לא משקיע בלימודיו-מה עושים?

[מרוניה]

ברור! ואת כל זה ההורים יצטרכו לממן!

 

[אדרת2]

מרוניה הענין שהוא חוגג על חשבונו

חרוץ אלוף מציאת העבודות. אין לי טענה ולו הקטנה בנוגע לחריצותו,אחיותו בעניני העבודה.
לאחר הלימודים ברור לי שיהיה חרוץ יעבטד ויעשה מכינה. מה זה לא אפרנס אותו? הוא יגור כאן בבית ,לפחות בתחיל לימודיו.

 

[אחותו של שקספיר]

אפשר להביא את העגל אל השוקת

למרות שהוא על "קו הסיום" יהיה קשה מאד להביא אותו אל השוקת גם לשתות ממנה

הוא לא רואה את החיים מנקודת המבט שלך כיום, וחושב שהמציא את הגלגל (בגלל זה הוא בן 18)

שתי הנחות
*העימותים ימשכו, האווירה העכורה, דו השיח הזה, ואולי הוא ילמד ואולי לא.-עד כה לא הביא אותו ללמידה, אין הרבה סיכוי שפתאום תהיה לו הארה ויהיה שינוי בגישתו.
** אם תחליטי (וזו רק החלטה) שאת משחררת את עצמך מהלופ הזה- (וזה "שלך") - והמחיר עלול להיות אי סיום בגרות בתיכון (אני לא הייתי מסוגלת -אבל זה ה"באג" שלי)- אז היחסים ישתפרו ,אבל התעודה לא .

מכאן אחרי הצבא הוא יוכל להשלים בגרות/ללמוד באקדמיה או... להתפתח בכוונים אחרים לגמרי.

בשבת האחרונה שוחחנו במשפחה אחד הנושאים שעלה שחלק מהחברים של הבנים הגדולים,אלו שמצליחים (ואפילו מאד) הם דווקא אלו שלא המשיכו בלימודים אקדמאיים,כך שזה לא תמיד המפתח להצלחה בחיים (גם זה עדיין בתחום ה"באג" הפולני שלי ,לא יכולה להגיד שאפשר להצליח גם בלי ללמוד,אבל כנראה ש....אפשר)

בקיצור בדקי עם עצמך מה הקווים האדומים שלך, מה את מוכנה לקבל ומה לא עובר את הסף
ואח"כ נהלי איתו את הדיאלוג הזה.

 

[שדה שיבולים]

 

[מרוניה]

אם את מראש אומרת "הוא יגור כאן בבית"

ו"אני אפרנס אותו" - אז הנה לך התשובה.
ומה פירוש "בתחילת לימודיו"? הרי אם הוא לא לומד עכשיו, הוא יצטרך להשלים אחר כך. כך שתצטרכי לפרנס אותו לפחות שנה נוספת כדי שהוא ישלים את מה שהוא לא עשה בתיכון. אם את מוכנה לזה - על הכיפק. אני לא מוכנה לזה. גם לי יש חיים לחיות, ואני מפרנסת את ילדי בגיל הנעורים כדי שהם יכשירו את עצמם לחיים. כפי שראית משרשורים קודמים, אני לא חושבת שלימודים בתיכון הם הדרך היחידה לפרוש כנף. ממש לא. שמענו פה על בחור שעוסק בגרפיקה ממוחשבת ורוצה לפרוש מהתיכון, ואני בהחלט ראיתי זאת בעין יפה. כי בעיני זאת בנייה לקראת עתיד עצמאי. אני לא יודעת במה הבן שלך עובד, אבל אם בני יעבוד בתיכון בפיצריה ובמקדונלד, הוא אולי ירוויח את השני-גרוש שלו, אבל את עתידו הוא לא יבנה בזה.
כך שאם בנך בונה את עתידו בצורה אחרת - יופי, אין לי בעיה. אבל אם הוא עובד כדי לממן בילויים, ואת כבר מראש מתכננת לפרנס אותו עוד כמה שנים כדי שישלים את מה שהוא לא עושה עכשיו - אז זה לגיטימי, כמובן, אבל עלי אישית השיטה הזאת לא מקובלת.

 

[סקיפי]

בתחילת לימודיו

זה אומר עד שהוא יצליח להסתדר לבד. כמו כל סטונדט נורמלי בעולם. היא בפירוש כתבה שהוא יצטרך לממן את עצמו אחרי הצבא, למה את מסלפת?

 

[מרוניה]

במהלך תקין, לסטודנט כבר יש תעודת בגרות.

נער שמרשה לעצמו להזניח את הבגרות שלו, אני חושבת שהוא צריך להבין את העול שהוא לוקח על עצמו. ולא להגיד - טוב, אחרי הצבא הורי יממנו אותי ואני אשלים את החומר. אז לא, אדוני הנכבד, אני מממנת אותך עכשיו, כשאתה בן 17, ואת הזמן הזה עליך לנצל כדי להגיע למצב שאחרי הצבא אני לא אצטרך לממן אותך. (שוב, אלא אם יש קשיים איומים, שבאמת ממררים את חיי הנער/ה ומצדיקים פרישה מהלימודים.)

 

[AYELET1]

הנקודה היא שבני 17 רבים לא מרחיקי ראות כמוך

והם רחוקים מאד כנראה מעשיית החשבונות של איך אנצל טוב יותר את אבאמא אחרי הצבא...
אפשר לדבר ולטחוןצעד מחר כמה עולה השלמת בגרויות לאחר צבא וכו׳. על חלק מבני הטפשערה ( הכינוי לא בא מהאויר...) זה נופל על אוזניים ערלות.

אגב, כיום יש גם פתרון ללימודים ללא השלמת בגרויות( אוניברסיטה פתוחה). לחלק זה מתאים ולחלק לא.

 

[סקיפי]

זה פשוט לא נכון.

אין לי סטטיסטיקה, אבל את מוזמנת בעצמך לבדוק מה קורה במכינות של האוניברסיטאות השונות ובמכללות.

 

[חני ב]

זה לא יאיים עליו

מה גם שאני בטוחה שאני זו שאממן לבן שלי תיקון בגרויות אם ירצה.
גם כשיתחתן אעזור לו וגם כשילמד למודים אקדמאיים.
מיותרת ההפחדה הזו.

 

[אדרת2]

חושבת כמו חני

 

[שדה שיבולים]

הוא צודק, אין מה לומר

אני יודעת שזה קשה כאמא, אך יכולה לומר לך מניסיוני האישי, שגם אני הייתי תלמידה מעולה כל השנים, ובי"ב הייתי כל כולי שקועה בדברים החשובים באמת מבחינתי: חברה, תנועת נוער, פעילה חברתית, חבר, עבודה וכו'. אני לחלוטין הפסקתי ללמוד.
אחרי הצבא עשיתי מכינה, שנה מהנה ביותר מבחינתי, והמשכתי לתואר ראשון אותו סיימתי בהצטיינות.
וכפי שכתבת, הוא לא מסתובב בבטלה ברחובות, הוא הולך לבי"ס, פעיל חברתית, עובד, יש לו תוכן ועניין בחייו.
אז נכון שזו הזדמנות להשקיע בזמן שהוא במסגרת ביה"ס, אך לא לכולם זה מתאים. אלו הבחירות שלו, זו הדרך שלו, וכפי שכתבת- הוא אוטוטו בן 18. ולנו כהורים נותר להבהיר לו את הדעה שלנו, לנסות לפקוח את עיניו על ההשלכות למעשיו, ומעבר לכך, לכבד את בחירתו ולהאמין שכשירצה, הוא ישקיע ויעשה מה שצריך.
בסה"כ תיארת ילד אינטליגנט, חרוץ, חברותי, ללא התנהגויות שליליות פרט לכך שבחר פחות להשקיע בלימודים ויותר להשקיע בדברים החשובים לו כרגע, שחי כיום חיים מספקים מבחינתו.

 

[חני ב]

 

[BrightEye]

השאלה האם לכל כיוון אקדמי מספיקה מכינה

וכמובן האם יש להורים שלו כסף לממן עוד שנה כזו.

 

[שדה שיבולים]

למה ההורים חייבים לממן? אני מימנתי ה-כ-ל

מעבודתי, כולל המכינה, כל התואר, מחייה, דיור והכל.
אז היום המחירים גבוהים יותר, נכון, אך לפי הכתוב מדובר בנער חרוץ שעובד גם היום באופן קבוע, זה לא השיקול. ירצה- יעבוד ומממן לעצמו את שנה הזאת. הוריו ירצו ויוכלו לעזור לו כלכלית- מה טוב. לחלוטין לא שיקול בשלב זה, מבחינתי. ברגע שיגיע רצון ללמוד, תמיד אפשר לעבוד קשה ולממן.
לגבי שאלתך הראשונה, אני מניחה שלרפואה למשל זה לא מספיק, אך לא סגורה עם זה. לרוב המקצועות לא אמורה להיות בעיה להיכנס עם מכינה. ואם הוא ירצה דווקא להיות רופא, הוא כנראה יצטרך לעשות מאמצים גדולים יותר של השלמת בגרויות. הכל אפשרי.

 

[BrightEye]

אין לי ספק שהיום זו תקופה אחרת וקשה להשוות

לא כל אחד יכול ללמוד קשה ולעבוד במקביל עבודה שמממנת לימודים ומחיה.
אני יודעת שהלימודים שלי בהחלט נפגעו כי עבדתי במהלך הלימודים ולא השארתי לי מספיק זמן ללמוד טוב.
היום גם תואר ראשון לא מספיק וצריך להמשיך לשני כך שמדובר על תקופה ארוכה.

 

[שדה שיבולים]

אני מאמינה שכל אחד יכול להסתדר אם ירצה

יש מחיר לכל דבר ולכל בחירה שאנחנו עושים בחיים ואני רק רואה כאן בחירה בדרך מסוימת, עם המתנות שהיא מביאה, לצד המחירים שיש לשלם.

 

[BrightEye]

אני חושבת שיש בעיה להסתכל על זה באופן הזה

זה יכול להיות נכון למישהו אחד וגרוע מאוד למישהו אחר.
לא כל נער/ה בשל/ה להבין את הבחירה שהוא עושה וזו דרך קצת אופטימית לחשוב שכל אחד ישמח עם הבחירות הדפוקות שלו כאילו היו "בחירה של דרך" בגיל ההתבגרות כשאתה לא ממש בשל.
בנוסף, אני בכל זאת חושבת שהיום התנאים מסביב הרבה יותר מסובכים מאשר בזמננו.
אני מסכימה שהפעילות החברתית מאוד חשובה, אבל לשים את כל הביצים בסל אחד זו בדיוק הבחירה הלא נכונה, אך הסיברה לגיל הזה...

 

[שדה שיבולים]

אז אנחנו רואות אחרת את הדברים

מבחינתי גיל אוטוטו 18, זהו גיל בוגר מספיק לדבר עמו בגובה העיניים, לומר את דעתנו, להקשיב לעמדתו, לדון על הדברים בינינו ולכבד את עמדתו והחלטתו, גם אם איננו מסכימים איתה, במידה ולא שכנענו אותו אחרת.
ואני מדברת על המקרה הספציפי המדובר כאן, כאשר רואים כאן ילד עם מוסר עבודה, חרוץ, פעיל, משתלב היטב בחברה, אינו סוטה מדרך הישר, מבצע את המוטל עליו אך בדרך ובהשקעה שהוא בוחר.
לא מסכימה איתך על ההבדל המשמעותי של היום מול התקופה שלנו. גם היום כל אחד יכול לעשת מה שאני עשיתי, או בדרכך אחרת. אני עבדתי בכמה עבודות במקביל במהלך כל שנות לימודיי באוניברסיטה, כולל בחופשות, כולל עבודה אינטנסיבית של 8 חדשים לפני תחילת הלימודים, לא היתה לי ברירה. עוזבת קיבץ עניה, בת להורים קיבוצניקים, שלא יכלו לעזור לי כלל מבחינה כלכלית. והיה לי ברור שאין דרך אחרת וכך זה צריך להיות. שום עניין או קושי גדול, רק דרך חיים אותה קיבלתי על עצמי, מעצם ההחלטה לעזוב את הקיבוץ ובכך לוותר על תמיכה כלכלית חזקה עבור חופש ועצמאות, אך גם ללא אגורה שחוקה על ה %$#&... וכן, גם את הטיול של השנה ורבע במזרח מימנתי לגמרי לבד, מעבודה קשה, למען הגשמת חלום גדול.
בשורה התחתונה, גם בימינו אלה, כל אחד אם ירצה, יכול לעבוד ו"לקרוע את התחת" בשביל המטרות אותן הא רוצה לגשים, כלל לימודים. זה רק עניין של החלטה ובחירה.

 

[מרוניה]

אני חוששת שהשכ"ד כיום הרבה יותר רצחני.