רשמים בחלוף שנה מהאבחון (החיים יפים)

ידוע ולא מהיום

שאנשי המקצוע מזהירים את ההורים מהשפעת המדיה על התפתחות הילדים, וזו לא רק הטלוויזיה
זה גם המחשב
וזה גם הטלפון הנייד,
לפני כמה שנים הייתי בהרצאה מני רבות שארגן משרד החינוך נגד חשיפת יתר של ילדים למדיה,
אכן יש למשרד החינוך בעיה עם זה ובעיה קשה כי אנחנו נכנסים למציאות חדשה שגם הלמידה תיהיה דרך המדיה, היום הילדים גדלים
לתוך מציאות שהדור שלי לא הכיר לידה לתוך המדיה, וכל הניסיונות לנסות לחשוף פחות את הילדים לזה, לא יעלה יפה
כי זו המציאות , וגם המחקרים מצד אחד מפחידים את ההורה בסימפטומים דמוי אוטיזם{או שזה אוטיזם או שזה לא}
גם לא הרבה יעזרו
אנחנו חיים במציאות של מדיה מתפתחת בקצב מסחרר וגם ילדינו נולדים לתוך זה,
אז אולי ניתן למנוע מתינוקות חשיפה למדיה אבל כבר מגיל פעוט הילד ייחשף לזה אם לא מהוריו מחברים. כי זה חלק מחיינו.
נ.ב גם במגזר החרדי יש אוטיזם וכידוע הם לא צופים בטלוויזיה, לא באינטרנט והילדים שם לא מסתובבים מגיל צעיר עם טלפונים ניידים..
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אף אחד כאן לא טוען שטלויזיה גורמת לאוטיזם לא הבנתי למה את מתווכחת עם טענה שלא נטענת

נכתב כאן, שיש משפחות בהן הילדים סובלים למעשה מהזנחה
למרות שכלפי חוץ הכל בסדר, הם שבעים, נקיים ומסודרים,
אבל הגירוי היחיד שהוריהם חושפים אותם אליו, הוא הטליויזיה,
וזאת כי זה שמרטף בחינם- כלומר כי זה נוח להורים.
זה ממש לא שייך לאוטיזם.
ברור שלהזנחה ההורית הזאת יהיו השלכות על הילדים.
זה לא יעשה אותם אוטיסטים ואף אחד לא טען אחרת.
 
בדיוק

"הילדים סובלים למעשה מהזנחה" נכון, כמה שזה לא כואב לשמוע....
ואני מדברת על עצמי...
לצערי אז לא חשבתי שהילדים יפגעו כל כל...
וטוב שהם קיבלו את האבחנות האלו. זה גם לקח בשבילי. הילדים הולכים לאלוטף. חצי שנה לא ראו טלויזיה בכלל. עכשיו נותנים להם לראות לקצת זמן - אולי רבע שעה מקסימום פעמים ביום.
ולשמחתי ולמזלי בלי עין הרעה הילדים מאוד התקדמו מאז. כמובן שכשקיבלתי אבחנות מאוד סבלתי אבל זאת היתה הדרך לעזור להם להתקדם. וטוב שכך.

בכלל לא רוצה לפגוע באף אחד אבל משוכנעת מאוד שטלויזיה בגיל תינוקות יכולה מאוד לפגוע בחלק מהתינוקות...
 

schlomitsmile

Member
מנהל
טלויזיה יכולה גם מאד להעשיר. כמו שסבתי ז"ל נהגה לומר: כל דבר- במידה.
מה המידה הנכונה לכל פעוט, לכל ילד, לכל אדם-
זו השאלה

לא חושבת שיש מידה אחידה נכונה.
ויתכן שלא"סים, לפחות לחלקם, מתאימה מידה גבוהה מלאחרים.
אם ילדייך נחשפו למידה רבה מדיי בעבר, לא נורא

העבר עבר
 

יו יו מא

New member
אמיס הילד שלי אוטיסט ברמח אבריו

הלוואי ולא היה אבל הוא כן. הוא אוטיסט לא בגלל טלביזיה ולא בגלל שאני ואבא שלו היינו עסוקים. הוא אוטיסט בדיוק כמו שלאחותו יש תלתלים ולאחיו הגדול שיער חלק. ככה זה וככה הוא נולד.

בעיני אין כל ספק, שההשקעה המרובה שאני ואביו משקיעים בו, מביאה לשגשוג בהתפתחותו התקשורתית והרגילה. מאידך יתכן בהחלט שהיא לא הייתה מניבה דבר או שהייתה מניבה התפתחות איטית ביותר.

חודשים רבים פיקפקנו בהיותו של בני על הרצף האוטיסטי ודווקא היום נוכח התפתחותו והתקדמותו המטאורית אין לי ספק בהיותו "גולש" על הרצף. לצד השלמת אבני דרך התפתחותיות בשפה, גמילה, ושינה, בולטת היום יותר מאי פעם השונות שלו ברמה התקשורתית. הוא רואה את עצמו כשליט יחיד בממלכתו הקטנה שבה יש חוקים וכללים שהוא עובד לפיהם. אלא שבממלכה שבה אנו חיים יש כללים אחרים והבן שלי צריך ללמוד אותם ולהכיר בהם ולא באופן אינטואטיבי שכן צריך ללמד אותו.

יכול להיות שהבן שלי נמצא בצד הקל יותר של הקשת האוטיסטית אבל הוא לחלוטין שם. הדרך שבה הוא קופץ מנושא לנושא ללא שום הקשר או תבנית. הדרך שבה הוא מתמוטט כשאני לא מבינה אותו. הדרך שבה עד לפני תקופה קצרה הוא היה פונה לזרים מוחלטים מג'ברש איתם ומוכן ללכת איתם לכל מקום שיציעו. הדרך שבה הוא מסוגל להעביר מסרים ללא מילים. הדרך שבה הוא מסוגל לסדר ערימה של מאות קלפים של סופר גול לפי צבעים, או האות הראשונה של השחקן שבתמונה (והוא בן ארבע). הדרך שבה הוא אמפיוולנטי כמעט ביחס לכל חוייה. הוא מתאווה למסיבה יומולדת אך חרד ממנה. הוא רוצה לצאת לטיול ומיד רוצה לשוב הביתה. בהחלט יתכן שלו היה מאובחן היום, היו מאבחניו מתקשים לקבוע באופן חד משמעי שם לקשיים שהבן שלי חווה. אבל מבחינתי אין כלל ספק.

אני רוצה דווקא לאור ההתפתחות של הדיון הזה לנושא צפיה בטלביזיה, לספר לך שהוא לומד סוגיות תקשורתיות אדירות מצפיה בטלביזיה. כך למשל בערוץ ניקולודיון יש תוכנית שנקראית "הסוכן אוסו". תפקידו של הסוכן לסייע לילדים (רגילים) בהבנה של סיטואציות חברתיות. בשבוע שעבר למד הבן שלי כיצד יש לפנות לילד שמשחק לבד בארגז החול מהסוכן אוסו, ואחר כך יישם בגינת המשחקים (בצורה עילגת ומשעשעת) אבל לגמרי מתוך הבנה של הסיטואציה כפי שהוצגה בטלביזיה.

היום הוא צופה בטלביזיה פחות משעה ביום אבל היא עוזרת לו להירגע כשהוא מוצף ובכלל.

אגב "תוכניות הקסם". לא האמנתי בקסמים גם לפני שבני אובחן. יחד עם זאת הוא לומד בגן תקשורת ומקבל טיפול וליווי של אנשי מקצוע מדהימים וההתקדמות שלו ושל בני כיתתו הינה מטאורית. בשבוע שעבר אחד הבנים שמוגדר "אוטיסט קלאסי" ואיננו מדבר כלל. קרא לאחת הילדות בשמה וכל הגן הגיב באושר רב ובשמחה. אז לא קסם אבל בהחלט יוצא מן הכלל.

ודבר אחרון. אני מסכימה איתך שהאבחון של הבן שלי היה סטירה מצלצלת בכל הנוגע לאיך נראים החיים שלנו. הסלולרי, המחשב העבודה האין סופית. אבל!!!! היום בחלוף הזמן וההלם שאפינו את התקופה הראשונה שלאחר האבחון, אני יכולה לספר לך שאנחנו עובדים די קשה (כשבעלי עובד פחות שעות ממני כדי להיות זמין יותר בבית), אנחנו חובבי סלולארי גדולים (גם הא"ס שלנו) אבל מתעקשים לייחד זמן שהוא רק של הילדים שבו אין טלביזיה, סלולאר או עבודה.
 

יו יו מא

New member
אה ואגב 7 שעות צפיה טלביזיה

עובר לאבחון והטיפול, הבן שלי לא רצה לעשות דבר פרט לטלביזיה וספרים. הוא החזיק בספרים מרגע שהתעורר, גם בגן, ועד שהלך לישון. לא יכולנו להפריד בינו לבין המסך. לאט לאט עם התקדמות הטיפול, הוא החל לצפות פחות ופחות כשהיום אנחנו אלה ששולחים אותו לקראת ערב לצפות בטלביזיה כי זה עוזר לו להירגע לקראת שינה. הצפיה שלו בטלביזיה לא הייתה פועל יוצא של הזנחה הורית אלא של קיבעון שלו, ממנו הוא לשמחתנו השתחרר.
 

amis12345

New member
יכול להיות

אני לא מכיר את הבן שלך. לא אבחנתי אותו. אני לא יודע האם במידה והיו מאבחנים אותו כיום, לאחר שהתקדם, היו מאבחנים אותו בספקטרום. יכול להיות שכן.
הבן שלי שהה במרכז שבו ניתחו את ההתנהגות שלו למשך 250 שעות טיפול נטו. אני ראיתי במו עיניי באלו סיטואציות ההתנהגות "המוזרה" שלו מתרחשת. ממה זה נובע. לא לכל אב שהבן שלו מאובחן ניתנת הזכות הזו.
במקרה שלו, ואולי גם בעקבות הטיפול, תחומי העניין של הבן שלי מגוונים, החזרתיות כבר כמעט ולא קיימת. ומאוד קל להוציא אותו ממנה. אבל למדתי לזהות שהיא נובעת בעיקר מחרדות. וכן, מכך גם נובע הרצון שלו "לשלוט" בסביבה, למרות שהיום הוא בהחלט ממלא אחר הוראות (לא תמיד... לעתים קרובות הוא אומר "לא" בהפגנתיות. וזה מותאם גיל).
ואולי זה גם נובע מכך שההליך ההתפתחות שלו לא היה סטנדרטי. דברים מפחידים אותו, מכיוון שהוא לא חווה את ההדרגתיות הנפלאה שבהתפתחות איטית ומקובלת.
אבל הוא יוצר קשר עין נפלא, וקשר עין זה הבסיס לקשר. הוא מדבר ללא הפסקה, הוא מחבק ומנשק, יוצר קשר גם עם ילדים וגם עם מבוגרים, מבין הכול ומגיב בהתאם לסיטואציה. נכון לכל הרפתקאה, אבל זהיר ומודע לעצמו. נכון, לפעמים קשה לו, למרות שהסיטואציות בהן הוא "מוצף" הולכות ומתמעטות, וגם כשהוא כביכול "מוצף" הוא משתחרר בעצמו, ללא עזרה, ובמהירות.
והוא רק בן שנתיים וחצי!! וככל שהוא צובר יותר יכולות כך הביטחון העצמי שלו גדל, והנטייה עליה דיברת, "לשלוט" בסביבה, הולכת ופוחתת. ראינו גם שכשמסבירים מראש מה הולך לקרות (היום נלך לראות חיות, היום ניסע לסבתא...), החרדות פוחתות ונעלמות לחלוטין.
לגבי טלוויזיה, לדעתי אין שום דבר שלא ניתן ללמוד בלי טלוויזיה, וילדים התפתחו יופי גם כשהיה מגוון "ערוץ". אבל זו דעתי. ולגבי קבעונות - כשטופלנו במרכז, ראינו כמה זה פשוט לקבוע סדר יום ולעמוד בו. השליטה היא בידי - אני ההורה. וסדר יום קבוע מעניק ביטחון לילד. בכל מקרה, כל דבר, כשהוא במידה, וכחלק מסדר היום, הוא לא מזיק.
ולגבי הבן שלך - כמו שאמרתי אני לא מכיר אותו. אבל אם יש לי עצה להעניק, ממה שלמדתי, זה שתנסו לראות ממה כל דבר נובע. יכול להיות שזה נובע "מאוטיזם", אם בכלל מישהו יודע מה זה אוטיזם, אבל יכול להיות שזה נובע מדברים אחרים. ואז זה ייעלם עם הגיל. הוא עוד קטן! מה יהיה איתו בגיל 10? 15? 20?
אני עומד על דעתי שרוב הילדים בגני התקשורת אינם באמת "אוטיסטים", וזו לא רק דעתי, אבל כמו שאמרתי כל ילד הוא עולם ומלואו ואינני מכיר את הבן שלך.
 

allafish

New member
תודה רבה

מזמן לא קראתי הודעה כל כך מרגשת.
גם לנו אחרי האבחון בגיל 3 (זה היה לפני 8 שנים) הייתה שנה קשה ומפרכת שהביאה לקפיצה אדירה בתפקוד של בני.
השנה פעם שניה יש שנה קשה מאוד. אני חושבת שאת המשפט שלך " אני מקווה בשבילו שהחן, החכמה והרגישות האדירה בהם הוא ניחן יהיו כלים בידו כדי לחיות חים שמחים, מאושרים ומלאים"-אשמור לי במחשב וכל פעם שאהיה זקוקה לעידוד-אקרא בו שוב.
 
מהממממםםם !!!

כל כך מתחברת למה שכתוב מסתכלת אחורה והפחדים שהיו התחלפו בתקווה הבכי נהפך לצחוק והיום אני יכולה לומר שהעתיד נראה הרבה יותר מבטיח מפעם !!!
 
למעלה