לא משקיע בלימודיו-מה עושים?

[BrightEye]

יש רק שתי בעיות

1. האם יהיה לו מספיק כסף ללמוד כמו שצריך אחרי הצבא?
לא לכולם יש, לחלק שצריכים גם לעבוד במקביל זה פוגע בציונים.
2. האם הוא לא יבוא אליה בטענות אחר כך, ש"שחררה" אותו לגמרי?
אני מכירה לא מעט מקרים שבהם הילד שמח שעזבו אותו לנפשו, אבל אחר כך הרגיש שזו הייתה טעות וסוג של "הזנחה" הורית.
לכן, אני מציעה את דרך הביניים בין שתי הקיצוניות שהראית.
לא לנדנד ולהעכיר את היחסים ולא לשחרר לגמרי מצד שני.
אלא להיות שם, להזכיר ולעזור.

 

[אוטוטו12]

אם יותר גם לי להגיב...

שלום רב,

מבינה מאוד את תסכולך.... מצד אחד ילד טוב.... אחראי... תלמיד מעולה.... חבר טוב.... מפרנס את עצמו (לפחות חלקית אם לא יותר מכך....) ופתאום הפך את עורו - בתחום אחד בלבד.... הלימודים. נכון שזהו תחום חשוב ביותר לעתידו אבל זה לא יהיה אסון אם לא יעשה בגרויות עכשיו (למרות שכמובן עדיף לעשות כל דבר בעיתו....) הוא כבר כמעט בוגר ואחראי לעצמו לחלוטין... אוטוטו צבא... ונכון שזה לא מובן למה פתאום עכשיו החליט להתמרד בעניין הלימודים.... אולי הרגיש שזהו תחום שבו הוא יכול לעשות זאת.... לעומת תחומים אחרים שהדבר קשה לו יותר....(כלומר מרד נעורים) אולי הוא כן חושב על עתידו רק לא באותו הראש שלך... אם יש לו יכולות הרי שתמיד יוכל להשלים בגרויות.... יוכל לשפר ציונים... אז נכון שזה אולי יעכב קצת דברים אחרים... (אוני. למשל... או מציאת מקצוע.... )אבל זה לא סוף העולם.... עדיף לדעתי שהיחסים ביניכם יהיו שלמים ומוצלחים..ואולי דווקא אם "תרדי" ממנו.... יוכל למצוא את הדרך חזרה לשם....

 

[iris mom of two]

כאמא של תלמידת י"ב

אני רואה את זה גם. נגמר להם הסוס. אין להם כוח יותר ללמוד. היא עדיין משקיעה קצת, אבל רק כי היא יודעת שאוטוטו זה נגמר. לפחות אצלנו אחרי ינואר הלמודים שלה כבר לא יהיו חשובים, היא תתקבל לאוניבסיטה, וכל מה שיהיה חשוב זה לא להכשל.

 

[מרכז ליאה ארד]

לא משקיע בלימודים

ילד שבכיתה יב' מספיק פתאום להשקיע בלימודים זה יכול להיות או כי הוא גילה דברים אחרים שחשובים לו יותר, או כי יש לו איזשהו קושי. בכל אחת מהסיבות הללו צריך לעזור לו, אבל זה יוכל לקרות רק אם תעשי איתו שיחה שקטה, ובעיקר מכבדת. חשוב לבקש ממנו שיחה מלב אל לב, ושם לנסות להגיע יחד להבין מה באמת הקושי שלו, אם זה בלימודים או משהו חברתי, ואז ביחד איתו, בשיחה פתוחה ואמיתית, לשאול אותו האם הוא רוצה לקבל עזרה. אם יגיד "לא", הרי שאין לך בעצם יותר מה לעשות. אם יגיד "כן", אז תבנו את הדרך לעזור לו.
בכל מקרה, חשוב לייצר תשתית של שיתוף פעולה, וזה יגיע רק בשיחה שקטה ונעימה, מכובדת ומכבדת.
לאחר השיחה תצטרכי לשחרר את הנושא הזה, ולקוות שאם הילד לא יהיה מסוגל עכשיו לאסוף את עצמו לקבל עזרה ולהצליח, זה יגיע בזמן אחר, בו הוא יעשה את זה מתוך דרייב פנימי שלו.
בהצלחה לכם!

 

[רועה עיזים]

זה קשה לעשות הכל,לג'גלל נכון.

השאלה שלי איך מבחינה נפשית,
בלימודים בדרך כלל רואים כמה אדם עסוק בדברים שמטרידים אותו,
אולי הוא צריך עזרה בלימודים?מורה עזר?

 

[obelina]

תרגיעי, אם היה סתם חלילה איזה טמבל שלא משקיע

בשום דבר, אז אני במקומך הייתי מתחילה לדאוג, אבל הוא לא כזה, ועושה רושם שהוא יודע מה הוא רוצה.

תזכרי שיש כאלה שאין להם לא חברים וגם לא חברות, הם לא בכושר וגם להתפרנס לא מנסים.
ואני יודעת מה שאני אומרת, כי בעוונותיי יצאתי עם כל אחד מהסוגים הנ"ל.

 

[goldy]

במקרה שאת לא פולניה:

1. אל תנסי לחיות דרך הבן שלך.
2. אל תכריחי אותו לחשוב ש100% או 0%.
3. בטח את יכולה להוכיח במקרה שלך שציונים זה כן הכל בחיים

.

 

[celebs2011]

תגידי תודה, יש ילדים שלא רוצים ללמוד בכלל!

שלום לך,
מצאתי קטע באתר הייעוץ החדש AskPeople בו אמא מספרת על בתה בכיתה י' שפשוט החליטה שלימודים לא מעניינים אותה,
בקטע היא מספרת שהבת שלה החליטה על דעת עצמה, שפשוט היא לא רוצה ללמוד, לא מבחנים ולא שיעורי בית.
קישור לקטע (ממליצה לקרוא) http://www.askpeople.co.il/2149
בקיצור, תתנחם

ולשאלתך:
אני ממליצה לשבת איתו להסביר לו את חשיבות הציונים, ההישיגים והלימודים בכלל.
אך אסור להתעקש ולהכריח, זה יעשה בדיוק את הפעולה ההפוכה

בהצלחה!

 

[מישהי לרגע]

בתור מתבגרת בכיתה י"ב לאמא שמתנהגת דיי כמו

אמא שלי, תניחי לו, אמא שלי משגעת אותי כל השנה לשבת וללמוד, למרות שאני יושבת על ציונים של 60-80 וזה מספיק לי לגמריי, ההורים לא מבינים וחושבים שאפשר יותר, את גיל ההתבגרות איני מעוניינת להפסיד בחרישה, למרות שזה הזמן (בגלל שזה בחינם) גיל ההתבגרות יש רק אחד, אבל אולי הטיעון הזה לא יספק אותך.
בנוסף כל הבקשות שלה ללימודים נכנסות מאוזן אחת ויוצאות מהשניה, זה לא באמת מה שידרבן אותי ללמוד, אם ארצה ללמוד ולהוציא ציון טוב אעשה את זה על דעת עצמי ולא מבקשה של מישהו אחר... ברגע שמתחילים להיכשל, אז ההורה צריך להיות מודאג.
אנחנו כבר לא ילדים בגן, אומנם יש דברים שההורים עדיין מחליטים עליהם בשבילנו, כמו איסור רכיבה על אופנוע שמובן לגמריי, או הגבלת גיל לגברים שיוצאים איתם לבנות... אבל לימודים? בחיאאת אנחנו לא בכיתה א' ואם זה יפיל אותו בעיה שלו, הוא ידאג לסדר את זה תאמיני לי.
בהצלחה לכם!

 

[מרוניה]

ומה תעשי אחרי הצבא,

אם תרצי להתקבל לפקולטה שתדרוש ממוצע ציונים גבוה יותר? (לא שאלה רטורית.)

 

[GeJuFan]

בדיוק מה שרבים אחרים עושים

מרוניה, היא תשפר בגרויות.

 

[מרוניה]

ראיתי את תשובתך למעלה והסכמתי איתה.

כלומר, לפי סיפורך את באמת לקחת אחריות ומימנת את הלימודים שלך אחרי הצבא, אם כי הודית שבכל זאת הורייך נאלצו לפרנס אותך בתקופה הזאת (וזה ממש לא הולך ברגל!). אבל בכל מקרה, אני מקבלת מאוד את הגישה שלך - להבהיר לילד מה יהיו הדרישות לאחר הצבא. אני פשוט קצת יותר קיצונית ממך, ומכיוון שאני רוצה שהילד יבין שהוא צריך לנצל את הנעורים להשלמת הבגרות, אני מקצינה את התמונה ואומרת - אחרי הצבא אתה צריך לעמוד על הרגליים. אין פירוש הדבר שאני באמת מתכוונת להשליך אותו לרחוב, אלא באמת להחדיר לו את ההבנה הזאת שעכשיו אתה צריך ללמוד כמו שצריך, כי אחר כך יהיה הרבה הרבה יותר קשה! (לכן אני מעצימה את תיאור ה"קשה", כאמצעי הרתעה.)

 

[GeJuFan]

אז אני לא מסכימה עם

ההקצנה שלך. אני חושבת שכן הילד צריך שיאמר לו מה יהיו ההשלכות של ההחלטות שלו כיום, אבל הוא גם צריך לדעת שההורים שלו מאחוריו, ושהם תומכים אותו.
שוב אין לי ילדים אנושיים (יש לי משופמים על ארבע) אז אני יכולה להגיד רק מה עבד איתי במקרה דומה, אבל גם שונה (האמת הרבה שונה).

אין סיכוי שאני הייתי מגיעה למסקנות שהגעתי אליהן מבלי שהייתי יודעת שיש לי תמיכה, כלשהי, מאמא שלי ומאחותי. מצד שני אני גם אדם מאד שאפתני ככה שאין ספק שהייתי מגיעה למסקנות הללו לבדי במוקדם או במאוחר.

ואמא שלי מימנה אותי, אבל לא לגמרי. אבל לי היו גם הוצאות אחרות שלא קשורות למחייה, אבל לא ניכנס לזה.