לא נערצת, זה היה עניין של
צירוף מקרים + אנשים שעזרו לי. לא מספרת על זה בדרך כלל אז:
עבדתי כאמור ב"משרד ליווי", הייתה תקופה מסוימת שבה "בעל הבית" נעלם (לדעתי הוא נעצר ואז שוחרר). בתקופה הזו, היה צריך איכשהו להתקיים ולתפקד, אבל לא ממש הצלחנו. אי אפשר לשרוד בעסק הזה בלי הגנה לטווח הארוך, מהר מאוד הגענו למצבים שלאחת שילמו בשיקים שחזרו, לאחת בכלל לא שילמו וכו' וכו'. היו כמה בחורות שעברו ל"משרדים" אחרים, אבל אני לא הייתי מסוגלת להסתגל לעוד מקום, אז החלטתי שאני פשוט חיה עד שיגמר לי הכסף ואז נראה. בתקופה הזו, הכרתי בחור שלא ידע מכל הסיפור. חשבתי שהקשר יהיה קצר, עד ש"בעל הבית" יחזור (לא היה ברור איפה הוא, אבל כולנו חשבנו שיחזור בקרוב וכך באמת היה). איכשהו נכנסתי להריון. לא סיפרתי לבחור הזה, כי לא חשבתי שאשאיר את ההריון וגם שנישאר בקשר. "בעל הבית" עוד לא חזר בינתיים. הבחור נסע לחו"ל לחודשיים וזה התאים לי לגמרי, חשבתי שכך הקשר יתמוסס. חיכיתי קצת עם ההפלה פשוט כי לא היה לי כסף בשביל זה. היה לי חדר בדירת שותפים ששולם מראש ונשאר כסף לאוכל לחודשיים בערך, אבל זה הכל. השותפה ראתה שאני לא עובדת והציעה לי למלצר יחד אתה. הסכמתי, לא היו מרוצים ממני והיה ברור שבסוף יעיפו אותי, אבל לא הפריע לי כי חשבתי ש"בעל הבית" יחזור.
בינתיים הלכתי לרופא כדי לעשות הפלה. ראיתי את העובר באולטרסאונד ושיניתי את דעתי. פשוט לא הייתי מסוגלת לעשות הפלה (זה היה כבר שבוע 10 או משהו כזה).
אז הודיעו לי ש"בעל הבית" חזר. החלטתי לחזור ל"משרד" ולהמשיך לעבוד בהריון (אף אחד לא ידע הרי). בדרך למשרד, עברתי ליד איזושהי מסעדה והקאתי בגלל הריח. הבנתי שאני לא יכולה לעבוד ב"משרד" במצב הזה, וכנראה שגם לא במלצרות. אבל ניסיתי למלצר עוד כמה ימים, בסוף העיפו אותי בגלל תפקוד לקוי, אבל בימים הבודדים שהייתי שם ראתה אותי נדבנית בת 50 ומשהו והחליטה שהיא פורשת עלי את חסותה. היא ביקשה שאעבור לגור אצלה והיא תדאג לי כמו הבת שלה.
מהר מאוד הבנתי שבכלל לא נחמד לחיות אצל הנדבנית, היא התייחסה אלי כמו ג'וק מחמד והוציאה אותי מהחדר במרתף רק כדי להראות אותי לאורחים (שהיא עוזרת לי). למזלי, בינתיים חזר הבחור ההוא, סיפרתי לו על ההריון, הוא שמח וביקש שנעבור לגור ביחד. אחר כך הוא קיבל עבודה כשכיר בקיבוץ, ועברנו לשם. נתנו לי עבודה בייצור בינתיים. לא סיפרתי שאני בחודש שישי, אבל כשהם גילו (אחרי חודש, כבר ראו את הבטן), לא היה אכפת להם.
זה הסיפור, לא ממש נחלצתי מזנות, בלי ההריון הייתי בטוח עכשיו באחד המקומות האלה שבוקי נאה מביא לשם ועדי עובדים.