לא משקיע בלימודיו-מה עושים?

[יעל נועם]

מה את מעדיפה?

ילד עם ציונים טובים, לחוץ ויחסים לא טובים ביניכם, או ילד עם ציונים בינוניים שמספיק לעשות עוד דברים חשובים בגילו (חברים, זוגיות, עבודה, כושר), ויחסים טובים ביניכם?
אם את מעדיפה את האפשרות הראשונה - תמשיכי לדבר לקיר, לריב איתו, להיות מתוסכלת, לצאת מהדעת, לקלקל את היחסים איתו.
אם את מעדיפה את האפשרות השניה - תגידי לו שהחלטת שהיחסים ביניכם יותר חשובים לך, שאת סומכת עליו שהוא יודע מה הוא עושה ושאת יודעת שהוא יוכל להשלים בגרויות לאחר הצבא, כאשר ירצה להמשיך ללימודים אקדמאיים.
תזכרי - בגילו - קשרים חברתיים הם מאד חשובים וזהו לדבר שלא ניתן לדחות. כושר - בוודאי רוצה להיות בכושר לקראת הצבא וחוץ מזה - טוב לבריאות.
בהצלחה.

 

[מרוניה]

וואו, איך אני לא מסכימה איתך...

כדי לשמר את היחסים בין ההורים לילדים צריך לוותר על דרישות בסיסיות ואלמנטריות?
מה, הילד שלי הוא חבר שלי, שאני צריכה להעדיף את היחסים איתו על פני דברים שנראים לי מהותיים לחיים שלו ולעתידו?
אלה בהחלט שאלות רטוריות. מבחינתי התשובה היא "לא" חד-משמעי.
ואין שום סיבה שלימודים יפריעו לקשרים חברתיים. הבן שלי למד מצוין בתיכון וגם ניהל חיי חברה. מה הקשר בכלל בין השניים? וגם זמן לכושר אפשר למצוא בשפע, גם אם לומדים לבגרויות.

 

[חני ב]

יש הבדל בין שני הילדים

ודאי שהאידיאל היה ילד שלומד היטב (בעיקר כמו שאמאבא רוצים), חכם, חרוץ, מוציא ציונים מעולים, בעל קשרים חברתיים מעולים.
הבעיה ששם אין את זה. הילד לא רוצה ללמוד. לכן עדיף בדיוק מה שיעל כתבה.

 

[שדה שיבולים]

מסכימה איתך

 

[מרוניה]

גם כשדברים לא הולכים "מהשרוול"

אפשר להתמיד בהם. אני לא מדברת על ילד שהכול הולך לו בלי מאמץ. זה באמת לא חוכמה. אני אומרת שגם כאשר הלימודים לא מחליקים מעצמם, אפשר להתאמץ ולסיים את הבגרות. ולא לצאת מתוך הנחה שאחרי הצבא אבא ואימא ימשיכו להיניק אותי עוד ועוד.
אבל תראי, אם מראש אדרת אומרת שהיא תממן אותו אחרי הצבא, אז הנה לך בדיוק התשובה. הוא יודע שהיא מוכנה לזה, הוא סומך על זה, ולכן הוא אומר - אחרי הצבא אני אשלים. אז אם הפרה מוכנה להמשיך להיניק - סחתיין. אני לא מוכנה להיניק אחרי גיל 20. אני כן מוכנה לעזור למי שעוזר לעצמו (כפי שכבר אמרתי). אבל מי שפורש מהלימודים סתם כי מתחשק לו (ולא כי הוא לא מסוגל או כי יש לו תחום השקעה אחר), אז סליחה, בגיל 20 הוא יצטרך לעשות כמו שסיפרה פה "שדה שיבולים" (אם אני לא טועה) ולהתפרנס בכוחות עצמו. ואת זה אני מבהירה לילדים שלי.

 

[חני בו]

הוא לא פרש מהלימודים

יש לו עוד דברים בראש ולא בא לו להשקיע.
אמא שלו לא צריכה להאבק בו ולריב איתו כל הזמן.
זה כל הסיפור

 

[נסיכונת מבולבלת]

הוצאת לי את המילים מהפה

זו דרישה בסיסית כל כך! מעולם לא עלתה בי המחשבה בכלל לא ללמוד. וכן, אחת הסיבות היא כי ידעתי שלהורים שלי זה יסב צער. אז לא צריך רק לדאוג שיהיו מאושרים כל הזמן ולזרום איתם. אולי שמר בחור ידאג קצת לאמא שלו שנגרם לה צער מזה שהוא מזלזל בלימודים??
מי שרוצה לעבוד- זה בעיה שלו. הוא לא עובד למחייתו. ולבלות אפשר יפה מאוד גם בלי לפגוע בלימודים.
אם הילד שלי יתנהג ככה אני אביע מורת רוח ועוד איך! כמובן לא אריב ואצעק, אבל אשלול ממנו זכויות כמו טלפון נייד למשל. מי שלא ממלא חובות, הזכויות שלו יצומצמו.

 

[חני ב]

אם אני לא טועה - את אינך אמא, נכון?

כשתהיי אמא, תביני שאלה לא חיים אם על כל פיפס את תריבי עם הילדים שלך.
בנוסף, אי אפשר להשוות ילד קטן בגילאי יסודי לגילאי 17-18 אז הם בכלל עושים מה בראש שלהם.

 

[מרוניה]

לימודים זה פיפס...? ממש לא!

גם מבחינת הלימודים עצמם וגם מבחינת המחויבות לבנות את עתידי כך שלא אפול לעול על הורי.
אכן, לא צריך לריב על כל פיפס, ובהחלט צריך לבחור על מה להתעקש ועל מה לא, אבל כרגע ממש לא מדובר על פיפסים...

 

[חני ב]

אני לא מעיקה על ילדי

בנושא של למודים.
אלה החיים שלהם. הציונים שלהם. התעודה שלהם.

 

[מרוניה]

וכך יהיה גם אחרי הצבא. עניינם. גם כספית.

 

[נסיכונת מבולבלת]

נכון

והדגשתי במפורש שלא אריב

אשלול זכויות ואביע את מורת רוחי- ועוד איך שכן.
תעודת בגרות היא ממש לא פיפס בעיניי..

 

[מרוניה]

שלילת זכויות זה "לריב" וקצת מתאים לגיל חמש...

אני לא מאמינה בדרכים כאלה בגיל 17, אלא אם הילד מאוד מאוד ילדותי או פרוע לחלוטין, או דבר דומה.
כאשר מדובר על ילד נורמטיבי, בלי קשיי לימוד מיוחדים (כפי שתואר כאן), שפשוט מחליט שבעצם עכשיו לא מתאים לו ללמוד, אני חושבת שיש מספיק דרכים הגיוניות להגיע אליו ולהסביר לו שזאת התקופה שאני מפרנסת אותו כדי שילמד ויכשיר את עצמו לחיים. ואין סיבה שאחרי הצבא אני אצטרך להמשיך לעבוד בפרך כדי לפרנס אותו ואת הלימודים הפרטיים שהוא יצטרך כדי להשלים את מה שעכשיו אפשר לקבל בחינם מהמדינה.
כך שבשורה התחתונה: בגיל 18 הילד נהפך לבגיר ומקבל זכויות של בגיר, אבל מצד שני, הוא גם מאבד זכויות של קטין. מבחינתי, זה צריך להיות ברור לו.

 

[חני ב]

אשלול זכויות? מה בדיוק?

תכבי לילד טלויזיה? תקחי לו פלאפון? לא תתני לו את הרכב?

 

[אדרת2]

יעל נועם-תודההההה רבה לך.

כשקראתי את דבריך אמרתי לעצמי שאת כל כך צודקת. כן כן חייבת לעבוד על עצמי...

 

[שדה שיבולים]

 

[BrightEye]

ותבדקי אם זה מתאים אצלכם

מה שיעל כותבת הוא יפה, אבל נשמע כאילו את יכולה או לריב איתו כל היום ולקלקל את היחסים, או לעזוב אותו לנפשו, וזה לא נכון.
את יכולה לחפש מה מתאים למשפחה ולילד שלך.
לא כל ילד מגיב אותו דבר, אפילו שני אחים באותה משפחה יכולים להגיב הפוך לאותה התנהגות הורית... לאחד זה יהיה שחרור, ולשני זה יחווה כחוסר אכפתיות.
אולי הוא צריך אותך שם? סומך עלייך שלא תתני לו להתפזר לגמרי?
אבל, זה לא צריך להיות כמובן בצורה כזו שיסגר וינעל בפנייך.

 

[GeJuFan]

רוצה להוסיף, מנקודת מבט של הילד

כמי שהייתה באותו מקום שהבן שלך נמצא, טוב אותו מקום אבל קצת אחרת. אני יכולה להגיד לך שהרצון שלי להשלים בגרויות הגיע רק אחרי שכולם סוף סוף ירדו לי מהגב, נתנו לי מרחב נשימה ונתנו לי להגיע לבד למסקנות שהיו נכונות לעתיד שלי. ביניהם זה היה השלמת התעודת בגרות שלי.
תראי, אני אפילו לא הלכתי לתיכון. עשיתי את כל תעודת הבגרות שלי ביואל גבע, ומלבד מקצוע אחד שילמתי על כך לבד מכסף שהרווחתי, וכל זה מבלי שאמא שלי הציעה, עשיתי זאת על דעת עצמי כי החלטתי שזו האחריות שלי לשלם על ההחלטות שלי ולא האחריות של אמא שלי. אני בטוחה אגב שאם הייתי מבקשת אמא שלי הייתה מכסה את כל עלות הקורסים, אבל ידעתי שאני לעולם לא אקבל לעומק את החשיבות של ההחלטות שלי בעבר ובהווה, ואת החשיבות של הבגרות עד שאשלם על כך בעצמי.

לכן העצה שלי, כמי שהייתה במקום של בנך (ואני רק מוסיפה שאין לי ילדים משלי ולכן אני יכולה רק לתת איך אני רואה את זה מהצד של הבן שלך): קחי אותו לשיחה, תגידי לו שאומנם את לא מקבלת ומסכימה עם זה שהוא לא משקיע כראוי בלימודים אבל החלטת שכל עוד הוא ממשיך ללכת לבית הספר, כל עוד הוא יסיים את התיכון עם תעודת בגרות, גם אם היא לא מושלמת. את בסדר עם זה עד כמה שאת מסוגלת להיות בסדר עם זה. אבל, תודיעי לו, לכשירצה לשפר בגרויות בעתיד, זה יהיה מכספו שלו. (ואני כותבת אני מדברת כאן רק על העלות של הקורסים והעלות תשלום של המבחנים, מה יהיה לגבי פרנסה ואם הוא יגור בבית או לא זה החלטה שלך אם לשלם על כך או לא אני לא נכנסת לך לכיס הפרטי שלך)
מבטיחה לך שאם לא במהלך הצבא אז אחרי הצבא הוא יבין את כל זה לבד, ואת תראי שכמו גדול הוא ילך להשלים בגרויות, אולי לא מיד אחרי הצבא אבל במהלך השנים שאחרי כך.
מה שכן הייתי כן מציבה תנאי לעצמך שעם נגיד עד גיל 25(או כל גיל אחר שתקבעי לעצמך) הוא לא הלך להשלים בגרויות או ללמוד באו"פ אבל כן עובד בעבודה במשרה מלאה ומרוויח מספיק טוב את תודיעי לו שהגיע הזמן למצוא דירה משל עצמו.


זו דעתי בכל מקרה, שוב אני לא אמא, אין לי ילדים, אבל כן הייתי במצב דומה לבנך אז אני יכולה רק להגיד מה אני הרגשתי ומה עזר במקרה שלי.

 

[מרוניה]

 

[חני ב]

מסכימה!! כתבת מאד נכון