טוב, זה לא שקורים דברים ברמה היומיומית... אבל אם צריך לגרד
שיחה שבועית, אז מספרים על העומס של הבכור השבוע, על כל מיני זוטות שהקטן חזר איתן מבית הספר (הוא אמר ככה, המורה אמרה ככה...), ציונים כשיש, הקיטורים שלהם כשיש. מגרדים מה שאפשר אם צריך. גם ענייני השחייה זה לא משהו שנותן נושאים לשיחה ברמה השבועית. הרי תחרויות יש רק אחת לכמה חודשים, לא מעבר לזה.
תראי, השיחה השבועית של בן זוגי עם אמא שלו היא על מחירי הירקות והפירות בשוק ואצל הירקן השכונתי שלה
כלומר, את לא לבד בסיפור הזה.... הבעיה שלך (כנראה, תקני אותי אם אני טועה) היא שאבא שלך קצת פחות פטפטן מטבעו. חמותי אלופה בלדבר שעות על עצמה, ואבא שלי כל כך מפחד משתיקות בשיחה (כלשהי), שהוא תמיד ימצא דרך למלא אותן מייד. עם אמא שלי אני יכולה פשוט לרכל על כל בני המשפחה המורחבת, על השכנים ועל החברות שלה
אני לא בטוחה שחייבים תוכן חדש, יותר חשוב פשוט לקיים שיחה כלשהי. אף פעם אי אפשר לדעת לאיזה כיוון שיחה תלך ולאן היא תיקח אותכם. העיקר - לדעתי - שהיא תתחיל. מהתרשמותי עם אנשים באופן כללי, ברגע ששואלים אותם שאלות על עצמם (עבר, הווה או עתיד, זה לא חשוב), הם נוטים יותר לדבר.