מבקשת מכל בנות הפורום לקרוא

גם אני הוטרדתי מינית על ידי אותו

אחד במסרים ואני יודעת לאיזה גולש מתכוונת פותחת השירשור. ובגלל שנפתח הליך משפטי או אחר לא אוכל לומר מי זה. נא להיזהר ולא למסור פרטים לאף אחד.
 

שי ז.

New member
אני לפחות שמח שהצלחתן לעצור את זה

בשלב המסרים או ההצעות המגונות ולא נתתן לו לממש את הסטיות שלו. ושאלה קטנה אם אפשר, איך הגעת דווקא לכינוי הזה (שולח לך מסר למה אני שואל)?
 
אפשר לומר לכם שלא ישנתי כל

הלילה בגלל המקרה הזה? בבקשה אל תתיחסי לאנשים מגעילים ששולחים לך מסר. רק חבל שאולי מי שלא כותב פה נמצא כרגע בחזקת חשוד. שולחת לך המון
, תהיי חזקה.
 
מחזקת אותך על האומץ הרב לספר

כאן, גם באנונימיות. צריך הרבה אומץ וכח כדי לאמר "נפגעתי" ולהזהיר אחרות. לחשוף עצמך לרוע הלב של אנשים שמנסים לאמר "לי זה לא יקרה" "אצלי זה לא יקרה" וכדי לשכנע עצמם מחפשים למה את אשמה ולמה את לא בסדר. אני מאמינה לך. יש סוטים שמסתובבים ברשת, כמו בעולם החיצוני, שפועלים בתחכום מספיק גדול כדי לנצל את האמון של אנשים, ובעיקר בבית חם כמו "להיות הורים". אני בטוחה שהצעד שאת עושה אינו קל. את גם כותבת שהתיעצת, וגם מהזהירות שבהודעתך עולה שאת שקולה ואחראית ולכן לא ברורה לי שום האשמה ב"שיתוף פעולה" "עלילת שוא" או כל הדברים היפים האחרים שנאמרו פה. אני מקווה שהצעד האמיץ הזה יביא לכך שהסוטה הדוחה ידיר את רגליו מכאן, ואולי מהאינטרנט בכלל. לא יזיק גם אם הוא יבין שמעשיו אינם ראויים ויגש לקבל עזרה.
 
../images/Emo41.gifומזכירה לכל מי שהשרשור הזה

מהווה אצלו טריגר, מזכיר חויות ישנות או חדשות, מקשה על השינה בלילה, מעורר מחשבות שמפריעות לרצף החיים- 1202 מכל טלפון בכל מקום בארץ- מרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית- בקצה השני של הקו יושבות מתנדבות שידעו להקשיב, ליעץ ובעיקר להגיד לכן שאתן לא לבד. הן יושבות שם כדי לענות לשיחות. אין שיחות "חשובות פחות". אין מקרים "קטנים יותר". אם אתן צריכות אוזן אנונימית- היא שם בשבילכן.
 
ורוצה לשתף במשהו

אנחנו נוסעות בתחבורה ציבורית. גבר מתיישב קרוב מדי. ברור לנו שזה קרוב מדי. גבר נעמד צמוד מדי. מתחכך בנו. אנחנו מנסות לזוז. האוטובוס עמוס ולחוץ. לאן שאנחנו זזות הסוטה אחרינו. אנחנו לא קוראות לו סוטה. אנחנו לא צועקות. אנחנו לפעמים יורדות מהר או לא בתחנה שלנו. אבל אנחנו לא צועקות. אנחנו מפחדות שהוא יגיד "השתגעת? בסך הכל צפוף באוטובוס" וכל העולם יאמין לו ולא לנו, המשוגעות. אנחנו נותנות לו להנות מהספק ולעצמנו להפוך לקרבן. קרבן מבולבל שלא בטוח שהוא קרבן או רק בוחר לחוש כך. חונכנו לכך היטב. להיות "ילדות טובות". לא לעשות בושות. לא לצעוק בציבור. לא לעורר מהומות. לסבול בשקט. אנחנו יודעות לזהות סוטים. סוטים זה המוכר במכולת ששואל "איזו מידת חזיה את לובשת". זה ברור. לא? אבל מה עם מוכר החזיות ששואל אם צריך עזרה ואחרי שאת אומרת לא הוא בכל זאת מציץ לך בוילון כשאת מודדת? הוא סוטה או איש מקצוע? ומה אם תגידי משהו או תברחי? הוא סוטה או שאת פרנואידית משוגעת? הרבה קוים דקים כאלה. אני רוצה לאמר- הייתי אדם מבוגר. מודע. רופא שהייתי אצלו ביקש שאתפשט בלי שום הצדקה. סרבתי. הוא ניסה להסביר בכל הכח למה זה הכרחי. זה לא היה. סרבתי. הוא סוטה. לא התלוננתי. באחד מול אחד- אני לא בטוחה שהתירוץ שלו לא היה תופס איכשהו... אנחנו מחונכות היטב. זו לא סיבה לא להזהר. זו לא סיבה לא לשבור את קשר השתיקה הזה. זו לא סיבה לא לחנך את הילדות שלנו לקום, לצעוק, לשבור את הכלים. להצביע על הסוטה באוטובוס ולדעת שהן בסדר.
 
../images/Emo24.gif, כן צועקת, כן אומרת

"אל תיגע בי"!!!!! גם באוטובוס מלא ליד אנשים!!! חייבים חייבים להגיב חזק ומהר!!! לא להתבייש!!! למוכר ששואל אותי שאלות כאלו עונה לו משהו שקשור לאמא שלו (בדרך כלל משתיק אותם יפה...) גם אני הוטרדתי בטלפון (הייתי ממש צעירה), אחר כך למזלי כמעט וקרה משהו אבל הוא "נתן לי" ללכת (אולי כי הלא שלי היה תקיף מאוד ואולי עוד היה לו שכל באיזור המוח...)
אוף...כל מה שעולה כאן לא עוזב אותי. אני אחנך גם את הבן שגם את הבת שאני מקווה שתהיה לי לומר לא!!!!! לא לקבל כל הערה כאילו כלום לא קרה!!!
 

גילור

New member
קרן, תודה על סיועך לבנות פה בפורום.

המון תודה. יישר כוח על עזרתך
 
../images/Emo45.gif הוצאת לי את המילים מהפה....

ואני מקווה שהפעם בגלל שזה בא מפיה של אישה "שהיתה שם" אז אולי כל הנשים תקשבנה יותר וגם תפנמנה יותר את הדברים... הכוח הוא רק בידכן חברות, צריך רק להיות מספיק אמיצות ולצעוק כשצריך או להתלונן...
 
הכח גם בידכם

להיות נוכחות בטוחה, אחרת. לחצות בעצמכם את הכביש שבאה מולכם אשה בלילה. להעיר לערס האיום הזה שחושב שההערה הסקסיסטית שלו לזו שחולפת ברחוב מראה שהוא חזק או גיבור. להוות נוכחות תומכת בנשים ומעירה למטרידים. להגיד "זה לא בסדר" בקול רם. לגבות...
 
נגעת בנקודה רגישה ואענה לך בכנות...

עד שזכיתי להכיר את אישתי שתחיה ולהקים את התא המשפחתי הקטן שלנו, היתי לרוב קופץ בשימחה על ההזדמנות להיות "דון ז'ואן" שחש להצלתה של דולצינאה היפה שנמצאת בצרה ולא תמיד דפקתי חשבון מול מי אני מתמודד ואם כן אז אולי היתי הולך להביא את החבר"ה (אם היה זמן לכך) אבל לא חשבתי יותר מידי על הסיכונים שיש בעזרה לאישה זרה במצוקה... היום כשיש מי שתלויות בי (לצערי עדין אין לי בנים) אז אני יותר שקול ולבושתי, לרוב נסוג צעד אחד אחורה ומקסימום אם זה אפשרי, היתי מנסה להזעיק את המשטרה ולא מראה יותר נוכחות בסביבה, לך תדע עם מי יש לך עסק... כמובן שאם אראה מישהיא מבנות משפחתי במצב כזה אז הכל משתנה וכל הפחדים נעלמים ואני מיד מנסה להיזכר במה שלמדתי פעם בחוג לסיף שהשתתפתי בו בילדות (FALLOW - אתה עם האקדחים ואני עם חרבות
) וסביר להניח שזה היה מוציא את החיה שבי (שבד"כ אני יודע יפה מאוד להשתלט עליה) אבל אני חושב שהתרומה הצנועה שלי היא בכך שאני לא כזה ושאחנך את ילדי לא להיות כאלה ואם יקום גוף כלשהו של גברים כמוני שמתנגדים לתופעה אז בודאי אהיה מהראשונים שיצטרפו כי האיחוד נותן הרגשת כוח...
 
למעלה