טוב.. חשבתי שכבר אתרגל לזה.. אבל מסתבר שלא

evanescent

New member
בישראל אתה נתקל

באנשים לא קרובים ששואלים מהי הכנסתך? לי לא זכור שנתקלתי. אם מישהו היה שואל אותי אם בישראל זה מקובל היתי אומרת לו שלא כי זה הרושם שלי עד עכשיו.
 

luliy

New member
העיקר שנהיה שלמים עם עצמנו

אוי.. סיגריות
 
אדם שגר גם בישראל וגם במערב

אמר לי שלדעתו יש כרגע תהליכי שינוי בישראל לטובת כיבוד הפרטיות ובמערב לטובת כיבוד מופחת של הפרטיות, אבל לדעתו יש הבדלים ובישראל ישד פחות כיבוד של הפרטיות מאשר במערב.
אותי לא שאלו בישראל מה הכנסתי וגם אותו אדם לא שאלו אותי אבל כן נהוג לשאול אם אדם קנה דירה כמה הוא שילם עבורה מה שלא נהוג להתרשמותו במערב.
 

KallaGLP

New member
נהוג, ועוד איך.

בארה"ב שאלו אותי שאלות בכמה שכרנו ובכמה קנינו גם בקליפורניה וגם בוושינגטון, אנשים ילידי ארה"ב שבקושי הכרתי. ואם לא די בכך, שכנה אמריקאית, שראיתי אותה לראשונה באותו יום, מייד התנפלה עליי עם שאלות תוך שהיא מתלוננת מה פתאום בעלי הבית הקודמים מכרו את הבית שזה עתה שכרנו לסינים (הבעלים הנוכחיים שמהם שכרנו אותו) במזומן ובמחיר כל כך זול. וכל זאת היא שאלה אותי, חדשה בשכונה ובבית, ביום הראשון שהגעתי לשם, ושבכלל לא היה לי מושג וגם לא חשבתי שזה ענייני איזה טרנזקציות קודמות ובאילו סכומים התנהלו בקשר לבית חודשים רבים לפני ששכרתי אותו.
והשכנה האמריקאית במקום שבו קנינו שאלה כמה שילמנו וגם העירה שעשינו עסקה טובה, וגם טרחה לספר בכמה מכרה את הבית הקודם ורכשה את הנוכחי. והיא גם לא הייתה היחידה שהעלתה את הנושא.
זה גם עניין של "מזל" אינדיבידואלי. הינה, אתה, למשל, לא נתקלת בזה בישראל ואחרים כן, ואילו הוא לא נתקל בזה בארה"ב ואחרים כן.
 
אני לא בטוח שבישראל נהוג לשאול על הכנסה

אז אולי העובדה שלא שאלו אותי אינה מקרית. אבל את עצמי לא הייתי לוקח בתור דוגמא מייצגת כי כדי שישאלו אדם שאלות זאת פונקציה של השאלה עד כמה האדם פעיל חברתית ואני לא מהפעילים. לדעתי פחות מהממוצע. כמו בשיר של אריק איינשטיין "אוהב להיות בבית" לכן, אני פחות נמצא בסיטואציות שבהן יש לבני אדם הזדמנות לשאול אותי. לכן, זה לא רק מזל, אלא גם עד כמה אני חשוף לסיטואציות.
 
תודה

מקווה בשבילך שהעניינים אצלך יסתדרו (עם או בלי קשר לילד
).
לגבי תחושת פספוס: יכול להיות שיש לך תחושת פספוס, מצד שני גם אם היית עושה ילד כנראה שהיתה לך תחושת פספוס, על דברים אחרים...
לגבי הבדידות: אני לא חושב שמי שלא עושה ילדים גוזר על עצמו בדידות. אם יהיו לך עיסוקים, חיי חברה וקשר טוב עם בני המשפחה האחרים שלך - לדעתי לא תרגישי בדידות.
 

luliy

New member
תודה יקירי


לגבי חיי חברה- כולם נשואים עם ילדים. מי שיש לו זוגיות וילדים יפגש עם כזה שיש לו זוגיות וילדים. כנ"ל לגבי משפחה.
אבל יש לי גם ככה מלא דברים לסדר גם בלי זה.
נקווה לטוב
 
לא מסכים איתך

שכולם נשואים עם ילדים.
זה נכון שרוב האנשים הם נשואים עם ילדים, אבל תמיד יהיו כאלה שלא. ואת לא צריכה את כולם, את צריכה רק מספר אנשים שיהיו המעגל החברתי שלך.

חוצמזה, כשהילדים יהיו גדולים אז גם הנשואים פלוס יוכלו להוות אופציה מבחינתך.
 
למעלה