"תראי כמה הבן שלי משתוקק לילד, וגם אני לא נהיית צעירה יותר"
"מתי תביאו לי נכד, כשאהיה בת 90?" נאמר ע"י החותנת כמובן. אמרה אחרי שידעה שכבר ניסינו עד אותו מועד כ 4 שנים.
עניתי "את יודעת, מנסים.."
אז החותנת שאלה "אבל אני לא מבינה, מה לא בסדר, למה את לא מצליחה להיכנס להריון" (אגב אמרה זאת אם אני זוכרת נכון כמה שבועות אחרי הפלה)
עניתי לה "יש בעיה אצלי, יש בעיה אצלו, הרופאים.." לא הספקתי לסיים, נעמדה על שתי רגלים- "מה זאת אומרת??? מה לא בסדר בבן שלי???"
התרגזה כשהפנתי אותה שתדבר איתו. כי הוא "לא מספר כלום". אבל איכשהו לא נראה לי מתאים שבאמצע אירוע משפחתי אסביר לה על הצמיגות של הזרע, המרפולוגיה הכמעט אפסית והכמות הממש נמוכה וכו.
 
וגם אבא שלי.. "אז אם יש בעיה להרות לכו לרופאים ותטפלו בה. זה לא כמו לפני 100 שנה שזוגות נותרו בלי ילדים. אני לא מבין למה לא לקבל טיפול וזהו" אבל.. לא רק שהוא ידע שהולכים לרופאים.. הוא ידע שעשינו טיפולים, ואפילו היה מודע ל IVF.. עניתי בציניות לא אופיינית לי "אהא.. איך לא חשבתי
ללכת לרופא.. כי את כל הטיפולים שעברתי בבית החולים עשיתי על עצמי, וגם את הזיהום מהשאיבת ביציות אני גרמתי.. אולי רופא יכל לעזור בהליך..".