שרשור הטיפים הגדול

[Emma29]

מדי פעם לסדר את השיער, להתלבש נורמלי, להתאפר

ולצאת לסיבוב בקניון/בית קפה - לי זה עשה טוב...

מזל טוב!! והרבה נחת!

 

[תיני25]

טיפים להורות חדשה לשני ילדים

לשתף את הילד הגדול במקלחת, בהחלפות, להסביר לו מה את עושה.

להגיד לגדול כמה שהתינוק אוהב אותו, שהוא אח גדול ועוד מעט התינוק ינסה לעשות הכל כמוהו כי הוא גדול. לגרום לתינוק לחייך כשהוא בקרבת הגדול ולהגיד שהוא מחייך אליו (עד שזה באמת יקרה)

לספר סיפור תוך כדי הנקה

לנסות להתנהג כמו שהיה לפני ולא להקדיש יותר מידי זמן באופן בולט אם זה לא היה ככה לפני.

 

[mitmit11]

כ"כ נכון. וגם:

לא לפחד ופעם ב... לעשות פעילות רק עם הגדול. הייתי בשיש בספארי עם הדובון, רק שנינו והיה כ"כ כיף לבלות איתו, להנות ממנו לבד כמו פעם. זה גם היה סוג של חופש בשבילי (ולמרות שאנחנו בקרים שם הרבה על הפם הזו הוא עדיין מדבר

ולא שוכח אחרי יום).

 

[צוצה וצוצו 18]

טיפים במיוחד אחרי שחוזרים לעבודה גם חשוב

* לבוא הבייתה עם הילד מהגן הרי זה זמן האיכות שיש לכם היחיד , אחרי ששיחקתם לפני המקלחת בדרך כלל חצי שעה להשתדל לעשות את כל מטלות הבית זה אומר כביסה כלים וכו'

* להשכיב את הילד כל יום בשעה קבועה ממש עוזר לשמור על שפיות

* אני למשל אוהבת להלביש את הילד במה שילבש מחר זה חוסך המוןןןןןןןןןןן אבל המווווווווווון זמן בבוקר

* אחרי שהילד הלך לישון לתת זמן לעצמך אוי כמה זה עושה לי את היום קצת טלוויזיה קצת מחשב זמן לעצמך זה מחזק אותי כל פעם מחדש

 

[shannyqua25]

כמה דברים

1. עם כל הכבוד לידע מקצועי ושנות ניסיון, הרופא/אחות בטיפת חלב/אמא שלך לא מכירים את התינוק שלך יותר טוב ממך. לכי עם ההרגשה שלך ואל תלחצי מכל המלצה או הנחיה של אנשים אחרים. אני לא אומרת פה לזלזל ברופאים חלילה, אלא להקשיב גם לקול הפנימי שלך. אתן דוגמא: למשל כשדניאל נולדה הרופאה אמרה לי להעיר אותה כל שעתיים וחצי שלוש להאכיל למרות שהייתה ישנה יופי 5 שעות רצוף גם ביום וגם בלילה. אמא שלי וחברה אמרו לי בתוקף לא לעשות את זה, ולא הקשבתי להן כי פחדתי. בדיעבד אני מרגישה שעשיתי טעות ובילד הבא בע"ה אין מצב שאני מעירה לאוכל

2. הטיפ השני הוא טיפ שמישהי פה פעם כתבה וכל כך אהבתי אותו שאני אשחזר: "מה שקורה בלילה נשאר בלילה" וזה כל כך נכון!!!

הלילות הראשונים אחרי החזרה הבייתה הם נטולי שינה, ומגיע מצב שמרוב שאת עייפה, כאובה, רעבה, הורמונלית ומה לא, את יכולה ממש לאבד את זה על כלום! אם מתווכחים עם הבעל באמצע הלילה, לא צריך לשמור טינה לבוקר

אלא להבין שכולם עייפים ושום דבר לא נאמר בכוונה רעה...
3. מצטרפת לקודמותיי על ההמלצות לצאת. אני יומיים אחרי הלידה כבר "יצאתי" לרופאה (נולדה בשבוע 36 אז היה צורך במעקב) ושבוע אחרי הלידה כבר הייתי בבית קפה עם בעלי ודניאלי. כמו שאמרה בגוניה, יציאות מהבית נותנות "תירוץ" להשקיע בעצמנו, להתלבש ולנשום אוויר צח. לי אישית יציאות וטיולים עם העגלה עשו ממש טוב וגם עזרו להשיל את הק"ג העודפים.
4. מובן מאליו אבל לצלם המון ולהנציח כל רגע, כל חיוך ומבט, כי הם גדלים כ"כ מהר!!!

 

[malamlad]

איזה רעיון מקסים - מוסיפה

1. החודשים הראשונים לא קלים, יש כאלה שמעכלים יותר מהר ויש כאלו שלא, יש תינוקות יותר נוחים ויש כאלו שפחות וכ"ו. הכל נורמלי, הכל בסדר, ואין מה לדאוג אם לא הכל זורם כמו שחשבתם.
2. לכו עם תחושות הבטן שלכם, זה שכולם חושבים שככה צריך לעשות לא אומר שלכם כזוג וכהורים זה מתאים. אם אתם לא מרגישים שזה בא מהבטן לא צריך.
3. הילד בשלב הזה זקוק להרבה התייחסות, אהבה, חום וקשר. דברו איתו, חייכו, שימו מוזיקה, קראו סיפורים, ספרו לו איפה הוא נמצא אני מאמינה שזה עוזר.
4. הנקה - אני בעד הנקה וחושבת שצריך להתעקש על זה, אבל לא בכל מחיר. אמא מאושרת, מתפקדת ורגועה עדיפה על אמא חרדה, כואבת ועצבנית.
5. שינה - לישון לישון ולישון - נסי לישון מתי שאת רק יכולה ודעי שזה חלק לא פשוט אצל ילדים. באופן אישי, אני בלילה לא עושה מלחמות, את המלחמות אני משאירה ליום.
6. בתור מישהי שהילדה שלה סבלה מגזים עד גיל 8 חודשים (כן כן זה אפשרי) מנשא זה דבר מציל. ולא לפחד לצאת החוצה לאוויר הפתוח, זה רק עושה להם טוב.
7. הרשמי לקבוצת תמיכה, קורס עיסוי תינוקות, או כל דבר אחר. בעייני לראות אמהות אחרות מתמודדות עם אותם קשיים מחזיר את הפרופורציות ומזכיר שאנחנו לא מיוחדים ושהכל בסדר איתנו ועם הבייבי שלנו.
8. זכרי אין אמא מושלמת יש אמא טובה דיה. כולם עושים טעויות, השאלה אם אנחנו פתוחים לראות אותם וללמוד מהם.

 

[malamlad]

ושכחתי

החברה מלמדת אותנו שבשניה שאנחנו יולדות אנחנו מתאהבות בקטנטנים וכל הרגשות האימהיים צפים.
אבל מה לעשות שבמציאות זה לא תמיד ככה.
אז אם לא התאהבת בה/בו מהשנייה הראשונה הכל בסדר, אין לי ספק שזה יגיע, וכשזה יקרה את עשוייה להיות מופתעת מהעוצמה של זה.

 

[אמא תוכית]

הטיפים שלי, מ׳מרומי׳ הריון שלישי

מזכירה לעצמי את הטיפים של עצמי, מגידול שני הילדים המתוקים שלי, בדרך לאחת נוספת לחבורה....

1. לזכור שההתחלה עשויה להיות קשה, ולא להיבהל. להתכונן לזה. חודש, חודש וחצי, של התאקלמות, שינוי שגרה, הכרת התינוק החדש, התמודדות עם מצבים לא פשוטים של חוסר שינה, ותגובות של ילדים גדולים. בסדר, לדעת שזה שם, ושמותר שיהיה קשה, אבל זה משתפר פלאים.

2. לעגל פינות איפה שרק אפשר. אמא ותינוק אחרי לידה חייבים מקסימום נוחות בתוך הכאוס. מה שאפשר להקל, יאללה. לא חייבים אמבטיה כל יום, לא חייבים ׳פעילויות׳ כל יום, לא לצפות לבית מתקתק ולתפקוד מלא כמו פעם. בהתחלה צריך לשרוד את היום. לקחת כל יום בפני עצמו. מותר לחפף ארוחות ערב לגדולים, להיעזר במי שאפשר, לאפשר יותר טלוויזיה וחטיפים, כל מה שיכול להשיג עוד קצת שקט בבית ושקט נפשי.

3. אפשר ומותר להתייעץ, אבל בסוף את האמא, ואת לא ישנה, ואת מניקה (או לא) סביב השעון. ולכן הדברים צריכים להתאים לך. והם לא חייבים להיות קבועים. מה שמתאים היום אולי ישתנה מחר. אבל להיות גמישה וסלחנית עם עצמך. אני יצאתי עם תינוקת בת פחות בחודש למסעדה רחוקה עם חברה, בחורף. היה תענוג. שתינו חזרנו רגועות להפליא. גם אם לסביות זה לא נראה. לשמור על מה שעוזר לנו לשמור על שפיות.

4. אם אפשר, להגביר עזרה בבית. אם יש עוזרת פעם בשבועיים, להעלות לפחות בהתחלה לפעם בשבוע. לא יאומן כמה שקט זה מכניס לראש. לנסות להוריד מעצמך כמה שיותר מטלות, ולמצוא סידורים לאחרי הצהרים, כך שלא תהיי ישר לבד אחרי הגנים (למ שיש מספר ילדים).

בקיצור, לרכך את הנחיתה. ברור שכל העצות לגבי אוכל וכאלה הן נכונות ובמקום.

וגם, אם יש ילדים גדולים, למצוא מהר את הדרך להקדיש להם רבע שעה יחידנית ביום ביחד. אני ממש הלכתי על הגדולה אפילו לקנות ארטיק או לטייל עם הכלבה, כדי ששתינו נשמור לנו משהו מהקשר שהיה קודם.

בהצלחה לכולנו.

 

[RonitW]

גם לי יש משהו קטן להוסיף

בפורום הריון מישהי המליצה להצטייד בכוס תרמית. כי אחרת שותים קפה קר. חייבת להגיד שממש עוזר לי.
קרם ידיים טוב. כי מרוב השטיפות העור שלי הפך להיות נייר זכוכית.

 

[dudusch]

גם אבא יכול לתת טיפים?

מבחינת עזרים שעושים חיים קלים יותר:
פן.. מכירים את השיר על מחזור 96? אם היה לי טיפ אחד לתת, זה היה זה...
פתרון קסם בתקופת הגזים (ובכלל להרגעה) של התינוק. הרעש המונוטני מזכיר להם את הרחם (מהספר "המדריך הישראלי להורים"). רוב אלה שסיפרתי להם לא האמינו לזה. נסו

טרמפולינה / נדנדה - משחררים למספיק זמן שניתן יהיה לעשות פיפי, מקלחת, כלים וכו'. אצלנו היה נרדם יופי בנדנדה (עד אחרי גיל שנה).

מבחינת הרגשות וכו' - לקחת ה-כ-ל בפרופורציות. בתקופה הראשונה עם ההורמונים והלחץ נוטים "לאבד את הראש" ולהגיב בקיצוניות רבה מדי. לפני שעושים או מגיבים, לנשום עמוק ולחשוב האם "שווה" להיכנס לנושא.

מבחינת הערות הסביבה - ללמוד לסנן. במקום שיש שני יהודים תמצאו 3 דיעות (לפחות). אם הילד בוכה, תישאלו "הוא רעב?" אולי הוא צמא? אולי הוא עייף? או השידרוגים: "אמא ואבא לא נותנים לך לאכול / לישון / לראות טלוויזיה?".. שוב, לרוב האמירות האלה לא נובעות מכוונה רעה, אלא ממקום שהאומרים / ות אותם לא מכירים את התינוק כמוכם, ומנסים להכניס את הדברים ל"תבניות" המוכרות להם.
זה לא אומר, שכדאי להתעלם מ-כ-ל דבר שאומרים.. גם בערימת זבל אפשר למצוא לפעמים יהלום...

לתת לבעל / אבא את המקום שלו (לנשים) - לנו (לא תמיד, אבל בחלק מהמקרים) לוקח יותר זמן "להיכנס" לעניינים. תנו לבעל קצת זמן ללמוד מה צרכי הילד, וכן, גם מה הצרכים שלכן. כמו שאומרים על סקס - אל תאמרו לו כמה הוא לא אחראי כי השאיר את הילד לבד על השידה / באמבטיה (צוחק..), נסו לשלב אותו במלאכה, כדי שלא תתעוררו אחרי שנה שאתן עדיין קמות 4 פעמים בלילה לתינוק...
תהיו ספציפיות בבקשות, ואל תתנו לו "לנחש" מה אתן מצפות או מקוות שיעשה. תחסכו את חוסר ההבנה מראש

יתרה מכך.. התקופה הראשונית היא תקופה לחוצה לכל המעורבים (אפילו לסבים ולסבתות). בתור ה"מבוגר האחראי", אתן אלה שאמורות להביא את כולם להתמקד בעיקר. תשתדלו, למענכן, למעננו ולמען הדור הבא לא לשבור את הכלים (תרתי משמע).

 

[begonia]

ברור שגם אבות מוזמנים

והעיצה לגבי שילוב הבעל כ"כ חשובה.

 

[ביוטי שופ]

התובנות שלי

1. לדעת שזה זמני.
2. להבין שזו שפה.
3. לבקש הרבה עזרה מכל מי שאפשר.
4. אם קשה - לקבל את זה בהבנה - אנחנו אנושיות.
5. למצוא הפוגות ולעשות דברים שעושים טוב, מטעינים - היינו פה לפניהם אין סיבה שאחרי שהם באו לא יהיו לנו חיים יותר.

 

[Ferbers]

מוסיפה טיפ טרי משלי להורים לילד שני..

כי את הטיפים ה"רגילים" אני מכירה, הגדול שלי עוד לא מספיק גדול כדיי לשכוח, ולמרות שכרגע אני די חיה בסיוט, אני יודעת שמתישהו נהיה יותר קל (האמת שלא היה לי כזה קשה פעם קודמת, איתמר היה תינוק נוח להפליא, ככה שעכשיו עם הצורך בתימרון, ההלם גדול..)

אז לטיפ

:
אני ציפיתי לקושי עם הגדול, לא חשבתי שכשהם ייפגשו לראשונה יהיו חיבוקים ונשיקות, אבל מה שלא ציפיתי זו התעלמות מוחלטת ממני..
התעקשתי שיביאו אותו לבי"ח באותו יום, מאוד התגעגעתי וחיכיתי לו בטירוף, הוא הגיע, עם סבא וסבתא שלו ובכלל לא התייחס אליי, לא חיבוק, לא נשיקה, לא חיוך כלום, כאילו אני אוויר, ולהוסיף לזה, הוא כל הזמן נמרח על סבתא שלו (החמות שלי), חיבק ונישק אותה, והוא גם ממש שמח ללכת הביתה..
בכיתי שעתיים אח"כ, נכון שהראש אמר לי שזה שטויות, אבל עם ההורמונים וייסורי המצפון, זה גמר אותי..

אז להיות מוכנים לכל תגובה ולהשתדל שהמפגש הראשוני יהיה ללא אנשים "מבחוץ" רק אמאבא..

 

[annabe]

עזרה , עזרה, עזרה ומנשא...

עזרה מכל מי שאפשר, משפחה, בתשלום.
ועוד משהו שאי אפשר להמליץ עליו, כי לדעתי אם מגיעים אליו זה רק לבד: לשחרר, לדעת שגם אם סבתא או אבא או מטפלת (שסומכים עליה!) עושים שונה ממך זה לא בהכרח רע. אם מגיעים לזה, אז רגועים יותר ואולי אפילו יש סיכוי לישון יותר.

 

[טחינה עם דבש]

במצבים של בכי וקושי - להתחלף כל עשר דקות

אני ובעלי היינו עושים "תורנויות" כאלה עם התינוק, במקרים המעטים שבהם היה בוכה ובוכה בלי סיבה נראית לעין, והבנאדם שלא בתורנות היה הולך לצד השני של הבית וסוגר את כל הדלתות כדי לנוח.
(לשנינו היה קשה עם הבכי, ועשר דקות זה המקסימום שיכולנו לסבול)

ועוד אחד: לזכור שברגעים שבהם את כבר עיפה ושחוקה, כדאי מאוד להעביר את התינוק למישהו אחר, וזה ישפר את המצב. זה לא בגלל שאת לא יודעת מה עושים והמישהו האחר כן - אלא פשוט כי לשני יש אנרגיות טריות ורעננות, ולכן ברגע זה קל לו יותר להרגיע את התינוק.