רווקים ללא ילדים: בודדים ומדוכאים יותר בשלבי חייהם המאוחרים?

אבל במצב הבטיחותי החריג

יש כלל בטיחותי שמומלץ לנהוג בו? אני מבין שזה הכלל שצריך לעמוד הפוך. אם זה הכלל זאת גם הנורמה למצב הבטיחותי החריג.
 
חד פעמיות אקטואלית לא שוללת כלל או נורמה

כלל או נורמה הם בהכרח אוניברסאליים. אבל האוניברסאליות שלהם לא שוללת מימוש פרטיקולארי חד פעמי

אם האדם שנכנס למעלית האמין שיש כאן מקרה בטיחותי חריג שצריך לעמוד בו הפוך אז הוא האמין שיש כאן כלל:

כל פעם שיקרה מקרה בטיחותי כזה הכלל יהיה שצריך לעמוד הפוך

הרי ברור שאם מקרה כזה יקרה שוב אז גם בפעם הבאה יצטרכו לעמוד הפוך

מהבחינה הזאת הדבר אינו חד פעמי כי יש כאן כלל: כל פעם שיקרה מקרה כזה...

נכון שהמימוש, האקטואליזציה של המקרה קרתה רק פעם אחת. אבל עקרונית היפותטית היא יכולה לקרות הרבה פעמים. הנקודה היא עקרונית שציך לנסח אותה במשפט תנאי או משפט אימפליקציה [implication] כתנאי נוגד מציאות [cointer factual] מסוג אימוז אם...אז:

אם מקרה כזה יתרחש שוב, אז יש לעמוד הפוך

זהו כלל או נורמה בלי קשר לשאלה האם בפועל יקרה מקרה כזה שוב

כפי שהנורמה שאסור לגנוב חלה אם רק באופן חד פעמי מישהו גנב משהו

אין דבר כזה המלצה לעשות מעשה שהיא לא אוניברסאלית. כל המלצה לעשות מעשה מניחה שבמצב דומה מומלץ לעשות את אותו מעשה.
 

KallaGLP

New member
אם כך מה ההבדל בין כלל לאלתור חד פעמי?

אם הכל זה כלל ונורמה, אין כל משמעות למה שהוא לא כלל ולא נורמה. נוצר מצב בלתי צפוי שבעקבותיו אלתרו פתרון, בכלל לא בטוח שהפתרון הזה אופטימלי וישמש גם בעתיד ויהפוך לכלל. יכול להיות שזה היה אלתור זמני ואחר כך יחשבו באופן מסודר ולעומק יותר וימצאו דרך טובה ונכונה יותר שבה יש לנהוג במצבים דומים, אך זה שזה קרה פעם אחת וזה הפתרון שאולתר עדיין לא מבטיח שזה הפתרון המתאים ביותר שיהפוך לכלל. אולי ההמלצה הזו לא מספיק טובה כי היא אולתרה בלחץ זמן או על ידי מישהו שהוא לא מספיק מומחה כי לא היה מישהו בדרג גבוה יותר בשעת דוחק. ממש לא מסכימה שמזה שקרה מקרה חד פעמי, וחסר תקדים, שלא בטוח שיהפוך לתקדים, אפשר להסיק מיד שמדובר בכלל ונורמה, אחרת המושגים האלה מאבדים כל משמעות, ובטח את בטח את המשמעות הרגילה שלהם.
 
כלל ואלתור חד פעמי לא עומדים על אותה סקאלה מושגית

ההיפך מאלתור זה תכנון. ההיפך מאלתור זה לא כלל או נורמה. באלתור החשיבה היא חשיבה ספונטנית אבל אם האלתור מצליח אז כל פעם שהנסיבות יחזרו בדיוק הוא שוב יצליח. אפשר לנסח כאן כלל.

האלתור מתייחס לשאלה איך האדם הגיע לכלל. האם בחשיבה מובנית ומסודרת ושיטתית או באופן ספונטני. אבל אפשר להגיע לכללים גם באופן ספונטני ולא שיטתי.

אם הגיעו למסקנה שעדיף לעמוד במעלית הפוך והגיעו לזה באופן ספונטני עדיין מרגע שהגיעו לזה שזאת המסקנה אז כל פעם שיקרה דומה צריך לעמוד ככה. בסופו של דבר הגיעו למסקנה של כלל. האלתור רק מצביע איך הגיעו למסקנה הזאת.

אבל למה את הגעת למסקנה שבדוגמא עם המעלית האיש חשב שהגיעו לזה באופן מאולתר? אולי חשבו מראש שכל פעם שיש מקרה כזה צריך לעמוד ככה?

אם יגיעו למסקנה שההמלצה הזאת לא מספיק טובה עדיין זה היה כלל אבל שינו את הכלל. החליטו שהכלל לא טוב. זה היה כלל קצר מועד.

לדעתי זה לא סותר את המשמעות הרגילה. קחי את המילה "חוק". נניח הפרלמנט מחוקק חוק ואחרי שבוע מבטל אותו. האם במהלך השבוע החוק לא היה חוק? הוא כן היה חוק אבל קצר מועד. אנלוגית גם כלל או נורמה יכולים להיות קצרי מועד.

אני אסביר מהי הוראה שהיא לא כלל. המלצה פרטיקולארית היא לא כלל.

המלצה פרטיקולארית היא המלצה שאי אפשר לבצע אותה יותר מפעם אחת
למשל המלצה לעשות משהו בתאריך מסוים בשעה מסוימת. נניח ב- 2.2.2020 בשעה 14:00 מומלץ לעשות כך וכך. התאריך הזה ובשעה הזאת זהו מועד חד פעמי. לעולם לא יחזור המועד הזה.

עם זאת ניתן לתהות האם בכלל יכול להיות הגיון להמלצה כזאת?

דוגמא נוספת: "מומלץ להתחתן בלונדון" גם ההמלצה הזאת היא לא אוניברסאלית כי אין עוד מקום שנקרא לונדון. לונדון יש רק אחת. אי אפשר להכליל את ההמלצה הזאת.

דוגמא נוספת: "מומלץ להתחתן עם יונתן שפירא" יונתן שפירא יש רק אחד. כל אדם אחר בהכרח לא יהיה יונתן שפירא. אי אפשר להכליל את ההמלצה הזאת.

אבל בדוגמא עם המעלית לא הייתה המלצה שלא ניתן להכליל אותה. ההמלצה לא הייתה שרק במעלית הספציפית הזאת או בבניין הזה או ביישוב הזה או בארץ או במדינה הזאת ורק במועד בתאריך ובשעה הזאת ורק האינדיבידואלים הספציפיים האלה רצוי שייענו להמלצה.

ההמלצה חלה על כל זמן, כל מקום, כל אדם ובכפוף לכך שהנסיבות תחזורנה על עצמן. לכן ההמלצה היא אוניברסאלית, כללית.

לפחות במקרה המעלית אם ההמלצה היתה פרטיקולארית אפשר לומר שהיא הייתה חסרת הגיון. למה להגביל את ההמלצה לזמנים, מקומות ואינדיבידואלים שלא ניתן להכליל אותם?
 

KallaGLP

New member
לאיש במעלית לא היה מידע כדי להגיע למסקנה

ולכן לא היה יכול להגיע לשום מסקנה, כולל למסקנה שזה כלל. מה גם שסביר להניח שהוא מעולם לא היה נתקל במצב הזה שוב כדי שזה יגרום לו להשתכנע שאכן מדובר במצב שחוזר על עצמו באותן נסיבות ולכן כבר הופך לכלל.
ולא, זה שמאלתרים או מגיעים למסקנה ספונטנית זה עדיין לא אומר שנכון לעשות זאת בכל פעם. אולי זו הייתה טעות שנעשתה מחוסר הבנת הסיטואציה, מחוסר ידע מספיק במעליות או מלחץ זמן? אני ממש לא מקבלת בשום פנים ואופן שמזה שפעם אחת נוצר מצב מסוים אפשר מיד להסיק שזה כלל.
 
אבל עובדה שהוא הגיע למסקנה

הוא הגיע למסקנה שהוא צריך לעמוד כמו כולם עם הגב לדלת

לכן, "הוא לא הגיע לשום מסקנה" כבר לא נכון.

לפי הפרשנות שלך קודם הוא אפילו הגיע למסקנה שהסיבה שכולם עומדים כך היא בגלל שזה מומלץ לבטיחות ולכן עדיף למען הבטיחות שגם הוא יעמוד כך.

אז הוא גם הגיע למסקנה שזה בטיחותי לעמוד כך

אם הוא לא היה נתקל שוב במצב הזה אז האירוע האקטואלי לא היה חוזר על עצמו. אבל כתבתי במפורש שהשאלה אינה אקטואלית אלא עקרונית-היפותטית. אם אותו מצב היה חוזר על עצמו אז היה מומלץ שוב לעמוד הפוך.

אם זו הייתה טעות אז הטעות מתגלה רק אחר כך. באותו רגע הוא לא חשב שזו טעות כי אם באותו רגע הוא היה חושב שזו טעות הוא לא היה עומד כך לדעתך [אני בכלל לא בטוח כי לדעתי ייתכן שהוא היה עומד כך בלי קשר לבטיחות אלא רק כדי לא להיות חריג]

אז באותו רגע הוא חשב שזה הכלל. אם אחר כך הוא היה משתכנע שזו טעות אז הוא היה מגיע למסקנה שהכלל שהוא חשב קודם שהוא נכון עכשיו הוא כבר לא חושב שהוא נכון.

זה לא אומר שהוא לא קיבל כלל. הוא כן קיבל כלל אלא שאחר כך הוא שינה את דעתו לגבי הכלל. אבל בזמן שהותו במעלית הוא קיבל את הכלל ולא חשב שזו טעות.

סדר הזמנים הוא קריטי כאן. מה קרה בזמן הנסיעה במעלית ומה קרה אחר כך. בזמן הנסיעה הוא קיבל כלל ולא חשב שזו טעות. טעות שמתגלה אחר כך יכולה להיות נסיגה מהכלל אבל רק אחרי הנסיעה.

בזמן הנסיעה הוא חשב שצריך לעשות זאת כל פעם. אחרי הנסיעה אולי הוא שינה את דעתו. אבל בנסיעה במעלית הוא לא שינה את דעתו עדיין.

אחרת זה פשוט לא הגיוני. איזו סיבה יש לאדם לעשות משהו בנסיבות מסוימות ואם הנסיבות חוזרות בדיוק לעשות משהו אחר מבלי שהוא שינה את דעתו? אם הוא שינה את דעתו זה משהו אחר, אבל בזמן הנסיעה במעלית הוא לא שינה את דעתו.
 

KallaGLP

New member
זה שהוא הגיע למסקנה הזו לא קשור

כי הוא אינו יודע את הסיבה. הוא עשה זאת ליתר ביטחון, אך אין לו מספיק מידע כדי לנתח את הסיטואציה ואת הסיבות שהובילו אליה ולהחליט האם הפתרון אכן נחוץ או אופטימלי, וסביר להניח שגם מעולם לא יהיה לו. הוא גם לא חשב שצריך לעשות זאת "כל פעם". אני לפחות לא הייתי חושבת כך כי הייתי מתייחסת אל זה כאל סיטואציה מוזרה, יוצאת דופן וחד פעמית, שהיות שאין לי מידע עליה, אין לי גם איך להסיק מסקנות.
 
אבל הוא חשב שבתנאים האלה נכון לעמוד כמו האחרים

לכן הוא קבע לעצמו כלל: כל פעם שאני נכנס למעלית בנסיבות דומות אני אעמוד כמו האחרים.

לטעון שצריך לעמוד כך רק בפעם הזאת ולא צריך לעמוד כך בפעם הבאה שיהיה מצב דומה זה לא הגיוני. אם את חושבת שבנסיבות מסוימות רצוי לעשות א' אז אם הנסיבות חוזרות על עצמן איזה הגיון יגרום לך לחשוב שבפעם הבאה לא ראוי לעשות א'?
 

KallaGLP

New member
הוא אפילו לא יודע מה הנסיבות,

אז איזו דרך יש לו לדעת אם הנסיבות בפעם הבאה הן אותן הנסיבות? נגיד שאחרי זה מישהו יספר לו שזה היה מחקר ולא הייתה סיבה בטיחותית, אז יש סיכוי גדול שבפעם הבאה הוא גם יניח שזה מחקר ולא יעמוד כמו כולם.
 
הנסיבות הן שהוא נכנס למעלית ורואה את כולם עומדים ככה

לכן, הכלל הוא שאם בפעם הבאה הוא ייכנס למעלית ויראה את כולם עומדים ככה ולא ישנה את דעתו בינתיים הוא שוב יעמוד כמותם

אם מישהו יספר לו על מחקר זה כבר שינוי נסיבות ואולי שינוי דעה ולכן זה יכול להסביר שבפעם הבאה הוא לא יעמוד כך.

אבל אם לא חל שינוי נסיבות ושינוי דעה אז ההתנהגות צפויה להיות זהה
 

KallaGLP

New member
לדעתי כל האדם לא יודע את הסיבה,

הוא לא יכול להסיק מסקנות ולהתייחס אל משהו כאל כלל. יכול להיות שהוא אפילו ישאל מה קרה כדי להבין, ובפעם הבאה יתנהג בהתאם לתשובה שקיבל. והיות שממילא הסיכוי שאי פעם ייתקל במצב דומה שואף לאפס, אין פה מקום לדבר על נורמות וכללים.
 
לא חושב שצריך לדעת את הסיבה על מנת שאדם יקבל על עצמו כלל

יכול להיות שהוא מקבל על עצמו את הכלל כי הוא חושב שאם כולם במעלית עומדים ככה כנראה יש סיבה טובה גם אם הוא לא יודע מהי והכלל הוא "אם כולם עומדים כך עמוד כמוהם גם אם אתה לא יודע את הסיבה" גם זה סוג של כלל.

אם ישאל ויקבל תשובה זה כבר "שינוי נסיבות", והרי טענתי שהכלל הוא כל עוד לא השתנו הנסיבות וכל עוד הוא לא שינה את דעתו

גם אם בוודאות הוא לא ייתקל שוב במקרה כזה עדיין יש כאן כלל. כללים לא קשורים למה שיקרה בפועל. כללים קשורים למה שרצוי לעשות ולא למציאות. לרצוי ולא למצוי. הכלל הוא היפותטי ולא קטגורי. הכלל מנוסח במשפט מותנה ולא במשפט מוחלט:

אם יקרה מקרה דומה אני אנהג אותו הדבר [ואם לא אז לא]
 

KallaGLP

New member
בכל מקרה לא בטוח שינהג אותו הדבר.

אולי יעשה חושבים ויחליט שאמנם נהג כך בפעם הראשונה מרוב הפתעה, אך בדיעבד זה היה טפשי ולא בטוח בכלל שהייתה סיבה טובה לעשות זאת. על סמך פעם אחת אי אפשר לחזות במידה גדולה של ביטחון מה יקרה בפעם הבאה, אם תהיה כזאת. אני ממש לא חושבת שאין סיבה בשלב כל כך מוקדם לדבר על כלל.
 
לכך שלא בטוח שינהג אותו הדבר אני מסכים

אבל במקרה כזה הוא שינה את הכלל שהוא קיבל על עצמו לכלל אחר. מכך שאדם מקבל על עצמו כלל באותו הרגע לא בטוח בכלל שהוא ינהג לפי הכלל הזה. אולי הכלל ישתנה בעוד שתי דקות.
 
לדעתי אלתור לא סותר כלל

אלתור סותר תכנון אבל לא כלל

אפילו אפשר לנסח כלל: כל פעם במצב דומה צריך לעשות משהו דומה לאלתור שנעשה כאן

כמובן כל עוד לא יהיה שינוי דעה.
 

KallaGLP

New member
אלתור לא סותר כלל במובן זה שבמקרים מסוימים

הוא יכול להפוך לכלל, אך ממש לא בהכרח. כדי לקבוע האם ומתי אלתור הופך לכלל צריך לדעת איך אותו אדם ינהג בפעמים הבאות באותן נסיבות, האם באופן עקבי ינהג בהתאם למה שנהג בפעם הראשונה. לפני שיודעים את זה אי אפשר או מוקדם לדעת האם מדובר בכלל או לא.
 
למה אי אפשר לומר

כל עוד אדם בדעתו שמה שהוא עשה עכשיו זה מה שצריך לעשות במצבים כאלה אז הוא ינהג כך בפעם הבאה. אם הוא שינה את דעתו שמה שהוא עשה עכשיו לא צריך לעשות במקרה דומה אז הוא לא ינהג כך בפעם הבאה?
 
למעלה