אחד או שניים של ממש: מישהו שאפשר להתקשר אליו בערב קשה, או לשבת איתו בלי לחשוב מה להגיד.

כמה זמן לוקח להפוך מכר לחבר

אחד הממצאים המעניינים בתחום מגיע ממחקר שבדק כמה שעות צריך לבלות עם אדם כדי שהקשר יעבור מדרגה לדרגה. לפי ההערכות שלו, נדרשות כ־40 עד 60 שעות משותפות כדי להפוך מכר לחבר מזדמן, כ־80 עד 100 שעות לחבר של ממש, ויותר מ־200 שעות לחבר קרוב. החוקר מצא גם שזמן פנאי משותף תורם יותר מזמן עבודה משותף.

המספרים האלה מסבירים כמה דברים. הם מסבירים למה חברויות של תיכון וצבא, שבהן מבלים יחד שעות רבות ביום, נוטות להיות עמוקות. הם מסבירים למה חבר מהעבודה לא תמיד הופך לחבר אמיתי, נושא שנכתב עליו בתפוז בכתבה חבר מהעבודה: למה קשרים בין עמיתים חשובים, ואיפה הגבול. והם מסבירים למה פגישה אחת מוצלחת לא מספיקה: צריך חזרה, שוב ושוב.

מכאן נגזר עיקרון מעשי: עדיף למצוא מסגרת קבועה, שבה פוגשים את אותם אנשים שבוע אחרי שבוע, מאשר לרדוף אחרי אירועים חד־פעמיים. קבוצת ריצה שנפגשת כל שלישי, ערב משחקים חודשי או חוג קבוע יוצרים בדיוק את סוג החזרתיות שחברות צריכה.

הכלים: איפה מחפשים חברים היום

פוסט בקבוצה השכונתית. כמעט לכל שכונה ויישוב בישראל יש קבוצה ברשתות החברתיות. רוב הפוסטים עוסקים בהמלצות על אינסטלטור ובכלבים אבודים, אבל יותר ויותר אנשים כותבים בהן גם "מחפשת שותפה להליכות בבוקר" או "מישהו רוצה להקים קבוצת קריאה?". היתרון הוא הקרבה הגאוגרפית, שמקלה על פגישות חוזרות. החיסרון הוא שצריך אומץ לכתוב, ולעתים התגובות מעטות.

אפליקציות לחברות. חלק מאפליקציות ההיכרויות הוסיפו מצב שנועד לחברות בלבד, ויש אפליקציות שנבנו מלכתחילה למטרה הזאת. העיקרון דומה: פרופיל, תחומי עניין והתאמה. מי שהשתמשו בהן מתארים לעתים חוויה מעורבת: הרבה שיחות שדועכות, אבל גם קשרים שנמשכים שנים. כדאי להיפגש במקום ציבורי בפעם הראשונה ולהתייחס לזה כמו לכל היכרות עם זר.

קהילות תחביב. זו אולי הדרך הוותיקה והיעילה: להצטרף לפעילות שאוהבים, ולתת לחברות לצמוח ממנה. קבוצות ריצה והליכה, מקהלות, חוגי צילום, התנדבות, קבוצות טיולים ומועדוני משחקי לוח מספקים בדיוק את השעות המשותפות שהמחקר מדבר עליהן, ויש בהם נושא שיחה מובנה. על הפופולריות הגוברת של ערבי משחקים אפשר לקרוא בכתבה ערב משחקי קופסה: למה מבוגרים חוזרים לשולחן.

קהילות מקוונות. פורומים, קבוצות דיון וקהילות ברשת מאפשרים להכיר אנשים סביב תחום עניין משותף, גם כשהם גרים רחוק. בתפוז יש פורומים פעילים כמו פורום משחקי לוח, פורום ריצה וטריאתלון, פורום טיולים למבוגרים ופורום גימלאים יוצאים לדרך. לא פעם השיחה המקוונת מובילה למפגש פנים אל פנים.

קשרים רדומים. לפעמים החבר החדש הוא בכלל ישן. הודעה לחבר מהלימודים או לשכן לשעבר שלא דיברתם איתו שנים עלולה להרגיש מוזרה, אבל מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים שאנשים נוטים להמעיט בהערכת השמחה של הצד השני לקבל פנייה כזו.

מסגרות קהילתיות. מתנ"סים, מרכזי קהילה, בתי כנסת, מועדוני גמלאים, ספריות עירוניות וארגוני התנדבות מציעים פעילות קבועה, לעתים בעלות נמוכה. רשויות מקומיות רבות מפעילות גם תוכניות לוותיקים ולמי שחדשים בעיר. כדאי לבדוק באתר העירייה או במתנ"ס הקרוב מה מוצע, ולא להסתפק במה שמכירים.

מעברים בחיים: מתי זה קשה במיוחד

יש רגעים בחיים שבהם המעגל החברתי נפגע בבת אחת. מעבר דירה לעיר חדשה מנתק משגרת המפגשים המוכרת. גירושים מפרקים לעתים גם את החברים המשותפים. יציאה לפנסיה מעלימה את הקשרים היומיומיים בעבודה, גם אם הם לא היו עמוקים. ומי שהילדים שלו עזבו את הבית מגלה לעתים שרוב החברים שלו היו בעצם הורים של חברים של הילדים.

ברגעים כאלה כדאי לחשוב על חיפוש חברים כעל פרויקט, ולא לחכות שזה יקרה מעצמו. אפשר להציב יעד צנוע, כמו פעילות קבועה אחת חדשה בחודש הראשון, ולבדוק אחרי כמה חודשים מה עובד. כדאי גם לתת לעצמכם זמן: לפי מחקר השעות, גם בתנאים טובים, חברות קרובה נבנית לאורך חודשים ולא שבועות.

גם הגיל משנה את החיפוש. צעירים שעוברים לעיר חדשה לעבודה או ללימודים נוטים למצוא קבוצות דרך אפליקציות ואירועים. בגילים מבוגרים יותר, מסגרות כמו מקהלה, קבוצת הליכה בוקר או התנדבות מתאימות לרבים. אין דרך נכונה אחת, והניסוי הוא חלק מהתהליך.

איך עושים את הצעד הראשון

• לבחור מסגרת חוזרת. פעילות שבועית קבועה עדיפה על אירוע חד־פעמי.
• להיות זה שמזמין. רבים מחכים שיזמינו אותם. מי שמציע "בואו נשתה קפה אחרי האימון" עושה את העבודה הקשה בשביל כולם.
• לשמור על פשטות. קפה, הליכה או ערב משחקים קלים יותר להסכים להם מארוחת ערב מושקעת.
• לחזור שוב. פגישה ראשונה נעימה היא התחלה. ההבדל בין מכר לחבר נבנה בפגישות השנייה, השלישית והעשירית.
• לא לקחת דחייה אישית. לאנשים יש חיים עמוסים. סירוב אחד אינו אומר שאין עניין.
• לפתוח מעט מעצמכם. חברות מעמיקה כשמשתפים, בהדרגה, גם דברים אישיים.
• לשים לב לחרדה. אם הקושי נובע מחרדה חברתית שמשתקת, אפשר וכדאי לקבל עזרה מקצועית. בתפוז יש גם פורום חרדה חברתית.

נקודת מבט נוספת על הנושא, עם דגש על השינויים שמגיעים באמצע החיים, אפשר למצוא בכתבה חברים חדשים אחרי 40: למה זה קשה, ואיך עושים את זה בכל זאת. ומי שמרגישים שהבדידות מכבידה יכולים לשתף ולהתייעץ גם בפורום הפסיכולוגית.

בלי מבוכה

אחד המכשולים הגדולים הוא התחושה שיש משהו לא בסדר במבוגר שמחפש חברים. אבל הנתונים מראים שמדובר בצורך נפוץ מאוד, בכל גיל. מי שכותב פוסט בקבוצה השכונתית או מצטרף לבד לקבוצת הליכה אינו חריג. הוא פשוט עושה את מה שרבים אחרים היו רוצים לעשות, ועדיין לא העזו.

כדאי גם להוריד ציפיות מהמפגש הראשון. לא כל אדם שפוגשים יהפוך לחבר, ולא צריך. מכרים, שכנים שמחליפים איתם כמה מילים ואנשים מקבוצת הריצה שמכירים רק בשם הפרטי, כולם תורמים לתחושת השייכות. חוקרים מתארים את הקשרים החלשים האלה כחלק חשוב מהרשת החברתית, גם אם הם לא מחליפים חבר קרוב. מתוך מעגל רחב של מכרים, לאורך זמן, חלק קטן יהפוך לחברים של ממש.

וכדאי לזכור: כמעט כל מי שפוגשים בפעילות כזאת הגיע לשם מאותה סיבה. גם הם מחפשים מישהו לדבר איתו.

איך הכרתם את החבר האחרון שנכנס לחייכם? ספרו לנו בתגובות.