מבקשת את עזרתכן - בנושא זנות

[dhara]

את פשוט מקור השראה.

 

[Veganiny J]

תודה על הקיום שלך אולדי

אני בעיקר סמויה אבל קוראת בפורום יותר מעשור, ואת היווית לי מקור השראה ותובנה עצום. יש לך חלק גדול ברדיקליזציה של הפמיניזם שלי. שוב תודה על כל ההודעות שלך, הנבונות, הסבלניות, החותכות בבשר החי.

 

[Mama Maya]

כמו קודמותיי - את מקור השראה!

למדתי כל כך הרבה על פמיניזם ובכלל, על כל נושא הזנות והפורנו ממך, ממש שינית את התודעה שלי.
את נהדרת!!!
וברשותך, שולחת חיבוק מחייך

 

[kmiki]

אני חייבת לאמר לך

שאני קראתי את מה שכתבת כמה פעמים.
בהתחלה היה נשמע לי קצת לא אמין, ובראשי בכלל עברה מחשבה שזה מועתק מאיזה ספר, כי זה נשמע כמו משהו שרואים בטלוויזיה, ואז הבנתי שזה פשוט כל כך רחוק מהמציאות שלי, שאין סיכוי שאני אי פעם אצליח לתפוס את זה כמציאות של אף אדם שהוא לא נרקומנית חסרת שיניים, אלא אשה תרבותית ורהוטה בכתיבתה.
אין לי יכולת לתפוס את זה וזו הנקודה של אותם אנשים שמאמינים שזה אכן יכול להיות שאשה תקום יום אחד ותבחר בזנות, כי מה שתארת זו בהחלט בחירה חופשית, היית רווקה, לא היו לך אילוצים כלכליים הרי גורל, יכולת למלצר (הבנתי שלא הלך טוב אבל הרי יכולת להשתפר), לעבור כפקידה או כל מיני דברים אחרים, ו"בחרת" את הזנות, כמו שאמרת - כי הבטיחו לך שם כסף גדול.
עברת את המפגשים הראשונים שהיו נוראיים, ובכל זאת המשכת, רק בגלל הכסף.
אני כן חושבת שהתקיפות המיניות שעברת כן קשורות ל"בחירה" שלך, אני חושבת, או מניחה לפחות, שהבטחון העצמי היה אפסי, שיכולת המיקוד שלך היתה אפסית, ושתפיסת העצמי שלך היתה שלילית לגמרי. סביר להניח שחשבת שאת לא שווה יותר מזה.
אולי אני טועה מאד, אני מתנצלת אם עשיתי הנחות שגויות פה, אני פשוט מנסה באמת להבין מה הביא אותך לשם באמת, הרי כסף גדול או כסף קטן, עבור בחורה רווקה זה אטרקטיבי, אבל לא מספיק אטרקטיבי כמו אשה שיש לה ילדים להאכיל ושכ"ד לשלם.
אם מותר עוד שאלה אחת, איפה היתה משפחתך בתמונה? האם הם ידעו? האם היו מעורבים איכשהו?

 

[Cafe Latte]

מכירה את הזקנה כבר עשור

לצערי כל מה שהיא מספרת הוא אמת ...

 

[kmiki]

אין לי שום ספק באמיתותה

רק רציתי להעביר כמה זה הזוי ורחוק ממני

 

[destiny23]

קימיקי כמה דברים, גם אלייך וגם לכולן

המעבר שאת עושה, שהוא בערך אותו מעבר שאני עשיתי כשהגעתי לפורום ושעוד כמה חברות קבועות כאן עברו, הוא מבורך בראש ובראשונה. ורציתי להגיד שאני מאוד שמחה לקרוא את זה.

רציתי להעיר את תשומת ליבן של היושבות, שעל זה בדיוק אני מדברת כשאני אומרת שאנחנו כן צריכות מערך הסגברה משומן יותר , אז נכון שיש לנו פה קלפים חזקים מאוד כמו אולדי ודניאלה אבל אני חושבת שאני כן צריכות להיות ערוכות לכל מיני דיונים שנעשים ע"י כביכול טרולים שבעצם פשוט לא רואים את הדברים כפי שהם..ולטפל בהם בצורה מסבירה ומלמדת במקום למחוק מיד

 

[kmiki]

אני אומרת את זה כבר הרבה זמן

וזו הבעיה כשמציגים את הפורום הזה כמקום לדיסקוס פמיניסטי בלבד.
אין מה לעשות, כשאת תומכת ומנסה לחזק עמדה מסויימת, במיוחד את זו שפחות פופולרית בקרב הציבור, את חייבת לקחת על עצמך חלק מהאחריות להעברת המידע, או שאת בעצם בוחרת באופן אקטיבי לשבת בפינה ולתת לרוע להמשיך, שזה די שיתוף פעולה ופסול בעיניי.
אין מה למחוק, פרט לאלה שמגיעים באמת לטובת פרובוקציה בלבד, ומהם עדיף להתעלם באופן מסודר וגורף.
מדי פעם כדאי לדון עם אלה שמראים פוטנציאל אינטליגנטי מינימלי, אבל לא בצורה מתלהמת וכעוסה, אלה בצורת שיתוף מאמרים, בעזרת הסבר ועובדות אמיתיות, כי זו הדרך היחידה.
קישורים נכונים לאתרים של מרכזים העוסקים במיגור הזנות או עזרה לזונות לצאת מהמעגל השחור הזה עשויים לעשות עבודה פי 1000 יותר טובה מהשתלחות אגרסיבית במיזוגן המצוי, זה רק מאכיל אותו.
גם אני עברתי פה תלאות רבות, והיו, ויש פה נשים שלא הצלחתי להגיע איתן לרמת שיחה תרבותית בשום מצב, וזה חבל.
הכעס ששורר פה מדי פעם אינו תורם לאף אחד, לדעתי.

 

[Old Girl]

לדעתי המקרה שלך בדיוק ההוכחה

למה צריך לפורום לדיון פמיניסטי בלבד.

קודם כל, וזה בלי קשר למקרה שלך, יש מספיק מקומות שבהם אפשר לעשות הסברה, ואפילו לא מקום אחד חוץ מהפורום הזה לדיון פנים פמיניסטי (בשבילי לפחות).
אבל חוץ מזה, הנה רצית לשתף בסיפור שבו דיברת עם שני גברים ונתקלת מצד אחד באטימות, ומצד שני במוכנות מסוימת להקשיב ורצית לשמוע את הדעות שלנו לגבי "מה לומר". למי היה עוזר אם עכשיו היו כאן בשרשור עוד 6 טרולים שמנגחים בלהט את כל הטיעונים שלנו? יש דיונים, שמתנהלים עם נשים פמיניסטיות.

 

[kmiki]

אני חושבת שיש מקום להכל

כמו שכתבתי, כשאני נמצאת בפורום, בכל אחד מהפורומים, ומופיע טרול, אני אפילו לא אענה לו.
פה נורא קל להתגרות במשתתפות, ובנות פה נוטות לענות גם לאלה שברור מההתחלה שלא נמצאים פה כדי לתרום לשיח, וגם לא על מנת להבין.
לכן אמרתי, אם אתן חשובות שיש לכן תשובה מועילה ותורמת למשתתף מסויים, בצורה תרבותית, אדרבא, אם אין סיבה לחשוב שניתן לנהל איתו שיח, לא עדיף לוותר?
הפורום הזה אינו שוקק חיים, בטח שלא לעומת פורומים אחרים בהם אני לוקחת חלק, אז לטעמי יש מקום להכל, ניתן לפתוח שרשורים בנושאים מעצימים שבהם לא חורגים מהנושא לויכוחים שוליים עם טרולים, וניתן לפתוח שרשורים שמיועדים כן להסברה, ואז לעשות עליהם טאג, ולהפנות אליהם את כל הטרולים שבאים לפה להשתעשע, ולהציע להם להשתעשע עם עצמם שם.

 

[נונה17]

צריך איזון וקשה מאוד למצוא אותו

תאמיני לי (ואני מדברת מנסיון של שנים של ניהול הפורום ועוד שנים של כתיבה בו לפני כן) שבלי טיפול הולם הפורום הזה יתמלא טרולים לפני שהספקת לומר "מותק בואי אני יסביר לך". מיזוגן מצוי הוא אחד שבא הנה במטרה אחד - לעצבן את הפמיניסטיות האלה ואז לצחוק עם החבר'ה על איך הם הרעידו לנו את השפם. אל תשכחי גם שהרבה נשים שכותבות כאן הן נפגעות תקיפה מינית או יוצאות תעשיית הזנות וחשוב לנו ליצור עבורן מרחב בטוח כמה שיותר, חף מכל מיני ניאנדרטלים.
ברור לי שלא כל הגברים כאלה ואני כן משתדלת לדבר ולהתדיין עם גברים שבאמת באים הנה להקשיב או לפחות מראים פוטנציאל הקשבה כלשהו (הרי כולנו התחלנו איפשהו - אף אחת לא נולדת פמיניסטית וזה נכון שבעתיים לגברים). אני חושבת שבסך הכל אנחנו מוחקות וחוסמות פחות מבעבר - יש כאלו שיגידו פחות מדיי... בקיצור - אי אפשר לשמח את כולם כל הזמן

.
בזמנו, עוד לפני התקופה שלי, היה ניסיון לעשות שרשור אחד בעמוד של "פמיניזם כן או לא" ומהר מאוד השרשור הזה השתלט על הפורום לגמרי אז ירדו מזה.

 

[אלב85]

הנה יש פה דיון עם טיעונים

ומאמרים, שלא משתתפים בו אף טרולים.
אנחנו לא צריכות מיזוגנים כדי להשתפשף בטיעונים, אנחנו צריכות רק אחת את השנייה.

 

[נונה17]

מיתוס הסטודנטית העליזה

הוא מה שמחזיק הכי חזק כי "הנה, בחורה נורמטיבית, אפילו סטודנטית! והיא עוסקת בזנות ומממנת את הלימודים שלה וכולם מרוצים".
אז - כמו כל אגדה עירונית אחרת, אף אחת/ד מאיתנו לא באמת פגשה סטודנטיות כאלה. אם באמת הן אחוז נכבד מהזונות היינו מכירות מישהי כזו, לא? חוץ מזה, אמרת פעם שאמרו לכן להגיד שאתן סטודנטיות ואפילו המציאו לכן תחום התמחות.
(אני בספק אם באמת יש סטודנטית למשפטים או פסיכולוגיה שתהיה מוכנה להסתכן בלעסוק בזנות ולפגוש במסגרת העבודה לקוח עתידי או עכשווי...).

 

[Old Girl]

כן לי אישית אמרו לספר

שאני לומדת אופנה בשנקר. ומישהי אחרת סיפרה שלומדת משפטים.

זנות היא לא תחום שאפשר להתפנות בו רגשית ללימודים, כמו שסיפרתי - עבדתי במקום שהיה סוג של "טופ אנד", עם מקסימום 3 לקוחות ביום, ועדיין תוך זמן קצר מאוד מגיעים למצב של זומבי כשאי אפשר לעשות דברים שדורשים מידה גבוהה של ריכוז. רק להסתובב בחנויות, לטייל, אולי לפגוש אנשים - אבל לא להתרכז. כמובן שיש אנשים עם כוחות נפשיים יוצאי דופן, אבל הדגש הוא על "יוצאי דופן".

ד"א אני מדברת אתכן על התקופה של לפני 22 שנים, לכן קשה לי לדבר על ההכנסות במונחים הנומינליים, אבל הרווחנו הרבה מאוד, בערך 4 משכורות ממוצעות במשק בחודש אחד. ועדיין לאף אחת לא היה כסף בצד, או בכלל. כולם דיברו על איזו אחת ממשרד אחר, שקנתה דירה ביד אליהו מההכנסות בזנות (בתקופה שבה הדירות שהם היו במחירי רצפה). אחת! וכולם דיברו עליה. וביד אליהו, לא רמת אביב. ואנחנו מדברים על מקומות "יוקרה" שאחרי גיל 25 כולן כבר נושרות משם למקומות שהם פחות "יוקרה". הרבה בחורות שהיו במצב לא אבוד אמרו: אני פוחדת לעזוב, כי אם עכשיו אין לי כסף לכלום, איך אסתדר עם משכורת של מזכירה. גם זו אשליה, לא היה לנו כסף כי שרפנו אותו, ושרפנו אותו מסיבה.

 

[svety]

אולדי,

תודה לך על השיתוף הכנה והאמיץ.

 

[Old Girl]

תודה

אני אנונימית אז זה מתאפשר.

 

[kmiki]

שלחתי לו את מה שכתבת

כמובן שבלי שום קישור למאיפה זה הגיע (הסברתי לו שמדובר במישהי שהכרתי דרך פורום אינטרנטי ועל עברך (עליו אני יודעת קרוב לכלום)), וזה די תפס אותו בלי תגובה (לשם שינוי).

 

[daniella1980]

את מתארת את תחילת המדרון

החלקלק, כשאת הצלחת לצאת משם, כנגד כל הסיכויים ואת נערצת על זה. את יכולה לדמיין באיזה מצב היית היום לו היית ממשיכה? לא בטוח חיה, בטוח לא בריאה, במצב קשה פי כמה. הרבה שהתחילו ככה, לאחר כמה שנים הדרדרו למקומות אחרים (דירות דיסקרטיות ומשמרות של 12 שעות ומשם לעיתים גם לרחוב), לכמויות אחרות של לקוחות, לסכומים אחרים של כסף, לסמים ואלכוהול שהביאו איתם הרס עצמי ולדרך אין מוצא.
שתי נשים שנמצאות היום עמוק בגיהנום (כשכל אחת מכורה לסוג סם אחר ועם הרבה אונסים ברזומה) סיפרו לי שהתחילו ככה, אחת במכון "יוקרתי" והמון כסף שנשרף, והשניה במכון "עיסוי" בלי "חדירה" לגופה. משם יש דרך לכיוון אחד בלבד, למטה.

 

[Old Girl]

לא נערצת, זה היה עניין של

צירוף מקרים + אנשים שעזרו לי. לא מספרת על זה בדרך כלל אז:

עבדתי כאמור ב"משרד ליווי", הייתה תקופה מסוימת שבה "בעל הבית" נעלם (לדעתי הוא נעצר ואז שוחרר). בתקופה הזו, היה צריך איכשהו להתקיים ולתפקד, אבל לא ממש הצלחנו. אי אפשר לשרוד בעסק הזה בלי הגנה לטווח הארוך, מהר מאוד הגענו למצבים שלאחת שילמו בשיקים שחזרו, לאחת בכלל לא שילמו וכו' וכו'. היו כמה בחורות שעברו ל"משרדים" אחרים, אבל אני לא הייתי מסוגלת להסתגל לעוד מקום, אז החלטתי שאני פשוט חיה עד שיגמר לי הכסף ואז נראה. בתקופה הזו, הכרתי בחור שלא ידע מכל הסיפור. חשבתי שהקשר יהיה קצר, עד ש"בעל הבית" יחזור (לא היה ברור איפה הוא, אבל כולנו חשבנו שיחזור בקרוב וכך באמת היה). איכשהו נכנסתי להריון. לא סיפרתי לבחור הזה, כי לא חשבתי שאשאיר את ההריון וגם שנישאר בקשר. "בעל הבית" עוד לא חזר בינתיים. הבחור נסע לחו"ל לחודשיים וזה התאים לי לגמרי, חשבתי שכך הקשר יתמוסס. חיכיתי קצת עם ההפלה פשוט כי לא היה לי כסף בשביל זה. היה לי חדר בדירת שותפים ששולם מראש ונשאר כסף לאוכל לחודשיים בערך, אבל זה הכל. השותפה ראתה שאני לא עובדת והציעה לי למלצר יחד אתה. הסכמתי, לא היו מרוצים ממני והיה ברור שבסוף יעיפו אותי, אבל לא הפריע לי כי חשבתי ש"בעל הבית" יחזור.

בינתיים הלכתי לרופא כדי לעשות הפלה. ראיתי את העובר באולטרסאונד ושיניתי את דעתי. פשוט לא הייתי מסוגלת לעשות הפלה (זה היה כבר שבוע 10 או משהו כזה).

אז הודיעו לי ש"בעל הבית" חזר. החלטתי לחזור ל"משרד" ולהמשיך לעבוד בהריון (אף אחד לא ידע הרי). בדרך למשרד, עברתי ליד איזושהי מסעדה והקאתי בגלל הריח. הבנתי שאני לא יכולה לעבוד ב"משרד" במצב הזה, וכנראה שגם לא במלצרות. אבל ניסיתי למלצר עוד כמה ימים, בסוף העיפו אותי בגלל תפקוד לקוי, אבל בימים הבודדים שהייתי שם ראתה אותי נדבנית בת 50 ומשהו והחליטה שהיא פורשת עלי את חסותה. היא ביקשה שאעבור לגור אצלה והיא תדאג לי כמו הבת שלה.

מהר מאוד הבנתי שבכלל לא נחמד לחיות אצל הנדבנית, היא התייחסה אלי כמו ג'וק מחמד והוציאה אותי מהחדר במרתף רק כדי להראות אותי לאורחים (שהיא עוזרת לי). למזלי, בינתיים חזר הבחור ההוא, סיפרתי לו על ההריון, הוא שמח וביקש שנעבור לגור ביחד. אחר כך הוא קיבל עבודה כשכיר בקיבוץ, ועברנו לשם. נתנו לי עבודה בייצור בינתיים. לא סיפרתי שאני בחודש שישי, אבל כשהם גילו (אחרי חודש, כבר ראו את הבטן), לא היה אכפת להם.

זה הסיפור, לא ממש נחלצתי מזנות, בלי ההריון הייתי בטוח עכשיו באחד המקומות האלה שבוקי נאה מביא לשם ועדי עובדים.

 

[Old Girl]

דרך אגב כשאני משחזרת את הסיפור הזה

אני רואה שהכל בו מאופיין באותה התנהגות "זומבית" שסיגלתי במהלך העבודה בזנות. אי חיפוש עבודה אחרת, עבודה במלצרות שנגררתי אליה, הריון שנשאר בלי שמץ תכנון של מה יהיה אתי, מעבר לדירה של הנדבנית שלא היה ברור כמה אשאר בה ועל איזה תקן, חזרה לקשר שלא ממש התאים כנראה (עובדה שלא רציתי להישאר בו ובסוף נפרדנו כשהילד היה בן שנה, כי כבר לא יכולתי לשהות עם הבחור באותו חדר), עבודת ייצור בקיבוץ - הכל היה במין "זומביות" כזו. בחורות אחרות שמגיעות למצב "זומבי" עוברות בדיוק באותה צורה ממשרד אחד לאחר, עד שמגיעות לרחוב בלי להבין איך זה קרה.

גם אני בתכל'ס לא הבנתי איך הגעתי לקיבוץ בחודש שישי להריון, אבל כשזה כבר קרה הייתי נורא מאושרת, עם החדר הזה שלא צריך לשלם עליו וחדר אוכל שתמיד יש בו אוכל.

ואז ההורים שלי הגיעו מחו"ל לחיות כאן בארץ במטרה לעזור לגדל את הילד, וכשחזרתי לחסות ההורים (למרות שלא גרתי אתם), הייתי כבר במצב טוב יותר.