אפ'חד פה לא מגדף, את חולמת.
היית מתה שאגדף, כדי שיהיה לך פתחון פה, אבל גם זה אין לך.
מה שכן יש לך, זו היכולת להתמסכן בכל מחיר.
מה בעצם קרה פה, בינינו?
אני לא הגשתי תקציר של דעותי, על חבורת הימין-ימין-מלא-מלא, כהקדמה לתגובתי,
כתוצאה מכך, את לא הבנת את דברי. והרע מכל,
אני לא התנצלתי על חוסר הבנתך.
את יודעת מה? אני אמשיך לא להתנצל ואת, מצדי, רשאית לראות בזה "גידוף" עאלק.
אני מוסיף את ה"עאלק", כדי לעזור לך להבין, שיש בשימוש במרכאות, כדי להפוך או
להכפיל, את משמעות הדברים.
אל תזדרזי לענות. תשני על זה. אולי בחלומות תגיע התבונה...
אני? נפגעתי?! תגידי, את ישנה?
אני חושב שחוסר ההבנה אצלך הוא מצב כרוני, שאת נאחזת בו כטובע בקש.
את מדמה בנפשך שהצלחת לפגוע במשהו, במישהו ומתמוגגת על כך. הייתי מוצא את החלומות שלך מגוחכים,
אילולי היו כל כך מטופשים, שהרי לא קרו במציאות. הם כולם פרי דימיונך. את, למעשה, לא צריכה קהל. את
ממציאה לעצמך מצבים ומגיבה להם בינך לבין עצמך - ממש פורום פרטי בחלומות. נראה, שריחוף בעולם הדימיון
קל לך יותר, מאשר התמודדות עם המציאות, שבה התגובות לא תמיד נוחות, כפי שהיית רוצה שיהיו. שם, בעולם
החלומות, את מוצאת גידוף שלא היה, פגיעה שלא התרחשה ומפיקה הנאה מחוכמתך, להמציא התמודדות אתם.
אפילו עזרה מקצועית אי אפשר להציע לך, כי כדי לבחון את הסיבה לכך, עלייך להתעורר לרגע למציאות, שכבר
מזמן שכחת שקיימת.
פה אמורה לבוא איזו מילת "הערכה", לסיכום, אבל לא אתן לך את ההנאה הזאת. תמציאי בעצמך, את נהדרת בזה