חייבתלהגיב
New member
כמה הערות - אם מדובר בביצה מופרית,
ונניח אלחשנו את התרנגולת - לדעתי פחות גרוע להשליך את התרנגולת לסיר, כי התרנגולת קיבלה הזדמנות לחיות 10 שנים (נניח) והביצה מתה בגיל וואטאבר (כמה ימים, נניח). אם לא אלחשנו את התרנגולת, זה יותר בעייתי, כי נגרם לתרנגולת הרבה סבל, אבל אם תשאל אותי אם אני מעדיפה שיפילו אותי או יהרגו אותי "בעדינות" כתינוקת מול אם יהרגו אותי בעינויים בגיל 100 - אני עדיין מעדיפה את העינויים בגיל 100, כי אני מעדיפה לחיות ולחוות מאשר לא לחוות. בפעם המי יודע כמה - הבעייה ברצח היא לא הסבל, וגם אם מאלחשים לגמרי את הנרצח או משתקים לו את גזע המוח כך שכרגע אין לו שום תודעה - הרצח הוא רצח בגלל שהוא קטע לו את החיים, והוא לא יחיה יותר, לא בגלל מידת הסבל והכאב או התודעה שהייתה לו ברגע הרצח - ובהנחה שלא הייתה לו תודעה ברגע הרצח (כי שיתקת אותה זמנית), ולא היה לו סבל וכאב, מה ההבדל בין לרצוח אותו לבין לרצוח זיגוטה? אצל שניהם הבעייה היא שקטעת את מה שיקרה אחר כך, ולא יהיה יותר כלום. העונש על רצח בעינויים יהיה גדול יותר, כי העונש הוא ג-ם על הרצח וג-ם על העינויים, לא כי רצח אחר הוא לא רצח.
לגבי הפוטנציאל של האדם להמשיך לחיות בשלב הזיגוטה - גם אם אומרים למישהו שיש לו 50% סיכוי לשרוד את הסרטן שגילו אצלו, או אפילו 10% - אם תרצח אותו, זה רצח.
אגב, אם אתה נוקט בשיטה של מינימום סבל, ויוצא מנקודת ההנחה המאוד סבירה שכל אדם סובל לפעמים, לא רק שזה לא "לא מוסרי" להרוג, נניח, אדם ערירי (ערירי כדי להוציא מהמשוואה את הסבל של משפחתו וחבריו וכו' מכך שהוא מת) - זה מוסרי יותר להרוג אותו מאשר לא להרוג אותו, בהנחה שהרצח עצמו לא כולל סבל, כי אז לא יהיה כל הסבל שהוא היה חווה בהמשך החיים.
ונניח אלחשנו את התרנגולת - לדעתי פחות גרוע להשליך את התרנגולת לסיר, כי התרנגולת קיבלה הזדמנות לחיות 10 שנים (נניח) והביצה מתה בגיל וואטאבר (כמה ימים, נניח). אם לא אלחשנו את התרנגולת, זה יותר בעייתי, כי נגרם לתרנגולת הרבה סבל, אבל אם תשאל אותי אם אני מעדיפה שיפילו אותי או יהרגו אותי "בעדינות" כתינוקת מול אם יהרגו אותי בעינויים בגיל 100 - אני עדיין מעדיפה את העינויים בגיל 100, כי אני מעדיפה לחיות ולחוות מאשר לא לחוות. בפעם המי יודע כמה - הבעייה ברצח היא לא הסבל, וגם אם מאלחשים לגמרי את הנרצח או משתקים לו את גזע המוח כך שכרגע אין לו שום תודעה - הרצח הוא רצח בגלל שהוא קטע לו את החיים, והוא לא יחיה יותר, לא בגלל מידת הסבל והכאב או התודעה שהייתה לו ברגע הרצח - ובהנחה שלא הייתה לו תודעה ברגע הרצח (כי שיתקת אותה זמנית), ולא היה לו סבל וכאב, מה ההבדל בין לרצוח אותו לבין לרצוח זיגוטה? אצל שניהם הבעייה היא שקטעת את מה שיקרה אחר כך, ולא יהיה יותר כלום. העונש על רצח בעינויים יהיה גדול יותר, כי העונש הוא ג-ם על הרצח וג-ם על העינויים, לא כי רצח אחר הוא לא רצח.
לגבי הפוטנציאל של האדם להמשיך לחיות בשלב הזיגוטה - גם אם אומרים למישהו שיש לו 50% סיכוי לשרוד את הסרטן שגילו אצלו, או אפילו 10% - אם תרצח אותו, זה רצח.
אגב, אם אתה נוקט בשיטה של מינימום סבל, ויוצא מנקודת ההנחה המאוד סבירה שכל אדם סובל לפעמים, לא רק שזה לא "לא מוסרי" להרוג, נניח, אדם ערירי (ערירי כדי להוציא מהמשוואה את הסבל של משפחתו וחבריו וכו' מכך שהוא מת) - זה מוסרי יותר להרוג אותו מאשר לא להרוג אותו, בהנחה שהרצח עצמו לא כולל סבל, כי אז לא יהיה כל הסבל שהוא היה חווה בהמשך החיים.