אוניברסאליסט
New member
רע לעשות לאחרים מה שאתה לא רוצה שיעשו לך
הוא עיקרון לא הדוניסטי אבל הוא לא סותר את ההדוניזם והוא קיים יחד עם ההדוניזם ללא סתירה.
זהו עיקרון לוגי של אוניברסליות ושוויון. אין סתירה בין היות אדם הדוניסט לבן היותו מחזיק בלוגיקה שהרי ההדוניסט הוא אדם רציונלי שמקבל עקרונות לוגיים.
עיקרון ההכללה אומר שמה שנכון או לא נכון [או מוסרי או לא מוסרי] לאדם אחד אז הוא גם נכון או לא נכון [או מוסרי או לא מוסרי] לכל אדם דומה בנסיבות דומות.
זאת מפני שאין טעם לתת עדיפות לאדם אחד על פני האחרים. אם החלטנו שמשהו נכון ל- א' ואם אדם ב' דומה לאדם א' אז העקביות הלוגית מחייבת אותנו לטעון שמה שנכון ל- א' נכון גם ל- ב'.
כל אדם נחשב כאחד ואף אחד לא נחשב יותר מאחד. לכן ההדוניסט אינו אגואיסט הוא לא נותן לעצמו עדיפות רק מפני שהוא זה הוא. אין חשיבות מיוחדת לעובדה שאדם הוא בנקודת מבט של גוף ראשון. ההדוניסט גם אינו אלטרואיסט כי הוא לא נותן עדיפות לזולת רק מפני שהוא זולת. ההדוניסט הוא שוויוני והוא אוניברסאליסט [במובן הזה הניק שלי אינו מקרי] כי הוא שולל חוסר עקביות ולכן מקבל את העיקרון שמה שהוא מרשה לעצמו הוא חייב להרשות לאחרים.
לא רק זה, אלא שהדוניסטים הם יותר שוויוניסטים מדאונטולוגים במסורת הקאנטיאנית. כידוע המוסר הדאונטולוגי של קאנט מבוסס על התבונה ועל בעלי תבונה ולכן בעלי חיים לא זכאים ליחס מוסרי אלא באופן עקיף בלבד. לעומת זאת התועלתן ההדוניסט ג'רמי בנתם טען שאסור להפלות בעלי חיים בעיקרון של איסור גרימת סבל. לא פלא הוא שהתועלתן הביו אתיקן פיטר סינגר הוא אבי גישת פסילת הסוגנות speciesism הגישה לפיה אסור להפלות בעלי חיים בשל מינם הביולוגי גישה שמובילה אצלו לחובה להיות צמחוניים וטבעוניים.
הרעיון ההדוניסטי אומר שבלתי אפשרי לוגית לנתק את המוסר מהרווחה האנושית ובלתי אפשרי לנתק זכויות מהרווחה האנושית. אנחנו מאמינים שיש מוסר מפני שהמוסר משרת את הרווחה האנושית [כאמור לא רק האנושית אלא כל היצורים החישוניים]
זכויות באו לעולם כדי להגן על הרווחה האנושית. אוטונומיה באה לעולם כי היא משרתת את הרווחה האנושית.
ההדוניזם טוען שברגע שלא מתייחסים לרווחה האנושית אז כל המוסר והזכויות קורסים. לפי הגישה שלך הדאונטולוגית גם כאשר מתעלמים מהרווחה האנושית עדיין אפשר להצדיק כללי מוסר וזכויות. לדעתי זאת טעות. ברגע שאנחנו אומרים שהרווחה האנושית כבר לא מעניינת, אז ברגע זה כבר אי אפשר להצדיק איסורים, חובות וזכויות. הניסיון גם להתעלם מהרווחה האנושית וגם לשמור על כללי המוסר והזכויות הוא ניסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
להדוניסטים באופן מסורתי יש בעיה עם מושג הזכות. מושג הזכות הוא ידידותי יותר לדאונטולוגים והם באמת מנתקים זכויות מרווחה [כאמור לדעתי זהו ניתוק בלתי אפשרי אבל עבור דאונטולוגים ניתוק כזה הוא מאפיין מובהק שלהם]. התועלתן הקלסי ההדוניסטי ג'רמי בנתם שלל את קיומן של זכויות וטען שמושג הזכות הוא מושג מיותר בשיח המוסרי ועדיף לוותר עליו לחלוטין. התועלתן הביו-אתיקן פיטר סינגר כותב שהזכות הוא מושג לא מועיל וספק אם הוא בעל משמעות אלא אם כן משתמשים בו לציין [בקיצור] שיקולים מוסריים בסיסיים יותר.
לעומת זאת התועלתן הקלסי ההדוניסטי ג'ון סטיוארט מיל הוא אבי הזכויות ואבי הליברליזם והוא חשב שאפשר לשלב היטב בין ליברליזם וזכויות אדם לבין תועלתנות הדוניסטית.
לדעתי הדוניזם מאפשר זכויות אבל תפיסה רזה של זכויות. אם נגדיר "זכות" בתור אינטרס אנושי-חברתי מוגן שאסור לפגוע בו בשל סוגים מסוימים של טעמים כמו נוחות אישית או בגלל שסתם בא לנו ומתחשק לנו, אבל מותר לפגוע בו מטעמים אחרים כלומר על מנת לפגוע באינטרס הזה צריך "צידוק מיוחד" אז יש לנו זכות שלא סותרת הדוניזם.
הגדרה של זכות כהיבט של רווחה המאופיינת באמצעות האינטרסים שהם מספיק חשובים כדי להטיל חובות על אחרים היא ההגדרה של יוסף רז. ההגדרה מצויה בספרו
Joseph Raz, The Morality of Freedom
דיון על הגדרת הזכות על פי רז מופיע ב- אלעזר וינריב, זכויות, בתוך בעיות בפילוסופיה של המוסר, כרף ב', יחידה 6, עמ' 117.
זכות לפי רז היא משהו שבכוחו להטיל חובה. אז צריך להגדיר חובה. להגדרת חובה כסוגי פעולות שביצוען הכרחי כל עוד הטעמים נגד ביצוען הם מסוגים מסוימים כמו נוחות אישית אך לא כל הטעמים כגון חירות ושוויון כלומר חובות נתמכות ע"י טעמים שמצויים בעדיפות מוחלטת על פני טעמים אחרים אך לא על פני כל טעמי הפעולה שבעולם:
חיים גנז, ציות וסירוב: אנרכיזם פילוסופי וסרבנות פוליטית, עמ' 31
אם ניקח הגדרות אלה אז אין סתירה בין הדוניזם לזכויות. השאלה איזה זכויות. אין סתירה בין ההדוניזם לזכות האדם על גופו מפני שאם מותר יהיה לפגוע בגוף הזולת כל פעם שמתחשק לנו אז הסבל בעולם יגבר. עולם שבו קיימת זכות האדם על גופו הוא עולם שפחות סובלים בו מעולם שאין בו זכות כזאת.
אבל לגבי הזכות לחיים אז הזכות הזאת באמת בעייתית להצדקה הדוניסטית.
ההדוניזם או התועלתנות ההדוניסטית רואה בהנאה ובמניעת סבל ערך פנימי ולא ברצונות או בהעדפות. לרצונות והעדפות יש ערך מכשירי חיצוני אבל לא ערך פנימי. אם ממיתים אדם אין כאן רצון שסוכל באותו מובן שיש רצון שסוכל כאשר אדם מטייל בארץ צחיחה והוא צמא ורוצה לשתות אבל מגלה חור במימיה שלו ואין לו משקה להרוות את צמאונו. לגבי המטייל יש כאן רצון שאינו יכול לממשו והוא מרגיש תסכול ואי נוחות בשל רצון שלא בא על סיפוקו. אבל אם הורגים מישהו אז רצונותיו לעתיד לא ממשיכים להתקיים לאחר מותו והוא לא סובל בשל העובדה שהרצונות לא באו על סיפוקם. התועלתן הקלסי מעריך פעולות לפי נטייתן למקסם הנאה או אושר ולמזער כאב או אומללות. לכן אין בעיניהם חשיבות לעובדה שרצונות לעתיד לא באו על סיפוקם כאשר מתים. מידת ההנאה או הכאב של המת אינה מושפעת מהשאלה אם יש לו רצונות לעתיד. לכן עבור התועלתנות הקלאסית המעמד של "אדם" הוא חסר חשיבות ישירה לפסול שבהרג. למעמד של אדם יש חשיבות עקיפה. העוול שבהמתה לפי הההדוניזם אינו מתייחס ישירות לאדם שהמיתו אותו אלא למה שההמתה תגרום לאחרים.
היות ועבור ההדוניסט הפסול המיוחד שברצח אדם [להבדיל מהפסול שבהריגת יצורים חיים בכלל לאו דווקא אדם] הוא פסול עקיף [מה הרצח גורם לאחרים] ולא פסול ישיר [מה רצח גורם לנרצח עצמו] אז ההדוניסט יטען שאין לאדם זכות לחיים של עצמו אלא יש לבני אדם זכות שאחרים לא יירצחו. יש לקרובי משפחה זכות שקרוב משפחתם לא יירצח. יש לבני אדם זכות שאנשים אחרים לא יירצחו כדי שלא ייפגע הביטחון האישי שלהם. אבל אין לאדם עצמו זכות שלא ירצחו אותו אלא אם כן ההדוניסט הוא כמוני מטיל ספק בהדוניזם של עצמו ולכן מכיר בזכות של אדם שלא ירצחו אותו מחמת הספק.
לגבי הניסוחים של זכויות שאת ראית, אז אלה באמת לא ניסוחים הדוניסטים. אלה ניסוחים דאונטולוגיים. כל מסמך משפטי, חוקתי שמקבל זכות לחיים כזכות של האדם עצמו לחייו הוא מסמך שמנסחיו דחו את ההדוניזם וקיבלו את הדאונטולוגיה. גם התפישות של המשפט הפלילי [דיני העונשין] בדבר עבירת הרצח הן תפישות דאונטולוגיות לא הדוניסטיות. אבל מכאן נובע שתפישת הזכויות המקובלת היא באמת לא הדוניסטית, אלא דאונטולוגית. יש גם פילוסופים שחושבים שתפישה דאונטולוגית של זכויות ולא הדוניסטית היא תפישת הזכויות היחידה האפשרית. ראי דוד אנוך, "טאוב מומחה גדול לזכויות אדם"
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4388689
למען ההגינות תגובתו של גדי טאוב "פוליטיקה אינה שיעור באוניברסיטה" [אם כי טאוב לא חולק על תפישת הזכויות של אנוך אלא רק טוען לאי הרלבנטיות שלה במחלוקת ביניהם]
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4425522
אני, במחילה, חושב שאפשר לנסח תפישת זכויות הדוניסטית במקרה שלי היא אפילו כוללת את הזכות לחיים של האדם לגבי חייו בשל ספקנות שפועלת לטובת שמרנות.
הוא עיקרון לא הדוניסטי אבל הוא לא סותר את ההדוניזם והוא קיים יחד עם ההדוניזם ללא סתירה.
זהו עיקרון לוגי של אוניברסליות ושוויון. אין סתירה בין היות אדם הדוניסט לבן היותו מחזיק בלוגיקה שהרי ההדוניסט הוא אדם רציונלי שמקבל עקרונות לוגיים.
עיקרון ההכללה אומר שמה שנכון או לא נכון [או מוסרי או לא מוסרי] לאדם אחד אז הוא גם נכון או לא נכון [או מוסרי או לא מוסרי] לכל אדם דומה בנסיבות דומות.
זאת מפני שאין טעם לתת עדיפות לאדם אחד על פני האחרים. אם החלטנו שמשהו נכון ל- א' ואם אדם ב' דומה לאדם א' אז העקביות הלוגית מחייבת אותנו לטעון שמה שנכון ל- א' נכון גם ל- ב'.
כל אדם נחשב כאחד ואף אחד לא נחשב יותר מאחד. לכן ההדוניסט אינו אגואיסט הוא לא נותן לעצמו עדיפות רק מפני שהוא זה הוא. אין חשיבות מיוחדת לעובדה שאדם הוא בנקודת מבט של גוף ראשון. ההדוניסט גם אינו אלטרואיסט כי הוא לא נותן עדיפות לזולת רק מפני שהוא זולת. ההדוניסט הוא שוויוני והוא אוניברסאליסט [במובן הזה הניק שלי אינו מקרי] כי הוא שולל חוסר עקביות ולכן מקבל את העיקרון שמה שהוא מרשה לעצמו הוא חייב להרשות לאחרים.
לא רק זה, אלא שהדוניסטים הם יותר שוויוניסטים מדאונטולוגים במסורת הקאנטיאנית. כידוע המוסר הדאונטולוגי של קאנט מבוסס על התבונה ועל בעלי תבונה ולכן בעלי חיים לא זכאים ליחס מוסרי אלא באופן עקיף בלבד. לעומת זאת התועלתן ההדוניסט ג'רמי בנתם טען שאסור להפלות בעלי חיים בעיקרון של איסור גרימת סבל. לא פלא הוא שהתועלתן הביו אתיקן פיטר סינגר הוא אבי גישת פסילת הסוגנות speciesism הגישה לפיה אסור להפלות בעלי חיים בשל מינם הביולוגי גישה שמובילה אצלו לחובה להיות צמחוניים וטבעוניים.
הרעיון ההדוניסטי אומר שבלתי אפשרי לוגית לנתק את המוסר מהרווחה האנושית ובלתי אפשרי לנתק זכויות מהרווחה האנושית. אנחנו מאמינים שיש מוסר מפני שהמוסר משרת את הרווחה האנושית [כאמור לא רק האנושית אלא כל היצורים החישוניים]
זכויות באו לעולם כדי להגן על הרווחה האנושית. אוטונומיה באה לעולם כי היא משרתת את הרווחה האנושית.
ההדוניזם טוען שברגע שלא מתייחסים לרווחה האנושית אז כל המוסר והזכויות קורסים. לפי הגישה שלך הדאונטולוגית גם כאשר מתעלמים מהרווחה האנושית עדיין אפשר להצדיק כללי מוסר וזכויות. לדעתי זאת טעות. ברגע שאנחנו אומרים שהרווחה האנושית כבר לא מעניינת, אז ברגע זה כבר אי אפשר להצדיק איסורים, חובות וזכויות. הניסיון גם להתעלם מהרווחה האנושית וגם לשמור על כללי המוסר והזכויות הוא ניסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
להדוניסטים באופן מסורתי יש בעיה עם מושג הזכות. מושג הזכות הוא ידידותי יותר לדאונטולוגים והם באמת מנתקים זכויות מרווחה [כאמור לדעתי זהו ניתוק בלתי אפשרי אבל עבור דאונטולוגים ניתוק כזה הוא מאפיין מובהק שלהם]. התועלתן הקלסי ההדוניסטי ג'רמי בנתם שלל את קיומן של זכויות וטען שמושג הזכות הוא מושג מיותר בשיח המוסרי ועדיף לוותר עליו לחלוטין. התועלתן הביו-אתיקן פיטר סינגר כותב שהזכות הוא מושג לא מועיל וספק אם הוא בעל משמעות אלא אם כן משתמשים בו לציין [בקיצור] שיקולים מוסריים בסיסיים יותר.
לעומת זאת התועלתן הקלסי ההדוניסטי ג'ון סטיוארט מיל הוא אבי הזכויות ואבי הליברליזם והוא חשב שאפשר לשלב היטב בין ליברליזם וזכויות אדם לבין תועלתנות הדוניסטית.
לדעתי הדוניזם מאפשר זכויות אבל תפיסה רזה של זכויות. אם נגדיר "זכות" בתור אינטרס אנושי-חברתי מוגן שאסור לפגוע בו בשל סוגים מסוימים של טעמים כמו נוחות אישית או בגלל שסתם בא לנו ומתחשק לנו, אבל מותר לפגוע בו מטעמים אחרים כלומר על מנת לפגוע באינטרס הזה צריך "צידוק מיוחד" אז יש לנו זכות שלא סותרת הדוניזם.
הגדרה של זכות כהיבט של רווחה המאופיינת באמצעות האינטרסים שהם מספיק חשובים כדי להטיל חובות על אחרים היא ההגדרה של יוסף רז. ההגדרה מצויה בספרו
Joseph Raz, The Morality of Freedom
דיון על הגדרת הזכות על פי רז מופיע ב- אלעזר וינריב, זכויות, בתוך בעיות בפילוסופיה של המוסר, כרף ב', יחידה 6, עמ' 117.
זכות לפי רז היא משהו שבכוחו להטיל חובה. אז צריך להגדיר חובה. להגדרת חובה כסוגי פעולות שביצוען הכרחי כל עוד הטעמים נגד ביצוען הם מסוגים מסוימים כמו נוחות אישית אך לא כל הטעמים כגון חירות ושוויון כלומר חובות נתמכות ע"י טעמים שמצויים בעדיפות מוחלטת על פני טעמים אחרים אך לא על פני כל טעמי הפעולה שבעולם:
חיים גנז, ציות וסירוב: אנרכיזם פילוסופי וסרבנות פוליטית, עמ' 31
אם ניקח הגדרות אלה אז אין סתירה בין הדוניזם לזכויות. השאלה איזה זכויות. אין סתירה בין ההדוניזם לזכות האדם על גופו מפני שאם מותר יהיה לפגוע בגוף הזולת כל פעם שמתחשק לנו אז הסבל בעולם יגבר. עולם שבו קיימת זכות האדם על גופו הוא עולם שפחות סובלים בו מעולם שאין בו זכות כזאת.
אבל לגבי הזכות לחיים אז הזכות הזאת באמת בעייתית להצדקה הדוניסטית.
ההדוניזם או התועלתנות ההדוניסטית רואה בהנאה ובמניעת סבל ערך פנימי ולא ברצונות או בהעדפות. לרצונות והעדפות יש ערך מכשירי חיצוני אבל לא ערך פנימי. אם ממיתים אדם אין כאן רצון שסוכל באותו מובן שיש רצון שסוכל כאשר אדם מטייל בארץ צחיחה והוא צמא ורוצה לשתות אבל מגלה חור במימיה שלו ואין לו משקה להרוות את צמאונו. לגבי המטייל יש כאן רצון שאינו יכול לממשו והוא מרגיש תסכול ואי נוחות בשל רצון שלא בא על סיפוקו. אבל אם הורגים מישהו אז רצונותיו לעתיד לא ממשיכים להתקיים לאחר מותו והוא לא סובל בשל העובדה שהרצונות לא באו על סיפוקם. התועלתן הקלסי מעריך פעולות לפי נטייתן למקסם הנאה או אושר ולמזער כאב או אומללות. לכן אין בעיניהם חשיבות לעובדה שרצונות לעתיד לא באו על סיפוקם כאשר מתים. מידת ההנאה או הכאב של המת אינה מושפעת מהשאלה אם יש לו רצונות לעתיד. לכן עבור התועלתנות הקלאסית המעמד של "אדם" הוא חסר חשיבות ישירה לפסול שבהרג. למעמד של אדם יש חשיבות עקיפה. העוול שבהמתה לפי הההדוניזם אינו מתייחס ישירות לאדם שהמיתו אותו אלא למה שההמתה תגרום לאחרים.
היות ועבור ההדוניסט הפסול המיוחד שברצח אדם [להבדיל מהפסול שבהריגת יצורים חיים בכלל לאו דווקא אדם] הוא פסול עקיף [מה הרצח גורם לאחרים] ולא פסול ישיר [מה רצח גורם לנרצח עצמו] אז ההדוניסט יטען שאין לאדם זכות לחיים של עצמו אלא יש לבני אדם זכות שאחרים לא יירצחו. יש לקרובי משפחה זכות שקרוב משפחתם לא יירצח. יש לבני אדם זכות שאנשים אחרים לא יירצחו כדי שלא ייפגע הביטחון האישי שלהם. אבל אין לאדם עצמו זכות שלא ירצחו אותו אלא אם כן ההדוניסט הוא כמוני מטיל ספק בהדוניזם של עצמו ולכן מכיר בזכות של אדם שלא ירצחו אותו מחמת הספק.
לגבי הניסוחים של זכויות שאת ראית, אז אלה באמת לא ניסוחים הדוניסטים. אלה ניסוחים דאונטולוגיים. כל מסמך משפטי, חוקתי שמקבל זכות לחיים כזכות של האדם עצמו לחייו הוא מסמך שמנסחיו דחו את ההדוניזם וקיבלו את הדאונטולוגיה. גם התפישות של המשפט הפלילי [דיני העונשין] בדבר עבירת הרצח הן תפישות דאונטולוגיות לא הדוניסטיות. אבל מכאן נובע שתפישת הזכויות המקובלת היא באמת לא הדוניסטית, אלא דאונטולוגית. יש גם פילוסופים שחושבים שתפישה דאונטולוגית של זכויות ולא הדוניסטית היא תפישת הזכויות היחידה האפשרית. ראי דוד אנוך, "טאוב מומחה גדול לזכויות אדם"
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4388689
למען ההגינות תגובתו של גדי טאוב "פוליטיקה אינה שיעור באוניברסיטה" [אם כי טאוב לא חולק על תפישת הזכויות של אנוך אלא רק טוען לאי הרלבנטיות שלה במחלוקת ביניהם]
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4425522
אני, במחילה, חושב שאפשר לנסח תפישת זכויות הדוניסטית במקרה שלי היא אפילו כוללת את הזכות לחיים של האדם לגבי חייו בשל ספקנות שפועלת לטובת שמרנות.