אני חושבת שיש משהו בשי, שלא משנה באיזה תוקפנות הוא יתנהל
יש בו משהו שמעורר אנשים(חלקם כמובן) לרצות להבין, לסלוח , לנסות איתו שוב.
אפשר לראות במבט שלו ובקול שלו את הנפש,המלחמה האישית שלו עם עצמו.
 
אני חושבת שיש ראיה לא הכי פרופורציונלית לגביו מ2 הכיוונים.
כי אני לא יכולה להגיד שאין בו התנהגות מרתיעה ומפחידה לעיתים, אך בו בזמן יש בו הרבה מעבר ואני מרגישה עליו כמה הוא מנסה ומשתדל.
 
זה נכון שמחפשים אותו לא פעם, מסכימה לגמרי.אני מוצאת את עצמי בהרבה מקרים תוהה על מה הרעש הגדול.
מצד שני יש סיטואציות שהן בהחלט חריגות ומוגזמות וראויות לביקורת,
שפה שרחוקה מלהיות הגונה או מכבדת,טונים מוגזמים וחוסר שליטה ,
וגם פה יש איזה קפיצה מהירה להגן עליו ולתת לגיטימציה לכל דבר....
בגלל שזה שי ורודפים אותו,
וכל ביקורת עליו אוטומטית מתוייגת כרדיפה, גם כשהיא נכונה ורלוונטית.
 
זה או שלשי מותר הכל או שלשי אסור הכל.