אין לי מושג מדוע קזחים וקירגיזים רבים
מדברים רוסית בלי מבטא, אבל ממש ברור לי למה אתה מדבר עברית עם מבטא, ולמה אני מדבר רוסית עם מבטא: כי יצא לנו ללמוד את השפה החדשה
מהר יחסית, בתוך סביבה דוברת השפה, ופשוט דיברנו "איך שבא לנו", במבטא שהיינו רגילים לו, ו...הסתדרנו עם זה!
[אחרי שנים פגשתי בארץ מכרים מברה"מ, והם צחקו איך נשאר לי המבטא ברוסית. אז הבת שלהם, שגדלה בארץ, אמרה שאני מדבר רוסית בלי מבטא, והם - עם
]
לכן, אם אינך מתאמץ במיוחד, יוצא לך אוטומטית לבטא "שלום יום שישי" כך: шалом йом шиши (או לחלופין шалём йом шиши),
ואם אני איני מתאמץ, יוצא לי אוטומטית לבטא "я нашёл шишку" כך: יָה נָשוֹל שִישקוּ.
מי שיש לו שמיעה, מסוגל לחקות באופן מיוחד את ההגייה של הילידים - אם הוא רוצה! הוא פשוט מקשיב ומחקה את הצלילים.
מכיוון שאתה ואני הסתדרנו בלי זה, אז פשוט לא השקענו בזה. יתכן שהיינו יכולים להצליח.
בזמנו, ישראלים דיברו אנגלית במבטא ישראלי כבד, כמו שאני מדבר ברוסית. כיום רבים לומדים את השפה ביחד עם הצלילים הנכונים שלה.
לאנשים רבים במצב שלנו, הלומדים מהר "להסתדר" עם השפה החדשה, יש בעייה נוספת: מדברים "בערך", תוך התעלמות מ"דקויות" אלו או אחרות. שבעצם הן לא כל כך דקות. למשל השגיאה הנפוצה: "אני מחכה אותך" במקום "מחכה לך"
יש מקרים בהם התקשורת הרוסית "תורמת" למבטא הזר בעברית של דוברי הרוסית. אני נלחם בתופעה זו, אך אני בודד במערכה.
אני מתכוון לצורת הכתיבה המקובלת ברוסית לשמות כמו:
Цион, Ришон ле-Цион, Нес Циона, Бен Гурион
צורת תעתוק (טרנסקריפציה) זו מעוותת מראש את השמות העבריים הללו.
הטענה שלי היא, שאפשר בהחלט לתעתק ברוסית שמות כאלה בצורה יותר קרובה להגייה העברית!
למשל כך:
Цийон, Ришон ле-Цийон, Нэс Цийона, Бэн Гурьён
אז למה לא להשתמש בתעתוק רוסי
הקרוב יותר להגייה העברית?
מסיבה זו רוב דוברי הרוסית, במקום לומר בעברית "ציון, ראשון לציון, נס ציונה, בן גוריון", אומרים: "ציאון, ראשון לציאון, ניֶס ציאונה, בן גוריאון".
מילא, אין ברוסית "צִי" כמו בעברית (כי ברוסית מבטאים רק "цы"), אבל "יוֹ" ברוך השם אפשר לכתוב (ולבטא!!!) ברוסית. לא כך?
אני כבר לא מדבר על דברים מסובכים כמו Гив'атайим