מה שאתה מספר מעניין מאוד,
אז ה"צברים" דאז התנשאו על העולים למרות שהיו בעצם מיעוט בחברה והמדינה הונהגה למעשה בידי העולים (מהגרים)? זה בערך כמו שעכשיו אפסים שרצה הגורל ויצאו מבטן אימן בשטח ישראל מתנשאים על ליברמן למרות שהם נראים לו ממרומי מעמדו פישפשים קטנטנים.
אז מבחינת התפלגות אוכלוסין אז היה בערך כמו היום, מבין העולים היה מיעוט חדור האידאולוגיה, אבל רו בעולים, כמויות שעושות את הסטטיסטיקה, בעצם הזדהו כבני העם בקרבו נולדו וגדלו, לכל היותר בעלי הדת היהודית. אתה בגדול צודק, כשמדובר מסות גדולות של אנשים שעליהן ניבנית סטטיסטיקה, אז בני האדם, על אף היותם יצורים תבוניים, מתנהגים כמו כל בעלי החיים, והתנהגויות של כמויות אנוש גדולות הן נתולות החלטות מושכלות ניתן לנתח אותן באותן השיטות שמשמשות לניתוח התנהגויות אוכלוסיות בעלי החיים. בגדול, למעט חריגים מעטים יחסית, אנשים מזדהים (אני מדבר על זהות עצמית, לא זהות פורמלית) עם יישות פוליטית-תרבותית לתוכה נולדו וגדלו, אותה הכירו ראשונה בחייהם. וכל באופן טבעי נוצר גבול חברתי בין בעלי זהויות שונות, ובמדינות מרובות מהגרים הגבול הוא בין הקבוצה החברתית של הילידים לכל השאר (כמובן עם לקיחה בחשבון שגם המהגרים וגם הילידים בעצמם מתחלקים לתת-קבוצות חברתיות-תרבותיות). לפי מה שאתה מספר, לפני כשבעים שנה היה בערך מה שקרה בשנות ה-90, ואולי אף גרוע יותר, הרוב המוחלט של המהגרים התנגד למדיניות כור ההיתוך, החברה התפלגה לילידים וקבוצות שונות של מהגרים, והאליטות השולטות שידרו מראה של הצלחה מרובה, ומקרים מעים של הצלחה הוצגו כאילו היו אופייניים להתנהלות רוב החברה. ובדיוק התמונה הזאת היא זו שנכנסה לנרטיב ההיסטורי הרשמי של מדינת ישראל ונהייתה לנחלת הדורות הבאים. כמות הקיבוצניקים, למשל, גם בשיא פריחתה של התנועה אף פעם לא עלתה על יותר מארבעה אחוזים מכלל תושבי המדינה, אבל הקיבוצים הוצגו בנרטיב הישראלי כאילו כל המדינה היא מעין קיבוץ אחד גדול.