קשיים בהתארגנות ומריחת זמן.
שלום לכולם,
ביתי בכיתה ח', בבית ספר מחוץ לשכונה מרחק נסיעה עם אוטובוס אחד, מאחרת כמעט כל יום לבית הספר.
בערב מורחת את הזמן, ויכוחים שגולשים לצעקות מצד שנינו, חצי שעה ויותר עד שמתחילה להתארגן (" עוד חמש דקות","יש תוכנית","אני רעבה" וכו..),רק אז הולכת לשירותים (חולמת ושוהה שם חצי שעה), מקלחת (צחצוח שיניים 10 דקות אח"כ מקלחת סה"כ חצי שעה), נכנסת למיטה בין 23:30 ל 24:00.
בבוקר 6:45 השכמה, צעקות צרחות וקללות, אני חוטפת ממנה את השמיכה, היא שוכבת עוד 15 דקות, בינתיים אני מכינה אוכל גם לקטנה לגן, חוזרת אליה, שוב צעקות שהיא עייפה, הרגל כואבת, לא יכולה לקום, בעלי מאיים שישפוך עליה מים.., אני מרימה אותה מהמיטה לשירותים היחידים בבית (10 דקות שהייה), אח"כ למקלחת (15 דקות), חוזרת למיטה ונשכבת, אני צורחת עליה, היא קמה ומתלבשת בצעקות שאין לה מה ללבוש והכל מעיפה לריצפה,היא מוצאת משהו, בינתיים אני מכינה לה ילקוט כי היא לא מכינה בערב, דוחקת אותה החוצה עצבנית כשהיא כבר באיחור.
עכשיו אני מעירה את הקטנה והיא מתחילה לצעוק כי היא מחקה את אחותה הגדולה שאיתה בחדר.
בבית הספר מצידו, הרכז צעק עליה,איים,(זה עזר ליום אחד), השאירו אותה שעה נוספת (זה עזר ליומיים)..
טיפולים רגשיים הפסקנו כי הייתה מאחרת גם להם, וגם הפתרונות שקיבלנו, (להקדים את שעת ההשכבה של כל הבית, שתכין לעצמה מערכת של שעות להתנהלות יומיומית),עזרו לתקופה קצרה ביותר.
האווירה לא נעימה, יש לי עוד ילדה קטנה שמנסה לחקות את ההתנהגות של אחותה הגדולה.
מלבד האיחורים ציוניה טובים, למזלה יש לה זכרון מצויין כי גם שיעורי בית היא לא מכינה וגם למבחנים היא לא לומדת, רוב זמנה הפנוי מוקדש לקריאה ולכתיבה של ספרי פנטזיה כי אוהבת מאד לקרוא ולכתוב.
אני אובדת עיצות.
שלום לכולם,
ביתי בכיתה ח', בבית ספר מחוץ לשכונה מרחק נסיעה עם אוטובוס אחד, מאחרת כמעט כל יום לבית הספר.
בערב מורחת את הזמן, ויכוחים שגולשים לצעקות מצד שנינו, חצי שעה ויותר עד שמתחילה להתארגן (" עוד חמש דקות","יש תוכנית","אני רעבה" וכו..),רק אז הולכת לשירותים (חולמת ושוהה שם חצי שעה), מקלחת (צחצוח שיניים 10 דקות אח"כ מקלחת סה"כ חצי שעה), נכנסת למיטה בין 23:30 ל 24:00.
בבוקר 6:45 השכמה, צעקות צרחות וקללות, אני חוטפת ממנה את השמיכה, היא שוכבת עוד 15 דקות, בינתיים אני מכינה אוכל גם לקטנה לגן, חוזרת אליה, שוב צעקות שהיא עייפה, הרגל כואבת, לא יכולה לקום, בעלי מאיים שישפוך עליה מים.., אני מרימה אותה מהמיטה לשירותים היחידים בבית (10 דקות שהייה), אח"כ למקלחת (15 דקות), חוזרת למיטה ונשכבת, אני צורחת עליה, היא קמה ומתלבשת בצעקות שאין לה מה ללבוש והכל מעיפה לריצפה,היא מוצאת משהו, בינתיים אני מכינה לה ילקוט כי היא לא מכינה בערב, דוחקת אותה החוצה עצבנית כשהיא כבר באיחור.
עכשיו אני מעירה את הקטנה והיא מתחילה לצעוק כי היא מחקה את אחותה הגדולה שאיתה בחדר.
בבית הספר מצידו, הרכז צעק עליה,איים,(זה עזר ליום אחד), השאירו אותה שעה נוספת (זה עזר ליומיים)..
טיפולים רגשיים הפסקנו כי הייתה מאחרת גם להם, וגם הפתרונות שקיבלנו, (להקדים את שעת ההשכבה של כל הבית, שתכין לעצמה מערכת של שעות להתנהלות יומיומית),עזרו לתקופה קצרה ביותר.
האווירה לא נעימה, יש לי עוד ילדה קטנה שמנסה לחקות את ההתנהגות של אחותה הגדולה.
מלבד האיחורים ציוניה טובים, למזלה יש לה זכרון מצויין כי גם שיעורי בית היא לא מכינה וגם למבחנים היא לא לומדת, רוב זמנה הפנוי מוקדש לקריאה ולכתיבה של ספרי פנטזיה כי אוהבת מאד לקרוא ולכתוב.
אני אובדת עיצות.