טוב.. חשבתי שכבר אתרגל לזה.. אבל מסתבר שלא

[KallaGLP]

שוב חוזרים לעניין הרגישות.

אוונסנט לא התרעמה וגם אני לא הייתי מתרעמת כי שתינו לא רגישות לשאלות כאלה, אבל כפי שהיא כתבה, היא מודעת, בדיוק כמוני, לאופי האישי והפולשני של השאלה. זה שאנחנו לא רגישות לשאלות פולשניות, לפחות עד גבול מסוים, לא משנה את העובדה שאנחנו יודעות לזהות שאלות כאלה. אוונסנט בסך הכול ניסתה להוכיח מתוך ניסיון אישי שאירים כן שואלים שאלות פולשניות.
גם אם כל מה שאתה אומר על עגלונים איריים נכון (ולי אין דעה בנושא כי אני לא יודעת), במה זה שונה משאלות של נהג מונית שמסיע לקוח בארץ, למשל? הרי באותה מידה שאלות דומות יכולות להישאל על ידי נהג מונית בארץ שמסיע לקוחות, אז מה ההבדל? זה לא שבארץ אדם הולך ברחוב ועוצר אותו לפתע זר גמור ומתחיל לשאול שאלות אישיות. יחסים בין נהג/עגלון ולקוח הם די דומים ומקבילים, ולכן לפחות במקרה הזה (ואנחנו מדברים ספציפית על מה שניתן להסיק מהמקרה הזה) רמת הפולשנות דומה ואי אפשר להסיק ממנו שרמת הפולשנות בישראל גבוהה יותר. לפחות זה מה שהבנתי שניסתה אוונסנט לטעון על ידי הבאת הדוגמה הזו, ואני מסכימה שהדוגמה הזו (ואני מתייחסת אליה בלבד) אכן תומכת במה שניסתה להגיד. אולי אפשר למצוא דוגמאות אחרות שלא תומכות ואף מפריכות, אבל הדוגמה הספציפית הזאת תומכת.
שוב, למה שאראה בזה בעיה? להתרשמותי, אף אחד לא רואה בזה בעיה. לי אישית זה בטח לא מפריע, כפי שאמרתי כבר פעמים רבות. לצורך העניין גם בארץ זה לא הפריע לי. מה זה בכלל קשור לשאלה אם זה מפריע לי או לא? נידונה בשרשור שאלה עובדתית, עניינית: האם רמת הפולשנות בארץ יותר גבוהה מאשר במקומות אחרים? אוונסנט נתנה מצידה דוגמה מניסיונה האישי שממנה משתמע שמידת הפולשנות באירלנד לא בהכרח נמוכה יותר. מניסיוני האישי במקומות אחרים (בארה"ב וברוסיה) אני גם חושבת כמוהה. זו לא בעיה, זה בסך הכול ציון של התרשמות אישית שעל פיה החברה בישראל ככלל לא יותר פולשנית מאשר במקומות אחרים. אני לא מתרשמת שבארץ מידת הפולשנות גבוהה יותר מאשר במקומות אחרים שהייתי בהם, וגם היא לא. לפחות כך הבנתי מדבריה. למה שזו תהיה בעיה, איך זה קשור לבעיה או למה בכלל להסתכל על זה כעל סוגייה בעייתית או כזו שמצביעה על בעיה - בחיי שאני לא מבינה.

 

[אוניברסאליסט]

לא זכור לי שאוונסנט טענה שהשאלה הייתה פולשנית

אפילו לא נניח התרעמות, אבל לא זכור לי שהיא השתמשה במונח "פולשנית" שאת משתמשת בו. אולי היא חושבת ככה אבל לא זכור לי שעד עכשיו היא השתמשה בתואר הזה.

לא טענתי שניתן להסיק ממקרה העגלון שרמת הפולשנות בישראל יותר גבוהה. הטענה הייתה של האדם איתו דברתי שאי אפשר להסיק ממקרה זה שרמת הפולשנות היא לפחות כמו בישראל. כלומר מקרה העגלון לא מפריך את הטענה שרמת הפולשנות באירלנד לפחות כמו בישראל מפני שמדובר בסיטואציה מיוחדת שבה שואלים שאלות כאלה.

הטענה שלך הייתה ששאלת העגלון היתה פולשנית נקודה כלומר טענה מוחלטת, אבסולוטית להבדיל מטענה יחסית-השוואתית שהיא הייתה פולשנית כמו בישראל. יש הבדל בין לטעון שמשהו פולשני באופן לא-השוואתי בין מדינות או חברות או תרבויות לבין לטעון שזה פולשני לא פחות או כמו או יותר מישראל.

כשטוענים ששאלה פולשנית באופן לא-השוואתי אז המונח "פולשני" הוא מונח פז'ורטיבי pejorative מונח שהשליליות שבו היא מעצם המונח כמו קמצן. קמצן הוא מונח פז'ורטיבי להבדיל מחסכן היות וקמצן כולל את מרכיב הגינוי מעצם המונח. כך גם לגבי פולשני. מי שהוא פולשני אז הוא יותר מדי פולש ולא שהוא פולש במידה הראויה. מעצם המילה יש מרכיב של ביקורת או גינוי. לכן, כתבתי על בעיה.

לעומת זאת, אוונסנט כתבה נראה לי קצת חזק מידי לקרוא לזה פוגענות כי זה לא דבר שברור שיפגע בכל אחד או ברוב האנשים.

 

[KallaGLP]

מבחינתי, שאלה פולשנית היא עניין של הגדרה: שאלה אישית

שחודרת למרחב הפרטי של אדם זר שאין איתו יחסי אינטימיות ושלא הביע רצון להישאל שאלות אישיות. יש שחושבים שזה בסדר לשאול שאלות כאלה, יש שלא, אני לא שופטת, אני רק אומרת שעובדתית זו שאלה שפולשת למרחב אישי בניסיון לקבל מידע אישי מאנשים זרים שלא בטוח שהם מעוניינים לחלוק.
אני לא דיברתי באופן אבסולוטי, אני כל הזמן, עוד בהודעות קודמות, אמרתי ששאלה כזו לא מטרידה אותי, וזאת לעומת שאלות יותר קיצוניות בפולשנותן שאולי כן יטרידו אותי, וגם כל הזמן דיברתי במונחים של השוואה לישראל. לא כתבתי בשום מקום שזה מוכיח או מפריך, כתבתי שזה מקרה בודד ספציפי שרק אליו אני מתייחסת ואני לא מסיקה ממנו מסקנות גורפות, אבל שהוא כשלעצמו לטעמי תומך בטענתה של אוונסנט. אולי לא הבנתי אותה נכון, אז הכי טוב לשאול אותה אם הבנתי נכון או שאולי טעיתי בפרשנות שלי. אז מבחינתי אני מחכה לתשובתה.

 

[אוניברסאליסט]

זה נראה לך טקסט לא שיפוטי?

אבל גם בהנחה שזו בדיחה, לא נראה לך שזו בדיחה קצת פולשנית?
KallaGLP
22/11/2018 | 14:56
71
הוא כן שאל אם הם נשואים, שזו חדירה בוטה לפרטיות מצד אדם זר, וייעץ להם בעניין אישי שאינו עניינו, בין אם הייתה תוך כדי נימה מבודחת או לא. וגם בהנחה שהחלק שבו הוא אמר שמישהו אחר יקדים ויתחתן איתה היה בדיחה, עצם השאלה על מצבם המשפחתי וההתייחסות אליו בהחלט הייתה חסרת טאקט וחדירה בוטה וממש לא מתבקשת למרחב האישי.

המונחים "בוטה" ו- "חסרת טאקט" הם מונחים ביקורתיים, שיפוטיים.

אין כאן השוואה לישראל.

 

[KallaGLP]

נכון, זו שאלה מאוד אישית.

למשל, אם בת הזוג כבר מתה שהבחור יציע לה נישואים והוא מאיזושהי סיבה לא רוצה, ואולי כבר היו להם חילוקי דעות וסכסוכים על רקע זה. או שאולי הם בכלל נשואים לאנשים אחרים וסתם מאהבים שיצאו לבלות יחד? בקיצור, זה בהחלט עלול להיות מצב רגיש ויש כאן פוטנציאל לסיטואציה מאוד מביכה. ואלה רק דוגמאות בודדות ממה שיכול להיות.

 

[KallaGLP]

ועדיין, זו שזו שאלה פולשנית לא אומר

וגם לא התכוונתי שישתמע מזה שאין שאלות יותר פולשניות, בוטות וחסרות טאקט. הכול יחסי בעולם הזה, כידוע.

 

[אוניברסאליסט]

לא טענתי שכתבת שאין שאלות כאלה

אלא שטענת שהשאלה פולשנית, בוטה וחסרת טאקט וזו אמירה שיפוטית. אז למה כתבת שאת לא מבינה למה אני אני חושב שאת הבעת עמדה שיפוטית ולא עמדה ניטרלית?

אוונסנט עד עכשיו לא נקטה עמדה שיפוטית כזאת כלפי דברי העגלון

ושוב, איפה ההשוואה לישראל? לא כתבת השוואה לישראל אלא שפטת את דברי העגלון בלי השוואה כזאת

 

[KallaGLP]

אני לא שיפוטית כלפי העגלון.

אני מתארת את המשמעויות וההשלכות הפוטנציאליות של השאלה שלו וההערות שלו. כאמור, אני אישית לא מתרגשת משאלות כאלה, זה ממש לא משנה לי ואני לא מכירה את העגלון באופן אישי ואין לי דעה עליו כאדם. דיברתי על המשמעות של שאלה ספציפית וסיטואציה ספציפית. מצבים כאלה קורים בין אנשים כל הזמן, ויש כאלה שיותר קשה להם עם זה, כפי שרואים מהתלונות כאן בפורום. אני לא נציגה של אוונסנט וגם לא התחייבתי לבטא את אותן הדעות כמוה. בחלק מהדברים דעתי כדעתה ובחלק אולי לא, אני לא משווה את הדעות שלנו כל הזמן ולא מחפשת ליישר קו, לכל אחת מאיתנו זכות לחשוב לעצמה. לא הבנתי למה דעתה בעניין הספציפי הזה אמורה להיות קשורה או דומה לדעתי.
אני כל הזמן דיברתי על ישראל. כל הזמן אמרתי שהסיטואציה עם העגלון זהה מבחינתי לסיטואציה עם נהג מונית, מהסוג שבפורום נהוג להתלונן עליו, ששואל כל מיני שאלות אישיות מהסוג הזה. כתבתי את זה בכמה מקומות בשרשור, אז להגיד שלא כתבתי השוואה לישראל זה ממש לא נכון. כל המטרה מלכתחילה הייתה השוואה לישראל.

 

[אוניברסאליסט]

אם את כותבת "פולשנות, בוטה וחסרת טאקט"

אז לאור מילים אלה אפשר להבין או לא להתפלא למה חשבתי שאת שיפוטית. אני לא יכול לקרוא את המחשבות שלך אלא רק את הטקסט שאת כותבת. כך גם לגבי השוואה לישראל. באותה הודעה לא השווית לישראל. השווית במקומות אחרים.

לגבי אוונסנט כתבת אוונסנט "לא התרעמה וגם אני לא הייתי מתרעמת כי שתינו לא רגישות לשאלות כאלה" במשפט הזה את קשרת אותה אלייך. אבל שוב, לאחר המילים שאת השתמשת בהן אז היה סביר מצידי להסיק שאת מתרעמת (אולי לא מתרעמת אם היו שואלים אותך אבל מתרעמת על התנהגות העגלון) בעוד שהיא לא השתמשה במילים כאלה או מסוג כזה. אני קושר את שתיכן בתגובה לכך שאת קשרת את שתיכן במשפט המצוטט. אני מגיב למה שאת כותבת.

 

[KallaGLP]

אנסה להבהיר שוב:

כשאני מדברת על שאלה או הערה פולשנית, אני מדברת על מאפיינים שיש בשאלה או הערה שהם אישיים ולכן עלולים להביך אנשים שרגישים לשאלות או הערות אישיות ולא רוצים לחשוף מידע אישי לזרים או לשמוע מזרים דעה על מצבם האישי בתחום זה או אחר. ההגדרה נובעת מהפוטנציאל בשאלה לפגוע, להכעיס או להביך (ולאו דווקא כי יש כוונות לפגוע מצד הדובר, אף על פי שכמובן עלולות להיות סיטואציות שבהן דובר כזה או אחר כן ינסה לפגוע בכוונה, אך זה כלל לא קשור לדיון שלנו כאן ולא על סיטואציות כאלה מדובר), וניסיתי להדגים את נקודת מבטם של אנשים רגישים לעניין, שגם מתלוננים כאן בפורום (ולא רק בפורום) על מה ששאל או העיר, למשל, נהג מונית זה או אחר, ידיד או אפילו קרוב משפחה, ואף טוענים שזה מאפיין בעיקר, או רק, את ישראל. אנשים שזה מפריע להם תופסים את השאלות מהסוג הזה בדיוק כך: בוטות, פולשניות וחסרות טאקט. יש כאן אפילו כאלה שהחליטו להפסיק בכלל לענות על שאלות אישיות או לענות בצורה בוטה שאינה משתמעת לשתי פנים, כדי שאותם אנשים יפסיקו לשאול ולהעיר.
אין כאן מבחינתי ביקורת ערכית, לא על הצד השואל ולא על הצד הנשאל, וזה ממש לא מה שמעניין אותי בכלל בשרשור הזה. יש רק תיאור מצב על משמעויותיו והשוואה של מקומות שונים וסיטואציות שונות בהקשר של המצב הזה. גם כשסיפרתי על כל מיני חוויות אישיות שלי בארה"ב, זה לא היה לצורך מתיחת ביקורת אישית על אותם אנשים (ואף הדגשתי, למשל, שאין לי שום דבר נגד אותו איש שירות שסיפרתי על התנהגותו, אלא רק רציתי לתאר דוגמה לסיטואציה די טיפוסית שאני נתקלת בה כאן).
בצורה דומה גם לא ביטאתי הרגשה אישית שנוצרת אצלי בעקבות השאלות האלה, אלא ציינתי ברמת העיקרון איך זה עלול להיתפס בעיני חלק מהאנשים שכן רגישים לזה ולמה לכן אפשר להגדיר את השאלה כפולשנית: כי זו שאלה אישית שיש לה פוטנציאל להביך או להרגיז אנשים שלא אוהבים שאלות אישיות. פרט לכך כל הזמן הזה לא אמרתי ולו מילה אחת על העגלון כאדם, אלא דיברתי רק על האינטראקציה הספציפית, כסיטואציה מקבילה למצב שבו, נגיד, נהג מונית שואל שאלות אישיות או מעיר הערות לנוסעת בישראל. המטרה שלי זה לא לשפוט ולא להעביר ביקורת ברמה האישית, אלא להשוות בין סיטואציות ולהגיד שיש ביניהן דמיון רב, ולכן ניתן להסיק שדברים כאלה לא קורים רק בישראל. הרי אם תחזור אחורה לתגובה הראשונה שלי בשרשור, זה התחיל מזה שמישהו אמר שזה רק בישראל שואלים שאלות אישיות מכל מיני סוגים. אני הגבתי שזה לא רק בישראל והבאתי דוגמה מארה"ב. אז הצטרפה אוונסטנט עם הדוגמה של העגלון מאירלנד וכו'. כל הזמן הזה המסגרת וההקשר של הדיון היו שמישהו כתב שזה רק בישראל ואני ניסיתי להדגים מניסיוני ועל סמך דברים רלוונטיים שאחרים כתבו (כולל אוונסנט) שזה לא רק בישראל. זה הכול. ביקורת כללית או אישית בכלל לא הייתה חלק מהמטרות שלי בדיון, אפילו לא חשבתי על הסיטואציה במונחים של משהו שראוי לביקורת, אלא רק ברמה של אם הסיטואציה קיימת במקומות אחרים, איפה ובאיזו מידה ואם אפשר לערוך השוואה בינה לבין מה שקורה בארץ.

 

[evanescent]

אבהיר גם

הדוגמה שלי ניתנה בתגובה לרובן 7 ואכן מטרתה היתה להפריך את טענתו שבעולם המערבי זה לא קורה ולדעתי היא באמת מפריכה על אף שמדובר בעגלון. מצד שני לא היתה בדברים כוונה לכימות והשוואה מידתית אם באירלנד זה קורה בדיוק באותה מידה כמו בישראל, או פחות או יותר מישראל. אפילו על ישראל אין לי מידע סוציולוגי כזה מדויק וגם אם היתה לי דיעה אם זה שווה או יותר או פחות היא היתה בגדר ניחוש...

השאלה היא ללא ספק שאלה אישית. כשמכנים את זה "פלישה" גם אני עד עכשיו היתי חושבת שמשתמע מכך גינוי הדבר אבל לא בהכרח רגישות אישית. אפשרי הרי לא להיות מוטרדת או נפגעת אבל לחשוב שמי שעושה זאת לא מספיק רגיש ומתחשב בפוטנציאל הפגיעה הכללי ובאופן אישי לנהוג אחרת מתוך התחשבות. את צודקת בפוטנציאל הפגיעה בדוגמאות למקרים שצינת בהם הנושא הזה רגיש.

בן אדם נניח יכול לחשוב שזה לא בסדר שמישהו הניח מכשול באמצע הדרך גם אם הוא עצמו שם לב למכשול ועקף אותו ללא פגע. הוא יכול לגנות מתוך המודעות שהוא לא היחיד שקים בעולם ויש אחרים כמו עיוורים או אנשים שבדיוק דעתם מוסחת שיכשלו בדרכם בגלל זה. כשהוא מכנה את זה מכשול כבר טמון במילה הזאת פוטנציאל הפגיעה ומשתמע גינוי, לפחות מידה מסוימת של גינוי, גם אם לא בהכרח ברמה גבוהה.

 

[KallaGLP]

באמת שלא ניסיתי לגנות, אלא לתאר את המצב כמו שוהא בפועל

מכל ההיבטים, כולל מנקודת המבט של הנמענים הרגישים יותר.
אבל אם כבר באמת לחשוב גם על ההיבט האתי העקרוני של העניין, שאת זה עד כה לא עשיתי כאן, אז אני ממש לא יכולה להגיד שאני בעד גינוי התופעה של שאלות או הערות פולשניות, בטח ובטח שלא באופן גורף. לדעתי מדובר בעניין מורכב עם היבטים ושיקולים לכאן ולכאן, ובכל מקרה יש לבחון כל סיטואציה וכל שאלה/הערה ונסיבותיה לגופן. יש כמובן מקרי קיצון מאוד בוטים ופוגעניים, אולי אפילו במתכוון, שראויים לגינוי, אבל לדעתי אלה ממש לא הרוב.
העולם לא מושלם וכמעט בכל תופעה יש צדדים לחיוב ולשלילה. בכללי, אני דווקא מסכימה עם הגישה של הקנדי-אמריקאי ששמתי פה קישור למה שכתב, שלטענתו התנהגות חברתית אגרסיבית ופולשנית יותר, המתבטאת בין היתר בפמיליאריות ודפוסי תקשורת חודרניים ולכן גם מעיקים ומכבידים יותר מטבעם, באה לרוב יחד עם יותר חום, אכפתיות ונחמדות אנושיים.
אז אם אני צריכה לבחור בין לחיות בחברה המאופיינת בטקט אלגנטי ובנימוס קר ואדיש או בחברה שפרטיה מפגינים יותר עניין אנושי בזולת, בין היתר על ידי ניהול תקשורת יותר פמיליארית, אישית ופולשנית, אני בכל זאת אעדיף את האפשרות השנייה, אף על פי שחיים בחברה כזו כרוכים, כפי שאני יודעת היטב מניסיון, במחיר שיש לשלם בצורת מתקפות תכופות של שאלות, הערות או וידויים מצד זרים גמורים, שלטעמי לעיתים קצת עוברים את גבול הטעם הטוב. אני לא רוצה לחיות בחברת רובוטים מנוכרים השקועים בעצמם, אני רוצה לחיות בחברת בני אדם אנושיים וחמים יותר, אם אפשר להתבטא כך, גם אם פירוש הדבר לקבל את הרע יחד עם הטוב, כי מושלם אין.
אז כן, בסופו של חשבון, מבחינתי אני מעדיפה שישאלו אותי זרים גמורים אם אני נשואה וכמה ילדים יש לי ולמה הפילו עליי ילדה מאומצת, וששכנה שהרגע הכרתי תשאל אותי בכמה קניתי או שכרתי את הבית, או שהקופאית בסופר תשאל אותי אם אני מתכוונת לערוך מסיבה לאור כמות המזון שקניתי, ואני מעדיפה שזרים גמורים יספרו על איך מתה הסבתא שלהם ואיזה אח מטומטם יש להם ואיך החמות בביקור המתוכנן תעיר להם על כך שהשמינו ושהילדים לא מחונכים, ואיך לדעתם צריך לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני אף על פי שהם בפירוש לא מבינים בזה כלום - כן, אני מעדיפה את זה על לחיות בחברה מנוכרת שבה לא ארגיש קשר אנושי עם הסובבים אותי, שבה ארגיש זרות וניכור, ושמעבר לנימוס המתחייב כלפי חוץ אדע שאני לא מעניינת אותם כלל ובעצם לא באמת קיימת בשבילם.
אני מבינה שמאוד קשה, ואולי אף בלתי אפשרי, לאנשים רבים למצוא את שביל הזהב ולשלב בצורה מושלמת אנושיות, אכפתיות ואמפתיה אנושית בסיסית עם איפוק, נימוס וטקט ללא רבב ואי חציית גבולות בדיוק במידה הנכונה. אז אם זה מאוד קשה או בלתי אפשרי, אני רוצה לחיות בחברה כמו בישראל או בארה"ב, שבה אני מרגישה שאנשים, אפילו זרים גמורים, רואים אותי ורואים בי אדם ומרגישים צורך להתעניין בי ולחלוק עימי את חוויותיהם, מאשר להפך. אני גם בטוחה, שלפחות באזור שבו אני גרה, אם זרים גמורים ברחוב יראו או יחשדו שאני במצוקה או בסכנה, הם ירוצו לעזור לי. אני מעדיפה שיעשו זאת גם במקרים שזה לא באמת נחוץ ואף מעיק ומביך אותי, מאשר שלא יעשו זאת אף במקרים כשזה באמת נחוץ. לדעתי, זו התנהגות שהיא חד משמעית יותר מוסרית והומאנית במהותה בסופו של דבר, מאשר האלגנטיות שבנימוס מושלם ומאופק כלפי חוץ.

 

[evanescent]

מבחינת ההעדפה גם אני מעדיפה כמוך

כשהמציאות היא או או...

אבל נראה לי שמדברייך עולה שאם היה אפשרי גם וגם אז הית בוחרת גם שלא יהיו שאלות אישיות והשתפכויות אישיות מצד לא קרובים וגם שתהיה אכפתיות וסולידריות אמיתית בין אנשים ורגשות חיבה. נכון? אם כן זה אומר שכאשר מבודדים את ההתערבות בפרטי היא כן נראית לך פחות בסדר מאשר לא להתערב ואז זו כן מידה מסוימת של גינוי וזה גם עולה בקנה אחד עם שימוש בשם התואר פלישה. כי אני תוהה, אם אין גינוי בכלל למה לקרוא לזה פלישה ולא התענינות למשל? המילה פלישה משמעותה חדירה למרחב לא שלך שלא בזכות, לא כן? אם זה לא בזכות אז כבר משתמע מזה משהו שלא כ"כ בסדר.

 

[KallaGLP]

זה לא שחור לבן. כמו שאמרתי, זה מורכב.

כמו שכתבתי, כל מקרה לגופו ותלוי נסיבות, שאלות ספציפיות וכו'. יש איזה גבול דק שאולי קשה להגדיר אותו, אך כשהוא נחצה מרגישים זאת, גם אם לא נעלבים או נפגעים מזה.
למשל, אם מישהו זר שעומד לידי בתור בסופר פותח איתי שיחה ומתחיל לשאול בנימוס ובידידותיות שאלות על המוצא שלי, על המשפחה שלי וכד' - לרוב בשמחה אשתתף בשיחה וגם אשאל אותו שאלות בחזרה. אולי תצא מזה אפילו ידידות שתימשך מעבר לאותו רגע. שוב, לתעניין באדם שמולך בצורה אישית זה בסך הכול וברוב המקרים דבר חיובי. אבל התעניינות כזו אפשר לומר שדי מחייבת לקחת את היוזמה ולחדור לתוך התחום האישי, ולכן בהקשר הזה פלישה או חדירה מבחינתי זה ממש לא בהכרח דבר שלילי. היחס למושג הזה מבחינתי הוא תלוי הקשר - אם להקצין, הפלישה לנורמנדי, למשל, היא בהחלט דבר חיובי בעיניי כי היא מסמלת את תחילת נפילתה של גרמניה הנאצית.
אך לדעתי מבחינה עובדתית בכל שאלה אישית יש מעצם מהותה סוג של פלישה למרחב האישי או לתוך ענייניו האישיים של הנשאל. השאלה שאני שואלת היא איך אפשר להגיד שאין בכך כל פלישה או חדירה או כניסה אל משהו שהוא אישי ופרטי לאותו אדם. הרי אם נגיד באותו רגע שזר פונה אליי לפתע בשאלה אישית אני ממהרת או לא מרגישה טוב או עייפה ואין לי כוח או שאני במצב רוח רע, אולי אחוש שפנייה מהסוג הזה ממש מכבידה ומעיקה עליי ומאלצת אותי, כדי שלא איתפס כלא נחמדה ולא מנומסת חלילה, לדבר על דברים אישיים שאולי באותו רגע אין לי שום זמן, רצון או כוח לדבר עליהם. וגם ייתכן שבשל נסיבות אישיות זה נושא רגיש בשבילי, נגיד אם בעלי בדיוק עזב אותי או מת חלילה ושואלים אותי על חיי הנישואים שלי. או שואלים במה אני עובדת בדיוק יום אחרי שפיטרו אותי, וכד'.
שלא לדבר על כך שיש גם מקרים שלדעתי ממש חוצים את גבול הטעם הטוב, כמו למשל להעיר למישהו על איך הוא לבוש או נראה או להתערב בבחירות שלו בחיים ביד גסה, כמו אותה אישה ששאלה אותי בזלזול בוטה אם איזה קרוב משפחה "הפיל" עליי את הבת המאומצת שלי. אף על פי שלא נפגעתי באופן אישי (אפילו צחקתי), הייתי לחלוטין מודעת לכך שזו שאלה מאוד חצופה, חסרת טאקט, שיפוטית וגסת רוח. האם לא היית אומרת שזה פולשני, ובמקרה הזה בהחלט במובן השלילי של המילה?
ושוב, בתקשורת בין בני אדם לרוב אין שחור ולבן, יש איזשהו איזון שרוב הזמן פחות או יותר נשמר ואנשים מוצאים פלוס מינוס את הגבול הדמיוני שמאפשר תקשורת אישית שיש בה תוכן ובששר מבלי שהצד השני ירגיש מותקף או נבוך. אבל שוב, ברגע שייוזמים תקשורת ברמה אישית, קיים פוטנציאל לפגיעה ולמבוכה ברמה האישית, וגם אם הוא לא מתממש, מבחינת הגדרה השאלה היא בעלת אופי פולשני. אישית, כאמור, אני לא תופסת את זה בהכרח כדבר שלילי, כי להתעניין במישהו ברמה האישית זה דבר חיובי בדרך כלל לדעתי, אבל זה גם דבר שכרוך מטבע הדברים בחדירה לחייו האישיים של אותו אדם, כי איזו דרך עוד יש להביע התעניינות? אז כל עוד זה נעשה בצורה מספיק רגישה ומנומסת בשביל לא לחצות איזשהו גבול שמעבר לו זה כבר נראה כמו חטטנות גסת רוח ופוגענית, אז רוב הפעמים זה בסדר ואין בזה שום דבר שלילי. אני מבחינתי בהחלט מתייחסת לזה בחיוב ומעדיפה שכן יתעניינו בי מאשר שלא יתעניינו בי בכלל. אך צריך לזכור שהפוטנציאל לגעת, אף לא במתכוון, בנקודה רגישה או לתפוס את האדם עם השאלה ברגע לא מתאים, תמיד קיים בשאלות האלה, ולכן יש להתנהל ברגישות ובזהירות, ולא תמיד ולכולם יש את היכולת למצוא בדיוק את נקודת האיזון המדויקת הזו. ולפעמים גם בלתי אפשרי למצוא אותה מבלי לדעת מראש את הרגישויות הכלליות או הנקודתיות של אותו אדם. וזה בסדר, זה סיכון (וכן, זה סיכון) שלטעמי כרוך בניסיון להתקרב ולפתח תקשורת משמעותית בין אנשיים ובמקרים רבים יהיו לכך תוצאות חיוביות.

 

[evanescent]

אבל למעשה אין כאן כניסה לענינים האישיים

עד שהנשאל לא באמת ענה. לכל היותר זהו ניסיון כניסה ברשות. פלישה משמעותה קודם כל כניסה בפועל וב' גם כניסה ללא רשות. השאלה היא אם אין פסול בניסיון הכניסה למה כבר להעניק לזה תואר של דבר שנעשה ללא רשות שבהרבה מקרים יש לו קונוטציה שלילית? ואם יש נסיונות כניסה שגם כניסיון הם חסרי רגישות וטקט אז למה אם כבר לקרוא פלישה אז לא רק לאלה במקום לכל השאלות האישיות? במיוחד שיש גם מילים שמזוהות פחות עם משהו פסול, כמו התענינות/סקרנות/אכפתיות/חברותיות שיכולות לתאר חקירה של חיי אחרים ללא איזכור של פוטנציאל פגיעה במילה.

אם נניח מישהו דופק על דלת של בית וקורא "אפשר להיכנס"? אפשר לקרוא לזה פלישה? לדעתי לא.

 

[KallaGLP]

לדעתי, אם הנשאל לא עונה, ברוב המקרים זה מכביד עליו לא פחות

כי זה מחייב אותו בעצם לא לשתף פעולה עם בן שיחו, דבר שעלול להיתפס כחוסר נימוס או נחמדות מצידו. זה לא נעים להיות בסיטואציה שבה נאלצים לבחור בין לענות ולחשוף משהו שמלכתחילה לא היו כוונה ורצון לחשוף לבין לא לענות ולהצטייר כאדם לא נחמד ולא קואופרטיבי.
לגבי לדפוק על דלת של בית - מאוד תלוי בנסיבות. אם אורח זר שלא הזמנתי ולא סוכם איתו שהוא יכול פשוט להופיע בלי לקבוע מראש דופק על הדלתעל מנת להיכנס הביתה כדי שלמשל יוכל לשתות אצלי קפה ולשוחח איתי, בהחלט אראה בזה פולשנות. זה לא אומר שבסופו של דבר לא יצא מהאירוח הזה משהו נחמד וחיובי - אולי אכיר ידיד חדש, אך מבחינת מצב ראשוני טהור בהחלט יש בזה פולשנות.
אם, לעומת זאת, הדוור דופק בדלת כדי למסור לי חבילה או מגיע אורח שהזמנתי ורציתי ולתכננתי שיבוא - זה לא מתאים להגדרה של פולשנות. בדיוק כמו שאם עובר אורח ישאל אותי מה השעה או איך מגיעים לרחוב X - זה לא נכלל בשאלות פולשניות כי אין בהן שום דבר אישי והן נשאלות למטרות מעשיות בלבד.
שוב - זה לא ששאלות אלה עדיפות על שאלות אישיות, אבל אני חושבת שיש הבדל מבחינת כוונות השואל בין שני סוגי השאלות.

 

[evanescent]

כן, זה יכול להכביד

אבל השאלה היא למה מתאים לקרוא לזה פולשנות אם בפועל עוד לא התבצעה באמת כניסה למשהו. זה לא מצב של חוסר ברירה הרי, כן יש ברירה לא לענות ואפשר גם לא לענות באופן שלא מביע כעס.

אני לא טוענת שה דבר נחמד לדפוק על דלת של אנשים זרים מבלי לקבוע ולבקש להיכנס לצורך חברתי בלבד. רק שלדעתי אי אפשר לקרוא למעשה כזה פלישה לבית.

 

[KallaGLP]

הפלישה היא לאו דווקא לבית, הפלישה היא לאזור הנוחות שלך.

זה נכון שלא חייבים לענות או לתת להיכנס, אך עצם זה שמאלצים אותי לבחור בין שתי הברירות: חשיפה או אירוח לא מתוכננים או לא רצויים, לעומת הצטיירות כאדם לא חברותי או לא נחמד או לא משתף פעולה - זה עלול להיות מכביד, לא נעים ומעיק מבחינה אישית. במצב כזה תמיד (אלא אם כן מדובר במקרה באמת קיצוני שבו באמת לגמרי אין לי אפשרות לשתף פעולה או שהמעשה הוא כל כך בוטה שממילא לא מדובר כאן במוען שמבחינתי מגיע לו שיחוסו על רגשותיו) אעדיף לשתף פעולה ולהיות נחמדה כי יותר חשוב לי בסופו של דבר לא להעליב בשום צורה, לא להצטייר כלא נחמדה ולשמור על יחסים טובים עם אנשים באופן כללי. מישהו אחר יכול כמובן לבחור אחרת. אבל אין ברירה אלא לבחור באחת מהאפשרויות האלה, וכאמור עצם הצורך לבחור הוא לא בהכרח דבר נעים מבחינה אישית.

 

[evanescent]

אבל זה כבר כוללני מידי כהגדרת מילה

כי לכל דבר לא נעים אפשר לקרוא פלישה לאיזור נוחות. מישהו צעק? זו פלישה לאיזור נוחות...וכו'.

 

[KallaGLP]

אכן, אם מישהו צועק או מפעיל את הצופר של המכונית

או שם מוזיקה רועשת שהשכנים עלולים לשמוע - זו לחלוטין פלישה לאזור הנוחות של אנשים אחרים. אפשר, לפחות בחלק מהמקרים, גם להתלונן על זה במשטרה. ברור שכמו בכל דבר, הכל עניין של מימון, ורוב האנשים לא יעשו עניין מצעקה בודדת או צפירה בודדת, למשל, שסביר גם שאם זה מקרה נדיר שאינו חוזר על עצמו, הייתה לכך איזו סיבה, אבל אם מישהו צופר לי 5 דקות מתחת לבית או מפעיל מוזיקה רועשת לאורך זמן, בהחלט אחשוב על זה במונחים של פלישה חצופה וחסרת התחשבות לאזור הנוחות שלי, לחיים שלי וכד'.
אגב, התחושה הזו יכולה להיות קיימת גם אם לפעמים קורים דברים לא נעימים שאינם באשמתו ו/או בשליטתו של אף אחד, ואי אפשר לבוא אליהם בטענות. למשל, אם מבצעים עבודות תשתית ליד הבית שלי ויש רעש כל היום זה עלול לשגע אותי ולגרום לי לתחושה שהעבודות האלה פולשות לאזור הנוחות שלי, אך גם אבין שבמקרה הזה זה מוצדק, נחוץ, מועיל ולא נובע מחוסר התחשבות או מחשבה, ולכן אהיה מוכנה לסבול את זה למרות ההפרעה ותחושת אי הנוחות.