"התנאים פעם היו כנראה שונים, זה שהמדע לא יודע על כך לא נותן
לו לגיטמציה להתעלם ולהמשיך בשקר שלו"?
העיקר שאתה יודע על כך. בוודאות.
תיארוך רדיומטרי הוא מדויק, משום שלא מוכר כוח היכול לשבש דעיכה רדיואקטיבית.
"מוצאים בשכבת הקמבריון מאובנים שסותרים את תאוריית דארווין"?
הפנה נא אותי אל מקור טענה זו. תן קישור.
"יש הרבה עדויות רציניות מעולמות אחרים"?
אלה מעשיות, לא עדויות, ויש להן הסבר פיסיולוגי פשוט.
"זה כבר מזמן צריך היה להיות מוכר כעובדה מדעית"?
"עובדה! חלמתי!" אינן קביעות מדעיות.
החלומות הינם מוטי תרבות ומוטי אמונה.
עובדה שהמתאוששים מהלם טראומטי, אשר "זוכרים משהו", מספרים על פגישה עם גבור אמוני. נוצרים מספרים שראו את ישו. נוצריות - את מארי, מוסלמים - את מוחמד, יהודים - את אליהו, וכ"ו.
אגב, לפני כשנה וחצי (אוקטובר 2014) התפרסמו תוצאות מחקר יוצא דופן אשר התחיל ב- 2008 ביזמת הפרופסורים Sam Parnia, ו- Peter Fenwick, ולמעלה מתריסר עמיתי מחקר בענף הנוירולוגיה והקרדיולוגיה, ונערך במחלקות טפול נמרץ קרדיולוגי ב- 25 בתי חולים שונים בבריטניה ארה"ב ואוסטריה.
הנה תוצאות המחקר.
מטרת המחקר - בדיקת טענות לחוויות Near Death Experience (ובראשי תיבות - NDE), ו- Out of Body Experience (ובראשי תיבות OBE), אצל מתאוששי התקפי לב, וסוגים אחרים של הלם טראומטי שהיו במצב המתואר בעגה עממית כ"מוות קליני" (שאינו באמת מוות כלל).
החוקרים קיוו למצוא אישוש מחקרי במיוחד לטענות OBE, לאור העובדה כי מתאוששי התקף לב והלם טראומטי ידעו לספר כיצד חשו שהם "יוצאים" מגופם, מרחפים סמוך לתקרה מעל צוות הרופאים העמל בקדחתנות להחיותם על שולחן הניתוחים, ולבסוף "חוזרים" אל גופם ומתעוררים. המתאוששים ידעו לספר כיצד נראו אנשי הצוות הרפואי, פריטי לבוש שלהם, ולפעמים גם ידעו לצטט מה שנאמר על ידי הצוות במהלך ההחיאה.
שיטת הבחינה של הטענות ל- OBE היתה פשוטה:
על מדפים גבוהים בחדרי ההחיאה הונחו ופניהם מעלה פלקטים עם כתוביות גדולות בנות מלה או שתיים וצורות גיאומטריות יחודיות.
גובה המדפים נקבע כך שכל מי שמונח על שולחן הניתוחים לא יכול היה לראות את הכתוב, ואף הצוות הרפואי לא יכול היה לראותו מבלי לעלות על כסא או על סולם קטן או להעזר במראה קבועה בקצה מוט.
ההנחה של החוקרים היתה כי אם מישהו באמת "יצא מגופו", ריחף מעל הפעילות, והיטיב כל כך לתאר מראות פיסיים וקולות - לא יתקשה לספר מה כתוב היה על הפלקטים.
אלפי מטופלים השתתפו במחקר.
התוצאה: איש לא ידע לצטט מה היה מודפס על גבי הפלקטים.
בהיותי ספקן ותיק, זכרתי כי כבר ב- 2008, עת התפרסמה כוונת החוקרים ליזום מחקר זה, הערכתי כי לא ימצא אישוש לטענת OBE.
הסיבה: אמנם לצערי אינני בעל השכלה אקדמאית, אך לפחות ללימודי הפיסיקה בתיכון התיחסתי ברצינות, ולמדתי אז כי ראיה היא תהליך פיסיקלי לחלוטין.
כדי לראות משהו פיסי (מראות חדר ניתוח) - יש צורך במערכת פיסית המורכבת מעדשה פיסית, משטח קולטנים פיסיים במישור הפוקלי הפיסי שמאחורי העדשה הפיסית (אשר יכולים להיות ה- rods and cones אשר ברשתית [עין ביולוגית], או אמולסית צילום מרוחה על גבי פילם [מצלמה קונבנציונלית], או array של CCDs [מצלמה דיגיטאלית]), ומערכת פיסית לעיבוד האותות הפיסיים המוזרמים מן הקולטנים הפיסיים במישור הפוקלי הפיסי שמאחורי העדשה הפיסית.
בכל מקרה -
אין ראיה או צפיה באוביקט פיסי (viewing) בלא שפוטונים פיסיים המוחזרים ממנו יבצעו אינטראקציה פיסית עם הקולטנים הפיסיים ויזרימו רשמים פיסיים למערכת עיבוד פיסית. פשוט אין.
אז, איך ניתן להסביר את התיאורים הכל כך חיים של מדווחי OBE?
התשובה - פשוטה:
בהכירנו אובייקט - אנו מסוגלים לתאר כיצד הוא נראה ממעוף ציפור, על אף שאיננו יכולים לרחף.
אנו מבצעים במוחנו "השלכה" כיצד אמור להיראות העצם המוכר גם ממבט ציפור, ואפילו אם מעולם לא ראינו את צידו העליון.
"יכולתנו" ל"השליך" ולתאר כיצד נראה האוביקט ממעוף ציפור - תיכשל אם יניח מישהו בהחבא שלט ועליו כתובית בולטת על הדופן העליונה של האוביקט. אי יכלתנו לתאר את הכתוב בשלט - תעיד על כי לא באמת ריחפנו מעל לאוביקט, אלא רק דימיינו כיצד הוא נראה מלמעלה, באמצעות תהליך "השלכה", ותהליך "השלכה" זה התבצע תת-הכרתית, מבלי שניתן אפילו דעתנו על כך.
אזכיר שוב כי תחושת OBE
הושגה גם באופן יזום במעבדה.
אחדד:
בין אם קיימת "נשמה" היכולה להיפרד מן הגוף, ובין אם לאו - התיאורים החיים של מתאוששי NDE כיצד יצאו מגופם, ריחפו גבוה קרוב לתקרה, והתבוננו אילמים במאמצי ההחיאה של הצוות הרפואי -
אינם הוכחה כי אכן "יצאו מגופם", אלא ביטוי ליכולת ההשלכה שתיארתי במשפטים הקודמים.